מקדש דוד חלק ד קנא

דמותר לגרום טומאה לחולין שבא"י והקשו מההיא דע"ז דאין בוצרין עם ישראל העושה פירותיו בטומאה ותי' דהתם הטעם משום הפסד כהן שתהיה התרומה טמאה והכא ליכא הפסד כהן דכבר נולד לה ספק טומאה וכתבו עוד דאפילו לא נולד לה ספק שרי לטמאה וליכא הפסד כהן דחבר הוא ומפריש עליה ממקום אחר אבל ההיא דע"ז מיירי בע"ה ע"ש. והנה יש לעיין ע"ז דהא אמרינן בחלה (פ"ב מ"ג) מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה יעשנה קבין ואל יעשנה בטומאה ע"ש א"כ הכא כי מטמאין אותה קודם גלגול צריך לעשנה אח"כ קבין א"כ מה שייך שיפריש ממקום אחר. והנה לפ"ז ל"ק מה שהקשו התוס' שם על רש"י ז"ל שפי' דזה דאין בוצרין עם העושה פירותיו בטומאה הוא משום משמרת תרומותי הא אמרינן בנולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשנה בטומאה ע"ש. והנה זה דלרש"י ז"ל אף קודם גמר מלאכה איכא משום משמרת תרומותי הוא משום דסופו להיות גמר מלאכה ולהפריש ממנו תרומה נמצא דע"י זה דמטמאה עכשיו גורם שתהיה אח"כ התרומה טמאה אבל הכא בנולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה כיון דאף אם לא יטמאה בטומאה ודאית ג"כ צריך לעשותה קבין א"כ אינו עומד להפריש ממנה חלה ומה שייך משמרת תרומותי

הקשה שם הרש"ש ז"ל על התוס' שכתבו בנולד לה ס"ט עד שלא גלגלה דליכא הפסד כהן דחבר הוא ויפריש עליה ממקום אחר הא פלוגתא דר"א וחכמים היא אי מפרישין חלה מן הטהור על הטמא ע"ש ונראה דאף לרבנן איכא לאשכוחי גוונא שיהא אפשר להפריש מן הטהור על הטמא דטעמייהו דרבנן שאין מפרישין מן הטהור על הטמא ולי"ל תקנתא דר"א דיניח פחות מכביצה אוכלין ביניהם שיפריש מן המוקף אמרינן בסוטה משום דס"ל אסור לגרום טומאה לחולין שבא"י היינו דאותו הפחות מכביצה תטמא מהעיסה הטמאה ע"ש א"כ אף לרבנן אפשר בתקנתא דיניח ביניהם מעיסה שנילושה במי פירות דאמרינן (בפ"ב דחלה) דעיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה ונאכלת בידים מסואבות דאינה מקבלת טומאה א"כ עדיין אפשר להחבר להפריש עליה ממקום אחר אמרינן ביו"ד של"א סעיף כ"ה היה טעון כדי יין וכדי שמן וראה שהן משתברות ואמר ה"ה תרומה ומעשר על פירות שי"ל בביתו כו' ונ"ל דבזה"ז דלאיבוד אזלי מפני הטומאה תרומתו תרומה והקשה שם הגר"א ז"ל הא בשמן איכא הפסד כהן ע"ש והיינו דשמן ראוי להדליק כדאמרינן בב"ק שם והנה אף על יין אפשר להקשות דהא יין חזי לזילוף דזה דביין ליכא הפסד כהן אף דחזי לזילוף אמרינן שם משום תקלה אבל בזה"ז ל"ש תקלה כדאמרינן ביו"ד שם סעיף י"ט משום דבזה"ז דאין שום תרומה נאכלת ל"ש תקלה ועיין בביאור הגר"א ז"ל שם א"כ אמאי לא הקשה אף מיין דאף ביין שייך הפסד כהן]

ט) הנה בתרומה איכא מצות נתינה לכהן וכן בכל מתנות כהונה ולויה והנה בב"ב (פ"א) בקונה אילן אחד לר"מ וב' אילנות לרבנן דמביא ואינו קורא דספק אם קנה קרקע או לא ופרכינן ודילמא לאו בכורים הוא וקא מפקע להו מתרו"מ ואמרינן דמפריש להו ומקשינן בשלמא ת"ג יהיב לה לכהן כו' אלא מע"ר דלוי הוא ואמרינן דיהיב ליה לכהן כראב"ע והקשו התוס' שם איך מקשינן אלא מע"ר דלוי הוא הא מספק א"צ נתינה ללוי וכמו בדמאי דא"צ נתינה דא"ל אייתי ראיה ותי' שם בלשון שני דרק בדמאי דהוי רק ספיקא דרבנן א"צ לקיים מצות נתינה ע"ש וכבר הקשו על התוס' השעה"מ והרש"ש ז"ל שם דמכמה דוכתי מוכח דבכל ספיקות במתנות כהונה אמרינן הממע"ה ע"ש והנה דעת התוס' גיטין (מ"ז) הוא כדעת התוס' כאן דמספק צריך לקיים מצות נתינה שכתבו שם על ההיא דישראל ועכו"ם שלקחו שדה בשותפות דטבל וחולין מעורבין זה בזה וחלקו שם על רש"י ז"ל שכתב דאין לך כל חטה שחציו טבל וחציה חולין וצריך לעשר מיניה וביה וכתבו כיון דאין ברירה הוי ספק שמא הגיע לו כל חלקו של עכו"ם או חציו ולא ידענא כמה ואי מעשר מיניה וביה שמא מעשר מחלקו והשאר חלקו של עכו"ם או איפכא או מקצתו מיהו יכול לתקנן שיפריש עליו ממקום אחר ויפריש גם עליו ממקום אחר ואחרון אחרון מקולקל עד שלא ישאר כ"א מעט וכל המעשרות והתרומות יתנם לכהן וללוי עכ"ל וקשה למה יתן כל המעשרות ללוי כיון שאינו אלא מדין ספק וכיון דנתן הראשונה ללוי למה צריך שיתן גם השניה דאם הראשונה מעשר ממילא אין השניה מעשר ונראה מזה דס"ל להתוס' דמספק צריך לקיים מצות נתינה

ובעיקר אי מספק צריך לקיים מצות נתינה נראה דהוא פלוגתא דר"מ וחכמים שלהי פ"ב דמכשירין דאמרינן שם אוצר שישראל ועכו"ם מטילין לתוכו אם רוב עכו"ם ודאי אם רוב ישראל דמאי מחצה על מחצה ודאי דברי ר"מ וחכ"א אפילו כולן עכו"ם וישראל אחד מטיל לתוכו דמאי וכתב בפי' הרא"ש ז"ל דלכ"ע של עכו"ם חייבין במעשר או משום דאין קנין לעכו"ם בא"י כו' או מדרבנן ושל עכו"ם ודאי דודאי לא הפריש וצריך ליתן המתנות לבעליהן ושל ישראל רק דמאי וס"ל לרבנן דאף כולן עכו"ם וישראל אחד מטיל דמאי משום דאין הולכין בממון אחר הרוב ומעכב המעשרות לעצמו ע"ש א"כ לר"מ דאמר ברוב עכו"ם וכן במחצה על מחצה ודאי היינו דצריך ליתן המתנות לבעליהן והיינו כהתוס' דמספק צריך לקיים מצות נתינה דהכא הוי ספיקא דאורייתא דר"מ ס"ל אין קנין לעכו"ם בא"י כו' ולרבנן אף ברוב א"צ לקיים מצות נתינה. והנה בזה אפשר ליישב מה שהקשו על התוס' ב"ב אמאי צריך לקים מצות נתינה מספק דהתם פרכינן מ"ט דר"מ באילן אחד ורבנן בב' אילנות כו' א"כ בתר דמשני דמעשר להו שפיר פרכינן הא מע"ר דלוי הוא היינו דלר"מ אכתי תקשה כיון דס"ל לר"מ דמספק צריך לקיים מצות נתינה א"כ צריך לתת המע"ר ללוי אך עדיין קשה אי כל פרכת הש"ס הוא רק לר"מ איך משנינן דיהיב ליה לכהן כראב"ע הא ר"מ פליג עליה כמה שהביאו התוס' שם וכתבו דלר"מ צריך לתרץ בענין אחר ע"ש

והנה עמ"ש בפי' הרא"ש ז"ל דלרבנן אף ברוב א"צ לקיים מצות נתינה משום דאין הולכין בממון אחר הרוב יש לעיין דאמרינן בדמאי (פ"ה מ"ט) מעשרין משל כותים על שם כותים ר"א אוסר משל כותים על של כותים ומשום דדילמא האי מעשר והאי לא מעשר ואמרינן בירושלמי שהביא הר"ש ז"ל שם אמר ר"י מ"ט דר"א כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין תורמין ומעשרין מזע"ז כך עשו פירות כותי ודאי ואין תורמין ומעשרין מזע"ז ע"ש ואף דס"ל דאיכא כותים דמעשרי ומש"ה אין מעשרין מזע"ז מ"מ פירותיהן ודאי וצריך ליתן לכהן וללוי וצ"ל משום דרק מיעוט מעשרין ובאיסורא חששו למיעוטא כמו בדמאי אבל צריך לקיים מצות נתינה ומוכח מזה דעכ"פ היכא דאיכא רוב לחיוב צריך לקיים מצות נתינה

ובעיקר דברי התוס' בב"ב ובגיטין אפשר לומר דס"ל דאיכא במצות נתינה ב' דברים מדין ממון השבט והוי כשאר ממון ועוד מצות נתינה כשאר מצות וזה אינו על הממון רק על גוף המעשר וכל היכא דנוטל ממון מן השבט בעד המעשר אינו מקיים נתינת הממון אבל נתינת גוף המעשר מקיים וכל היכא דהוי ספק נתינה נתינת הממון הוי כשאר ספק ממון והממע"ה אבל נתינת גוף המעשר צריך לקיים ונוטל ממון מן השבט ופרכינן שם שפיר בב"ב דמע"ר דלוי הוא כיון דעכ"פ צריך לתת גוף המעשר ללוי איך הוא מביא בכורים. והנה זהו מוכח