מקדש דוד חלק ד קמו

צריך פדיון ונראה מזה דאם ודאי לא הפרישו מע"ר התרו"מ שמפריש אח"כ מן המע"ש א"צ פדיון דנפקע שם מע"ש ממנו ואינו רק תרו"מ דאי אפילו אי ודאי לא הפריש מע"ר ג"כ הכל צריך פדיון מה שייך יראה לי. והנה כן נראה נמי מהשמ"ק תמורה (ד') [עיין בהשמטות] גבי היו לפניו ב' כלכלות של טבל ואמר מעשר של זו בזו כו' ז"ל ולכאורה משמע דאם יש בכלכלה ק' תאנים שיהי' לאותן כלכלה מן השניה לתקנן ודיו שהרי מעשר שלקח הוא עשרה וזה אינו הרבה דהיינו דוקא מפריש מיניה וביה ומפריש מק' עשרה דהיינו מכל עשרה אחת ונשאר צ' חולין אבל אם מפריש ממקום אחר ורוצה להפריש על מאה צריך להפריש עשרה בשביל התשעים ועוד אחת בשביל התשעה ועוד נשארה אחת לתקן נמצא בכלכלה שניה י"א בשביל מעשר ראשון של ראשונה ובשביל מע"ש קרוב לעשרה עכ"ל ויש לעיין טובא אמאי הוי מע"ש רק קרוב לעשרה כיון דמפריש מכלכלה זו על חברתה והמע"ר שמפריש על הצ"ט שבכלכלה ראשונה הוא י"א כמ"ש השמ"ק א"כ ה"נ מע"ש שמפריש מכלכלה שניה על הראשונה כיון דג"כ מתקן צ"ט שבכלכלה ראשונה צריך להיות מע"ש י"א כמו מע"ר וע"כ משום דמע"ש שהוא ג"כ י"א היא טבולה למע"ר שהרי לא הפרישו עליה מע"ר וצריך להפריש מהמע"ש יותר מאחת למע"ר ואותו מע"ר אין לו תורת מע"ש כלל נמצא דמע"ש הוא רק קרוב לעשרה ובההיא דדמאי שכתב הפה"מ בהקדים מע"ש לראשון דמפריש מע"ר על מע"ש מהנשאר ולא מיניה וביה י"ל הטעם משום דמע"ש ממון גבוה ואי"ל רשות להפריש מע"ר דאינו בעלים להפריש אבל כשמפריש מן הנשאר על המע"ש הו"ל תורם משלו על ש"ח דא"צ דעת. והנה אף אי נימא דמע"ר ממעט ממע"ש דבהקדים מע"ש לראשון מה שמפריש אח"כ מע"ר ממע"ש אי"ל תורת מע"ש כלל מ"מ אפשר במקדים מע"ר לתרומה אין התרומה ממעטת אח"כ משיעור תרומת מעשר שבה דמע"ר כיון די"ל שיעור אחד מעשרה וכיון דצריך להפריש מע"ר קודם למע"ש מעיקרא יש בכרי של ק' סאין רק ט' מע"ש ואף הקדים מע"ש לראשון והפריש י' למע"ש מ"מ לא תפיס יותר מכשיעור ט' ואחת שמפריש אח"כ למע"ר מן מע"ש אין עליה קדושת מע"ש משא"כ מקדים מע"ר לתרומה כיון דאין שיעור קצוב לתרומה אף למטה ויכול להפריש כ"ש נהי כשמפריש תרומה קודם מע"ר ליכא דין מע"ר רק על הנשאר אבל כשהקדים מע"ר לתרומה תפיס הכל במע"ר ואף על התרומה שמפריש אח"כ מהמע"ר וצריך להפריש מכולן תרומת מעשר

ז) נקטינן בכמה דוכתי דמע"ר שהקדימו בשבלין פטור מת"ג ואם הקדימו בכרי חייב ואם הקדימו בכרי קודם ראיית פני הבית דעת התוס' בכמה מקומות דחייב בת"ג חוץ משבת (קכ"ז) דכתבו בחד לישנא דזה דאמרינן הקדימו בכרי חייב בת"ג ה"נ בעינן שכבר ראה פני הבית ע"ש. והנה אמרינן בירושלמי מעשרות (פ"ג ה"א) במצא פירות אם רוב מכניסין לשוק כיון דא"צ ראיית פני הבית אסור לאכול מהם עראי דאטבל למעשר ומתקנן דמאי דשמא נתעשר ואם רוב מכניסין לבית מותר לאכול עראי דאכתי לא ראה פני הבית ומתקנן ודאי כיון דעדיין לא נתחייבו ודאי לא עישר ואמרינן שם במחצה על מחצה מתקנן דמאי בשדה דאסור לאכול עראי שמא מכניס לשוק וכשמכניס לבית צריך לעשר ודאי דשמא מכניס לבית הוא ר"י ב"ר בון ר"י בשם ר"ש בן יהוצדק צריך להתנות ולומר אם מאותן שמכניסין לשוק הוא מה שעשיתי עשוי ואם לאו לא עשיתי כלום שלא תהא מאותן שמכניסין לבית ונמצאת תרומת מעשר טבולה לתרומה גדולה ע"ש היינו כיון דצריך להפריש אח"כ כשמכניס לבית ודאי ולהפריש אז גם ת"ג וכשמעשר קודם דמאי בשדה היינו דמפריש תרומת מעשר כדין דמאי נמצא אח"כ התרומת מעשר טבולה לתרומה ומש"ה צריך להתנות ואע"ג דזה דצריך אח"כ להפריש תרומה גדולה הוא משום שמא מן המכניסים לבית הוא והיה קודם ראיית פני הבית וודאי לא הפרישו אף ת"ג א"כ זה שעישר קודם בשדה דמאי היתה ההפרשה קודם ראיית פני הבית וא"כ אמאי אמרינן דהתרומת מעשר טבולה אח"כ לתרומה הרי הקדים מעשר לתרומה קודם ראיית פני הבית ומוכח מהירושלמי דלאחר גמר מלאכה אף קודם ראיית פני הבית אינו נפטר מת"ג

ובמקדים מע"ש למע"ר ולת"ג בשבלין אם נפטר ממע"ר ומת"ג אמרינן בירושלמי פ"א דחלה דתלוי אי מע"ש אינו כנכסיו היינו אי מע"ש ממון גבוה הוא פטור אבל למ"ד כנכסיו חייב ע"ש היינו דהפטור הוא רק משום דמע"ש ממון גבוה וממון גבוה פטור מן המעשרות כמו הקדש והנה לפ"ז יש לעיין למ"ד מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין והוי ממון גבוה אף קודם הפרשה כדאמרינן בקידושין (נ"ד) דיהיב ליה בטבלייהו וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין הא אי כמו שהורמו דמיין הוי ממון גבוה אף קודם הפרשה א"כ לעולם איך מעשרין עישור שלם למע"ר כיון שיש שם שיעור של מע"ש שהוא ממון גבוה וממון גבוה פטור מן המעשרות א"כ למה מפריש עישור שלם למע"ר ואפשר שזהו טעם הרמב"ם ז"ל שפסק פ"ג ממע"ש הי"ז דיכול ליתן במתנה כשהוא טבל ותמה שם הכ"מ הא הרמב"ם ז"ל פוסק בכ"מ דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ותי' בשם המהר"י קורקוס ז"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל דלענין ממון גבוה לכ"ע כמי שלא הורמו דמיין ע"ש והטעם הוא דאי אף לממון גבוה אמרינן כמי שהורמו דמיין לא משכחת לה מע"ר אחד מעשרה ולהשיטות דלא ס"ל כהרמב"ם ז"ל וס"ל דאף לענין ממון גבוה תלוי אי אמרינן כמי שהורמו דמיין י"ל כיון דזה דממון גבוה פטור מן המעשרות הוא משום דהוי כמו הקדש והקדש פטור רק בשעת מירוח אבל הקדיש אחר מירוח אינו פוטר וכן במע"ש שהקדימו בשבלין דפטור ממע"ר ומת"ג כתב הגר"א ז"ל וכן המלאכת שלמה דדוקא בשלא פדה קודם מירוח אבל פדה קודם מירוח חייב כמו בהקדש והנה יש לחקור בהקדש דאם הקדיש קודם מירוח דפטור ולאחר מירוח חייב אם היו בב"א המירוח וחלות ההקדש אי פטור והכא כיון דזה דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין הוא רק לאחר גמר מלאכה כדאמרינן בכמה דוכתי ונמצא דהמירוח וממון גבוה באין בב"א וס"ל לאותן השיטות דכל בב"א הוי כמו הקדש לאחר מירוח דאינו פוטר. עוד אפשר לומר לפמ"ש התוס' ב"ק (צ"ד) גבי מצות פאה להפריש מן הקמה כו' מירחו מעשר ונותן לו והקשו בתוס' הא פאה פטור מן המעשרות וכתבו דמ"מ כ"ז שלא הפריש פאה ולא ביררה היה הכל שלו ונתחייב הכל במעשר ושוב לא איפטר ע"ש א"כ ה"נ י"ל נהי דקודם הפרשה ג"כ איכא ממון גבוה מ"מ כיון שיכול לברר איזה שירצה למע"ש חשיב קודם לענין חיוב מעשרות כאילו הכל שלו ונתחייב הכל אך הר"ש ז"ל פאה פ"א מ"ג) כתב דזה דאמרינן מירחו מעשר ונותן לו אפילו מיפטר מדאורייתא חייב מדרבנן משום דאמרינן הלקט השכחה והפאה שעשאן גורן הוקבעו למעשרות מפני הרמאין ע"ש וס"ל דאף אם לא הוברר חלק הפאה ג"כ פטור וא"כ ה"ה במע"ש

והנה דעת הר"ש ז"ל (תרומות פ"א מ"ה) דמע"ר אם הקדימו בשבלין דפטור מת"ג אם לא ניטל ממנו תרומת מעשר עושה אותה ת"ג על מקום אחר ומייתי עלה הא דדרשינן בספרי זוטא מניין לבן לוי שרצה לעשות ממע"ר ת"ג כו' ע"ש והמל"מ תמה עליו וכתב דכמו