מקדש דוד חלק ד קנ

אפשר שיהא מקצתו טמא ומקצתו טהור כו' וזה דבעגול תורם מן הטהור שבו על הטמא אמרינן בירושלמי כל באמת אמרו הלל"מ הוא והר"ש ז"ל כתב שם דקרא רק אסמכתא בעלמא והטעם דאין תורמין מן הטהור על הטמא הוא רק משום מוקף וזה דאמרינן בירושלמי בעיגול של דבלה שהוא הלל"מ לאו דוקא והטעם דבעגול אחד איכא מוקף ע"ש ומראה"פ בירושלמי שם דייק מלשון הרמב"ם ז"ל דס"ל שהוא דרשא גמורה ואין הטעם משום מוקף ע"ש. והנה זה מוכח להדיא ממ"ש הרמב"ם ז"ל בפה"מ ספ"ב דחלה על ההיא דרא"א חלה ניטלת מן הטהור על הטמא דנותן פחות מכביצה באמצע כדי שיטול מן המוקף וחכמים אוסרים וכתב דטעמייהו דרבנן הוא משום דאסור להוציא מן הטהור על הטמא ע"ש אע"ג דהכא תורם מן המוקף ומ"מ אסור וע"כ דמן הטהור על הטמא אין הטעם משום מוקף אך דברי הרמב"ם ז"ל בפה"מ הוא הפך הסוגיא בסוטה (ל') דאמרינן שם דטעמייהו דרבנן משום דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י היינו דא"א להניח פחות מכביצה באמצע וא"א להקיף אך מסוגית הש"ס דסוטה ג"כ אין ראיה דכל טעם דמן הטהור על הטמא הוא משום מוקף דאפשר דבחלה ליכא כלל איסור מן הטהור על הטמא כמו בתרומת מעשר דליכא האי איסורא ובחלה הוא רק משום מוקף

אמרינן בבכורים (פ"ב מ"ה) דבכורים ניטלין מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף וכתב בפה"מ ז"ל מבואר הוא שמאחר שהוא מפריש הבכורים ממקצת אילנות מספיק לו על שאר האילנות וזה ענין שלא מן המוקף ואפשר בבכורים להפריש מן הטהור על הטמא אחר לקיטתן לפי שהפירות אינן מקבלות טומאה בעודן מחוברין לקרקע ע"ש ולא כתב הטעם דנטלין מן הטהור על הטמא לפי שניטלין שלא מן המוקף דלא תלי בהכי וז"ש לפי שאין הפירות מקבלות טומאה בעודן מחוברין ואף דהכי מיירי במפריש בתלוש וכבר נטמאו נראה פי' דמייתי ראיה דקרא דאין תורמין מן הטהור על הטמא לא קאי על בכורים דבכורים מצות הפרשתן במחובר ואז ל"ש טומאה כלל

אמרינן בירושלמי חלה (פ"ג ה"ב) היה צריך לתרום ד' ה' חביות מן הבור מעלה את הראשונה עפ"י הבור ואומר ה"ז תרומה וכן השניה וכן השלישי דברי רשב"ג רבי אומר מעלה כולן עפ"י הבור ואומר הרי אלו תרומה ר"א בשם ר' יוחנן הקוף ביניהון מ"ד מעלה כולן עפ"י הבור תורם מן המוקף ומ"ד מעלה את הראשונה עפ"י הבור אין תורם מן המוקף וכתב הפ"מ דס"ל דלא אמרו מן המוקף אלא למצוה בעלמא והלכך אפילו לא העלה אלא אחת מהן וקרא עליה שם תרומה אין בכך כלום ע"ש היינו דאף לכתחילה יכול לעשות כן דהא רשב"ג ס"ל דמעלה את הראשונה עפ"י הבור ואומר ה"ז תרומה דבדיעבד לכ"ע אם תרם שלא מן המוקף תרומתו תרומה ויש לעיין דהא בעירובין (ל"ב) מייתינן פלוגתא דרבי ורשב"ג באומר לחברו צא ולקוט לך תאנים כו' בד"א בע"ה אבל בחבר אוכל וא"צ לעשר דברי רבי רשב"ג אומר בד"א בע"ה אבל בחבר אינו אוכל עד שיעשר לפי שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ואמרינן שם בהא פליגי רבי סבר ניחא ליה לחבר דלעביד איסורא קלילא ולא נעביד ע"ה איסורא רבה ורשב"ג סבר ניחא ליה לחבר דנעביד ע"ה איסורא רבה ואיהו אף איסורא זוטא לא ליעבד ע"ש א"כ ס"ל לרשב"ג דאסור לתרום שלא מן המוקף אף כדי להציל ע"ה מאיסורא רבה ואיך שרי הכא רשב"ג לתרום לכתחילה שלא מן המוקף

אמרינן דתרומה ניטלת מן היפה ואם תרם מן הרעה על היפה תרומתו תרומה כדר' אילעי כו' הנה אמרינן בעירובין (כ"ח ע"א) השחליים והגרגיר שזרען לירק מתעשרין ירק וזרע זרען לזרע מתעשרין זרע וירק והביאו שם התוס' מהירושלמי ושלמי דנ"מ לענין מן הרעה על היפה דכשזרען לירק הוי ירק עיקר והוי ירק יפה וכשזרע לזרע דזרע עיקר הוי זרע יפה והוי מן הזרע על הירק מן היפה על הרעה ע"ש ואע"ג דלגבי כהן אין נ"מ אם זרע בעה"ב לשם זרע או לשם ירק דאפשר דאצל כהן אדרבה השני חשיב יותר ומוכח מזה דלענין מן הרעה על היפה אזלינן בתר בעה"ב שיהא אצלו נתינה חשובה יותר וכיון דאצלו הירק עיקר יותר חשוב אצלו מן היפה על הרעה. והנה בזה מתיישב מה דאמרינן בגיטין (נ"ד) גבי אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין שילם חולין טמאים במזיד אין תשלומיו תשלומין ומקשינן אמאי אין תשלומיו תשלומין תבוא עליו ברכה דאכיל מיניה מידי דלא חזי בימי טומאתו וקא משלם ליה מידי דחזי ליה בימי טומאתו וכתבו התוס' מידי דחזי ליה בימי טומאתו פי' קודם שישלם אבל לאחר ששילם נעשה תרומה ולא חזי ליה ורש"י ז"ל כתב שם ואע"ג דסוף סוף הן נעשין תרומה ולא חזי ליה דהא טמאה היא מיהו חולין טמאים מיכוין לשלומי ולא ידע דהם נעשין תרומה ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דביבמות (צ') באכל תרומה טהורה ושילם חולין טמאים דבמזיד אין תשלומיו תשלומין מקשינן והא הכא דמדאורייתא תשלומי מעליא הוי כו' ואמור רבנן אין תשלומיו תשלומין וכתב רש"י ז"ל מדאורייתא תשלומי מעליא הוי דחולין טמאים נמי ראוין להיות קודש כדר' אילעי כו' ע"ש היינו דבשילם חולין טמאים הוא תשלומין כדר' אילעי דהוי מן הרעה על היפה דבתשלומי תרומה ג"כ איכא דין שלא יפריש מן הרעה על היפה א"כ שפיר אמרינן באכל תרומה טמאה ושילם חולין טמאה דתבוא עליו ברכה דהוי מן היפה על הרעה דאכיל מידי דלא חזי בימי טומאתו ומשלם מידי דחזי ליה בימי טומאתו ואף דאח"כ נעשה תרומה מ"מ במן היפה על הרעה אזלינן בתר בעה"ב ולא בתר כהן ובשעה שמפריש בעה"ב מה שמפריש שוה אצלו יותר ממה שאכל חשיב תשלומין מעליא דמשלם יותר ממה שאכל

אמרינן בב"ק (קט"ו) גבי תרומת מעשר דס"ל לר' נחמיה דאף מן הטמא על הטמא לא התירו לתרום אלא בשל דמאי ע"ש ויש לעיין אמאי לא יתרום מן הטמא על הטמא הא שניהם שוין ונראה דס"ל לר"נ דמן הרעה על היפה אזלינן בתר כהן וכיון דנעשה בהפרשתו תרומה טמאה דלא חזי בימי טומאתו והחולין שהפריש עליהן חזי בימי טומאתו הוי מן הרעה על היפה ולפיכך לא התירו לתרום אלא בשל דמאי דבשל דמאי רשאי להפריש מן הרעה על היפה דמעשרין מן הצוננת על החמה ואף דהוי מן הרעה על היפה כדאמרינן בב"מ (נ"ו) ע"ש

והנה תורם מן הרעה על היפה דאסור אינו משום הפסד כהן דאפילו שניהם שוין דהא פליגי ר"י ורבנן בפ"ב דתרומות אי תורמין בצל קטן או חצי בצל גדול ואמרינן בברכות דפליגי אי שלם עדיף אי גדול עדיף ואף ששוין זה כמו זה רק זה חשוב יותר ודין זה אינו נוהג אלא בתרומות דכתיב ולא תשא עליו חטא כו' אבל היכא דשוה פחות לבד איסור מן הרעה על היפה איכא נמי משום הפסד כהן וזהו נוהג בכל הפרשות דאמרינן בתוספתא (פ"א דפאה) על ההיא דמשום ד' דברים אמרה תורה ליתן פאה דבסוף שדהו ואחד שלא יניח את היפה ויתן מן הרעה ע"ש ואמאי לא יהא רשאי לכתחילה להפריש מן הרעה דהא בפאה ליכא קרא דולא תשאו עליו חטא כו' דהתם מיירי ברעה ששוה פחות ואיכא משום גזל עניים

כתבו התוס' נדה (ו' ע"ב) דההיא דנולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה ומשום