מקדש דוד חלק ד קמז

זר נחשבו בעיני דמאחר שאין המעשר טבול לת"ג איך עושה אותה ת"ג על מקום אחר ע"ש. הנה כתב הרמב"ם ז"ל מעשרות (פ"ג הכ"ב) מצא תבואה מרוחה עושה אותה תרומות ומעשרות על פירות אחרות כו' וכתב הרדב"ז ז"ל דאמרינן בירושלמי מצא פירות ממורחים בשדה מכונסין אסורין משום גזל מפוזרין מותרין משום גזל בין כך ובין כך חייבין במעשרות ופטורין מת"ג שא"א לגורן שתיעקר אא"כ ניטל הימנו ת"ג והתם איכא פלוגתא אי מעשרין בבית או בשדה ומשמע דהלכה דמעשרין אלא בבית הלכך זה שמצא תבואה מרוחה ודאי לא מתעשרה ויכול לעשותה תרומות ומעשרות על פירות אחרות ולא הוי מן הפטור על החיוב אע"ג דפטור מת"ג ע"ש וקשה טובא כיון דפטור מת"ג לפי שכבר ניטלה תרומתו איך יכול לעשות תרומה על מקום אחר לפי שלא ניטלה ממנו המעשר ואף להר"ש ז"ל דיכול לעשות מעשר שלא ניטל ממנו תרו"מ ת"ג על מקום אחר אף שזה המעשר פטור מת"ג זה רק במעשר דאיכא דרשא דספרי אבל תבואה שניטלה תרומתו רק טבולה למעשר שיכול לעשותה אח"כ תרומה על מקום אחר זו לא שמענו וצע"ג

נקטינן דהמקדים תרומה לבכורים וכן מע"ר לתרומה ומע"ש לראשון עובר בל"ת דמלאתך ודמעך לא תאחר ובירושלמי תרומות (פ"ג ה"ג) אמרינן בהקדים תרומה לבכורים אימתי הוא עובר ר"ח ב"ר בא אמר מתחילה ר"ש בר רב יצחק אמר בסוף מה נפיק מביניהון לסירוף הכרי על דעתיה דר"ח ב"ב עובר ע"ד דר"ש בר"י אינו עובר וביאר בספר לקח טוב דהפלוגתא היא במקדים אימתי עובר אי מיד כשהפריש התרומה קודם הבכורים או אח"כ כשהפריש את הבכורים דאז נמצא מקדים תרומה לבכורים ונ"מ לנשרף הכרי ולא בא לידי הפרשת בכורים ע"ש. והנה יש לעיין דכעין זה אבעי לן בירושלמי יומא (פ"ה ה"א) בהכנסת כף ומחתה דאם הכניסם בזא"ז דעובר משום הכנסה יתרה ואבעי לן אי חייב על הכנסה ראשונה או על השניה ואמרינן דפשיטא דעל הראשונה דעל השניה אומרים לו שיכניס ע"ש וא"כ ה"נ איך אפשר לחייבו על הפרשה שניה הרי אומרים לו שיפריש אח"כ בכורים ע"כ נראה דודאי עובר על הפרשה ראשונה ולא על שניה והאבעיא הוא רק אימתי חל האיסור אם תכף כשהפריש תרומה קודם הבכורים או אח"כ כשמפריש בכורים אז עובר למפרע על הפרשת תרומה דמקדים מקרי אם הפריש שניהם והקדים זה לזה אבל אם לא הפריש רק אחת לא מקרי מקדים ונ"מ לנשרף הכרי

אמרינן בירושלמי דמאי (פ"ד ה"ג) לר"א דאמר הנאמן על השני נאמן על הראשון דטעמיה משום דאינו חשוד להקדים ע"ש ואע"ג דהתם מפריש רק מע"ש לבד ואמאי איכא איסור מקדים הא הכא הוי כנשרף הכרי כיון שלא בא להפרשת שניהם ונראה דאף אי ליכא מקדים כשמפריש רק אחד היינו רק הלאו אבל העשה דאיכא אף כשמפריש שניהם כאחת כמ"ש התוס' תמורה (ד') ואף דכשמפריש שניהם כאחת אינו מקדים זה לזה רק כיון דאיני מאחר להשני איכא עשה זו העשה איכא אף כשאינו מפריש רק אחת דכשמפריש מע"ש לבד נהי דאינו מקדימו למע"ר כיון דלא הפריש מע"ר כלל מ"מ הרי גם אינו מאחרו שהרי הפריש מע"ש קודם שהפריש מע"ר ובעינן שתהא הפרשת מע"ש אחר הפרשת מע"ר

הנה במקדים מע"ר לתרומה בשבלין אי עובר כתב רש"י ז"ל שבת (קכ"ז) בפשיטות דאינו עובר אך בביצה (י"ג) גבי קטניות דאמרינן דאסורייתא לא טבלא לה ומקשינן מההיא דמי שהיו לו חבילי תלתן של טבל כותש כו' ומדקרי ליה טבל מכלל דאסורייתא טבלא לה ומוקמינן בטבל טבול לתרומת מעשר כדר' אבהו דמע"ר שהקדימו בשבלין שמו טובלו לתרו"מ היינו דלעולם אסורייתא לא טבלא לה וזה דקרי ליה טבל הוא משום דשם מעשר טובלו ומקשינן כותש ל"ל לימא כי היכא דיהבו לי הכי יהיבנא לך ומשנינן קנסא כו' וכתב רש"י ז"ל קנסא על שהקדים וגרם להערים לעבור על ד"ת שהמשנה סדר המעשרות עובר בלאו מלאתך ודמעך לא תאחר ע"ש ואע"ג דהכא הוא קודם גמר מלאכה דאיסורייתא לא טבלא לה ומוכח דכאן ס"ל לרש"י ז"ל דאף קודם גמר מלאכה איכא לאו. והנה בירושלמי תרומות (פ"ג ה"ג) הוא אבעיא ולא אפשיטא במע"ר שהקדימו בשבלין אי עובר או אינו עובר ע"ש ופי' הפ"מ שם דהאבעיא הוא כיון דמע"ר שהקדימו בשבלין פטור מת"ג אין זה מקדים ע"ש וקשה על פירושו דזה דמע"ר שהקדימו בשבלין פטור מת"ג היינו דגוף המעשר פטור מת"ג אבל שאר הכרי חייב א"כ הפריש על הכרי מע"ר קודם ת"ג וצ"ל דטעם האבעיא הוא כיון דעדיין לא הגיע זמן חיוב הפרשה שהוא קודם גמר מלאכה אי איכא אז איסור מקדים. והנה אי אמרינן דמע"ר שהקדימו בשבלין אינו עובר יש לחקור במקדים תרומה לבכורים בשבלין אי עובר אי הטעם במקדים מע"ר לתרומה בשבלין הוא משום דעדיין לא הגיע זמן חיובה של תרומה ליכא איסור אי מקדים לה המאוחר אבל בכורים דדינה להפריש ממחובר וכבר הגיע זמן חיוב בכורים כי מקדים לה תרומה עובר או אפשר דאיסור מקדים הוא רק היכא שכבר חל חיוב שניהם דאיסור מלאתך ודמעך לא תאחר חל רק היכא דחל חיוב שניהם אז חל האיסור שלא לאחר זה לזה והיכא שלא חל עדיין חיוב תרומה לא חל האיסור להקדימו לבכורים

עוד יש לחקור במקדים מע"ר לתרומה קודם ראיית פני הבית אי חייב דכ"ז שלא ראה פני הבית ג"כ עדיין לא נתחייב. והנה לזה יש להביא ראיה מהירושלמי מעשרות (פ"ג ה"א) במוצא פירות אי רוב העיר מכניסין לשוק דא"צ ראיית פני הבית אסור לאכול עראי דכבר נגמרה מלאכתו ומעשרן דמאי דשמא מעושר הוא ואם רוב מכניסין לבית אוכל עראי כיון דאכתי לא ראה פני הבית ומעשרן ודאי כיון דעדיין לא נתחייב ודאי לא הפריש ובמחצה על מחצה מעשרן דמאי בשדה וכשמכניס לבית מעשר ודאי ומקשינן התם נמצא מקדים מעשר לתרומה כיון דכשמכניס לבית צריך לעשר ודאי ולהפריש אף תרומה א"כ כשמפריש קודם בשדה דמאי ה"ה מקדים מעשר לתרומה ע"ש והא הכא כשמפריש בשדה ודאי לא ראה פני הבית וזה דצריך אח"כ כשמכניס לבית להפריש תרומה הוא משום שמא הוא מן המכניסים לבית ולא נתחייב עד שיכניס לבית וכיון שעדיין לא ראו פני הבית ודאי לא עישרו א"כ אמאי איכא איסור מקדים כשהפריש קודם לכן מעשר בשדה דהא חלות התרומה הוא רק אם הוא מאותן שמכניסין לבית ולא ראו פני הבית ומוכח דאף קודם ראיית פני הבית איכא איסור מקדים

אמרינן בבכורים (פ"ח מ"ח) הפריש בכורים נבזו נמקו כו' מביא אחרים תחתיהם ואינו קורא ויש לחקור קודם שהפריש השניים אם יכול להפריש תרומה אי איכא משום מקדים דאמרינן פ"ג בתרומות ומניין שיקדמו הבכורים לתרומה זה קרוי תרומה וראשית וזה קרוי תרומה וראשית אלא יקדמו בכורים שהן בכורים לכל וכתב בפה"מ דהיינו משום דטעונין הבאת מקום ע"ש ואמרינן שם דמע"ר קודם למע"ש ומשום שיש בו ראשית ואע"ג דמע"ש טעון הבאת מקום ונראה מזה דרק בשוין דזה נקרא תרומה וראשית וזה נקרא תרומה וראשית אז זה קודם משום דטעון הבאת מקום אבל אי זה יש בו ראשית וזה אין בו ראשית לא מהני מה דטעון הבאת מקום. והנה זה דהפריש בכוריו