מקדש דוד חלק ד קמח

נבזו נמקו דמפריש אחרים תחתיהן ואינו קורא עליהן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ד ה"ט דאינו קורא לפי שאינו יכול לומר את ראשית פרי האדמה לפי שאינן ראשית ע"ש א"כ אפשר כיון דהשנים אינן ראשית תרומה קודמת להן שהיא ראשית

בירושלמי דמאי (פ"ה ה"א) איכא פלוגתא דאמוראי אי בחלה איכא איסור מקדים ע"ש. והנה אי נימא דיש איסור מקדים בחלה אתי שפיר מה דאמרינן דע"ה נחשדו על החלה והקשו כיון דשיעור חלה מה"ת בכ"ש אמאי חשודין הא הוי כתרומה דלא נחשדו משום דחטה אחת פוטרת את הכרי דהנה בירושלמי דמאי (פ"ד ה"ג) מייתינן פלוגתא דר"א וחכמים דר"א סבר הנאמן על השני נאמן על הראשון ואמרינן דטעמא דר"א משום דאינו חשוד להקדים ע"ש וא"כ ה"נ אינו מפריש חלה כיון דאינו מפריש מעשרות אינו מפריש ג"כ חלה משום מקדים ואפילו לרבנן דפליגי התם הוא רק בראוהו שהפריש את השני אינו ראיה שהפריש את הראשון דחיישינן שהקדים אבל בסתם חיישינן שמא לא הפריש חלה שאינו רוצה להקדים

ח) שיעור תרומה מה"ת בכ"ש ומדרבנן אחד מס' הנה אמרינן (במנחות נ"ה) תורמין תאנים על גרוגרות במקום שרגילין לעשות תאנים גרוגרות ולא גרוגרות על תאנים ואפילו במקום שרגילין לעשות תאנים גרוגרות וכתב רש"י ז"ל דתורמין תאנים על גרוגרות היינו במנין אבל לא במדה דממעט במעשרות ולא גרוגרות על התאנים דהו"ל ממעט והקשה השמ"ק א"כ אמאי פריך ואי ליכא כהן אמאי לא הא ודאי ממעט הוא וכתבו וי"ל דכולהו מיירי בתרומה דחטה אחת פוטרת ע"ש. והנה יש לעיין הא מ"מ מדרבנן איכא שיעורא ואסור לתרום פחות והכא אמרינן אי דליכא כהן אמאי לא היינו דלכתחילה יתרום גרוגרות על תאנים. והנה כמו כן יש לעיין על פ"י הרדב"ז ז"ל פ"ה מהל' תרומות הי"ח בתורם זיתים על שמן וענבים על יין דאמרינן דאין תרומתו תרומה ואמרינן בירושלמי משום טורח השבט וכתב ואפילו אם תרם מן הענבים כשיעור המגיע ליין אין תרומתו תרומה ואם נתרצה הכהן תרומתו תרומה דזמנין דניחא ליה בענבים וזיתים ואם לא תרם כשיעור המגיע ליין אפילו מדעת כהן נראה דאין תרומתו תרומה חדא דמחזי ככהן המסייע בבית הגרנות ותו שמא יבוא לעשות שלא מדעת כהן ע"ש וקשה ל"ל הנך טעמי תי"ל כיון דצריך להפריש כשיעור היין וכש מפריש כשיעור הענבים הוא פוחת משיעור ומה מועיל דעת כהן להפריש פחות מכשיעור ונראה מכל זה לומר דכל שיעור תרומה כיון דמה"ת חטה אחת פוטרת השיעור שקבעו חכמים הוא רק משום הפסד כהן שקבעו חכמים שיהיה לכהן שיעור כזה ובגרוגרות על התאנים היכא דליכא כהן דניחא ליה טפי בגרוגרות דמתקים יכול להפריש לכתחילה גרוגרות אף שהוא ממעט בשיעור וכן היה מהני מדעת כהן בתורם ענבים על היין שלא כשיעור המגיע ליין דמדעת כהן לא חיישינן להפסד כהן וכמו זה דאין תורמין ענבים על היין משום טורח השבט ובירושלמי קרי להאי טורח גזל השבט וכשמפריש מדעת כהן מהני וכמ"ש הר"ש ז"ל שם ולכן צריך הכא הטעם דהוי ככהן המסייע בבית הגרנות או משום גזירה שיעשה שלא מדעת כהן

והנה בזה אתי שפיר מה דאמרינן בשבת (י"ז) גבי גידולי תרומה תרומה מ"ט אמר ר"ח גזירה משום תרומה טהורה ביד ישראל היינו שיזרענה כדי להבריחו מכהן אמר רבא אי דחשידי להכי אפרושי נמי לא ליפרשו כיון דאפשר למיעבד חטה אחת כדשמואל ולא קעביד כו' ע"ש ומאי קושיא דילמא ההפרשה רוצה לעשות כתיקנה ולפ"ז כיון דכל הדין דצריך להפריש יותר הוא רק משום הפסד כהן ואי לא חייש להפסד כהן יפריש לכתחילה חטה אחת

והנה בזה יש ליישב מה שהקשה הגר"א ז"ל יו"ד סי' של"א ס"ק ל"ה הא דאמרינן שם דתרומה בזה"ז הואיל ועומדת לשריפה מפני הטומאה שיעורה בכ"ש והקשה מ"ש מחלה בזה"ז דג"כ עומדת לשריפה ומ"מ י"ל שיעור ע"ש ולפ"ז דבתרומה דכל השיעור הוא רק משום הפסד כהן ב'ה"ז דעומדת לשריפה וליכא הפסד כהן שיעורה בכ"ש אבל בחלה אין השיעור משום הפסד כהן דבחלה ילפינן לה מקרא דכתוב ונתתם שיהיה כדי נתינה ואף אי קרא רק אסמכתא והוא רק מדרבנן מ"מ מדרבנן הוא שיעור ככל השיעורים ואין לפחות ממנו

והנה בזה אתי שפיר מה דאמרינן בירושלמי ערלה (פ"ב ה"א) בחלת דמאי דפליגי ר"ח בר ליליבא ור' חנניא בשם שמואל אי נוטל דמיו מן השבט ואמרינן שם ר' מנא בשם ר"י אינו נוטל דמיו מן השבט למרר הוא מביא ודאי ואומר דמאי הוא כדי ליטול ממנו דמים ע"ש והנה יש לעיין דאי חשוד הוא בודאי לומר שהיא דמאי שלא לקיים מצות נתינה לכהן א"כ יכול הוא להפריש כ"ש וכדאמרינן בשבת גבי גידולי תרומה ולפ"ז רק בתרומה אמרינן זה דכל השיעור הוא רק משום הפסד כהן ואי הוא לא חייש להפסד כהן יכול לכתחילה להפריש חטה אחת אבל בחלה דהשיעור אף שהוא מדרבנן הוא כשאר שיעורין ל"ש לומר זה דאפשר דההפרשה רוצה לעשות נתקנה אבל להפסד כהן לא חייש

אמרינן פ"ד דתרומות תרם ועלה בידו אחד מס' תרומה וא"צ לתרום חזר והוסיף חייב במעשרות וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ג ה"ו תרם ועלה בידו אחד מס' וחזר והוסיף לשם תרומה אותה התוס' חייבת במעשרות ומפריש ממנה הכהן המעשרות כו' ע"ש ונראה מזה דאף דאין להתוס' דין תרומה לענין שחייב במעשרות מ"מ צריך ליתנו לכהן דלענין זה הוא תרומה. והנה אשכחן כעין זה שהוא תרומה שיהא צריך ליתנו לכהן ולא לענין שאר דברים בפי' הריב"ן שהביאו התוס' יבמות (פ"ט) בתורם מן הנקוב על שאינו נקוב שהוא תרומה רק לענין שהוא צריך ליתנו לכהן ע"ש [אמרינן בע"ז (ע"ג) לר"י ור"ל דאמרי טבל במשהו דהטעם משום כהתירו כך איסורו דחטה אחת פוטרת את הכרי ע"ש ויש לעיין דר"י לי"ל כלל דחטה אחת פוטרת הכרי כדאמרינן בירושלמי תרומות (פ"ד ה"ג) עד כמה אדם פוטר טבלו ד"ת ר"י אמר אחד למאה כתרומת מעשר ע"ש] (כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג ה"ג ואלו ניטלין אחד מס' כו' ותרומה טמאה כו'. והנה בפשוטו הטעם כיון שהיא בשריפה ואין הפסד כהן גדול הוי כמו תרומה שאין הכהנים מקפידין עליה כגון תרומת החרובין והכליסין דציטלין אחד מס'. והנה בחלה (פ"ב מ"ז) גבי נטמאת עיסתה אחד ממ"ח כתב בפה"מ לפי שהיא לשריפה עומדת ולא נשתדל להרבות טומאה בקדש ע"ש וא"כ י"ל זה הטעם ג"כ בתרומה טמאה וכמו בחלה כשנטמאה צריך להפריש שיעור היותר פחות כדי שלא להרבות טומאה בקדש ה"נ בתרומה צריך להפריש שיעור היותר פחות שהוא אחד מס' ונ"מ לדינא דלטעם שאין הכהנים מקפידים עליה רק א"צ להפריש יותר ולהטעם שלא להרבות טומאה אינו רשאי להפריש יותר] [אמרינן בתוספתא פ"ד דתרומות תורמין חטין על הפת אבל לא הפת על החטין אלא לפי חשבון ונראה הטעם לפי כשנעשה פת הוא תופח כדאמרינן במנחות (נ"ג) לענין עיסה כנגד קמח פעמים שהיא חסרה או יתרה כגון בלילתה עבה או רכה אבל פת כנגד חטים לעולם יתרה דכי אפי לה נפחה כדאמרינן שם (צ"ד) א"כ כשתורם פת על החטין צריך לתרום יותר שיהיה שיעורה כמו החטין שיש בה אבל חטין על הפת שהוא מרבה בתרומות לא אכפת לן אך הרדב"ז ז"ל פ"ה הי"ח פי' בענין אחר ע"ש]

אמרינן דתרומה מצותה לתרום דוקא באומד ולא במדה