מקדש דוד חלק ד קמה

שלהם ויאכל בירושלים בעי ר"ז אם הפריש עליהן אח"כ מע"ש ממקום אחר אם נפטר או כבר תפסתו מחיצה ע"ש היינו אם הפריש עליהן אח"כ מע"ש ממקום אחר אי אמרינן דאיגלאי מילתא דלא היה שם מע"ש מעולם ולא קלטוהו מחיצות או דלא מהני זה רק מכאן ולהבא וכשהיה בירושלים קלטוהו מחיצות למע"ש שבהם וא"י אח"כ להפריש עליהן עוד ממקום אחר ופשטינן שם לקמן דפירות שנגמרה מלאכתן שעברו בירושלים א"י להוציא עליהן עוד מע"ש ממקום אחר ע"ש היינו דההפרשה ממקום אחר מהני רק מכאן ולהבא וקודם הקביעות היה עומד להפריש מיניה וביה וכשהי' בירושלים תפסוהו מחיצות להמע"ש שבו וכיון שתפמן מחיצות תו א"י לקבוע במקום אחר. הנה אמרינן בבכורות (כ"ז) דתרומת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש ושיטת רש"י ז"ל ועוד מהראשונים דא"צ לשייר מן הכרי רק כדי תרומה ואח"כ יפריש ועיין בתוס' שם אבל לאכול כל הכרי ולהפריש אח"כ מכרי אחר אסור ומ"ש האי כרי מכרי אחר ולפמ"ש דמסתמא עומד הכרי לתקן מיניה וביה וזהו קביעותו מיהו יכול אח"כ לשנות קביעותו ולקבוע במקום אחר וזה מהני רק מכאן ולהבא אך לעשות קביעות חדשה אפשר רק בשניהם בעולם דאז קובע מעשר של זו בזו אבל אחר שנאכל הכרי א"י לעשות קביעות בכרי אחר ונהי דהקילו בתרומת חו"ל להפריש אחר אכילה אבל לעשות אז קביעות חדשה למעשרות אינו שייך ולפיכך צריך להפריש רק מכרי הזה שכבר הוקבע מעשרותיו בזה הכרי

ו) כתב המל"מ פ"ה מהל' תרומות הי"ג להראב"ד ז"ל במפריש תרומה ממע"ר שלא ניטלה תרומתו על כרי אחר של טבל דמיירי שאותו מע"ר הקדימו בכרי דחייבת בת"ג ובתרומת מעשר ויכול לעשותו ת"ג על מקום אחר אך זה רק מה שיש בהמעשר מת"ג דא"י לעשות כולו ת"ג על מקום אחר מאחר שעשירית מעשר זה הוא לכהן משום תרומת מעשר אך כל מה שיש חוץ משיעור תרו"מ יכול לעשותן ת"ג ע"ש. והנה יש לעיין כיון דהאי מע"ר שהקדימו בכרי אינו נפטר מת"ג כשמפריש אח"כ ממנו ת"ג יכול לעשות כשיעור שירצה ויכול לעשות הכל ת"ג רק שישייר משהו לשיריים כדין מפריש ת"ג ואע"ג דהמעשר כבר הוטבל לתרומת מעשר ויש בו אחד מעשרה תרו"מ לא איכפת לן בזה דהא כל טבל הוא טבול למעשר ומ"מ יכול לעשות תרומה כמה שירצה אף אם אינו משייר אחד מעשרה למע"ר ומשום כיון דאין שיעור לתרומה מעיקרא יש בו מע"ר רק חלק מעשרה ממה שישייר מתרומה וה"נ כיון דהאי מע"ר שהקדימו בכרי הוא טבול לתרומה אף שהוא טבול ג"כ לתרו"מ שיעור תרומת מעשר שבו הוא רק ממה שישייר מת"ג וא"כ כיון שיכול לעשות ממנו תרומה כמה שירצה רק שישייר מעט א"כ אמאי לא יוכל לעשות כן על מקום אחר ולמה צריך שישייר אחד מעשרה כפי תרומת מעשר

ונראה מזה דל"ד תרומת מעשר למעשר לענין זה דמעשר אף שהוא ג"כ אחד מעשרה מעיקרא שיעוריה רק א' מעשרה במה שישתייר אחר תרומה ומש"ה יכול לעשות תרומה כמה שירצה אבל תרו"מ כיון שקרא שם מעשר הוי תרו"מ אחד מעשרה ממנו ואף שהמעשר טבול לתרומה התרומה שמפריש מן המעשר אינו ממעט בשיעור תרומת מעשר ומ"מ נראה כשמפריש התרומה מן המעשר מיניה וביה יכול לעשות תרומה כמה שירצה דהא אף אם יפריש קודם תרו"מ ואח"כ יפריש תרומה מן המעשר צריך להפריש התרומה אף מן התרו"מ וכמו עושה עיסה מן הטבל דחלה חייבת בתרומה ותרומה חייבת בחלה וה"נ אין התרו"מ נפטרת מן התרומה ואז יכול לעשות תרומה מן התרו"מ כמה שירצה כשאר הפרשת תרומה דיכול לעשות כמה שירצה רק שישייר א"כ אף קודם שהפריש תרו"מ יכול לעשות תרומה מן המעשר כמה שירצה רק התרומה שהפריש חייבת אח"כ ג"כ בתרו"מ דאין תרומה ממעטת משיעור תרו"מ ואינה נפטרת מתרו"מ אחר שקרא עליה שם תרומה אבל לעשות אותו המעשר תרומה על מקום אחר אינו רשאי בשיעור שיש שם תרו"מ כיון דע"י שעושה את המעשר תרומה אין זה ממעט משיעור תרו"מ שבו ולעולם שיעור תרו"מ שבו הוא א' מעשרה והוא ממונו של כהן כשעושה שיעור זה תרומה על כרי אחר נמצא זה פוטר את עצמו בממונו של כהן

והנה זה דתרומה שמפריש מן המעשר אינו ממעט מתרו"מ ואף שהמעשר הוא טבל לתרומה והתרומה עצמה שמפריש מן המעשר ג"כ חייבת בתרו"מ ע"כ הטעם הוא דכשמפריש תרומה מן המעשר שהקדימו בכרי לא נפקע שם מעשר מהתרומה והוי תרומה וגם מעשר וכיון שהוא ג"כ מעשר חייבת בתרומת מעשר. והנה לפ"ז ה"נ במקדים מע"ש בכרי דאותו מע"ש חייבת בתרומה ובמע"ר כשמפריש אח"כ תרומה ומע"ר לא פקע תורת מע"ש מהם והם תרומה וגם מע"ש וצריך לאוכלן בירושלים וכן נראה ממ"ש הרמב"ם ז"ל בפה"מ פ"א דדמאי על ההיא דאם הקדים מע"ש לראשון אין בכך כלום וכתב למדנו מהענין הזה שאם הקדים מע"ש לראשון אין בכך כלום משא"כ בודאי ר"ל בטבל האמתי אם הוציא מע"ש קודם מע"ר הוא עובר בל"ת וא"י להתודות וזה מותר בדמאי בלבד שישמור השיעורין והדמיון בזה כגון אם היו מאה סאין חטין יוציא עשר סאין תחילה ויאמר זה מע"ש ואח"כ יוציא עשרה סאין ויאמר זה מעשר ראשון וע"כ שים לבך לשמור ענין זה עכ"ל. והנה הטעם דצריך להפריש י' סאין למע"ר אחר שכבר הפריש י' סאין למע"ש ונשארו רק צ' סאין הוא משום דהכא שהקדים המע"ש בכרי אף המע"ש חייב במע"ר וא"כ צריך להפריש מע"ר על כל המאה סאין וצריך להפריש עשרה למע"ר אך בזה יש לעיין דל"ל להפריש מן הנשאר אף על המע"ש ויהיו עשרה מע"ש ואחד תרומת מעשר יפריש מן המע"ש מע"ר מיניה וביה ויהיו רק ט' מע"ש ולא יצטרך להעלות י' סאין לירושלים ולפמ"ש דבמפריש מע"ר מן מע"ש שהקדימו בכרי נשאר שם מע"ש על המע"ר וצריך להעלותו לירושלים אינו משתכר מזה כלום ממה שיפריש המע"ר ממע"ש עצמו דסוף סוף יהיו י' מע"ש ויהיה צריך להעלותן לירושלים ולפ"ז צריך להפריש רק ממקום אחר ולא מיניה וביה כיון דצריך להפריש תרומת מעשר מן המעשר ויהיה תרו"מ וגם מע"ש וזה אינו רשאי דממעט באכילתו וכדאמרינן דמע"ש אין לוקחין בדמיה תרומה מפני שממעט באכילתו ומש"ה מפריש מע"ר על המע"ש ממקום אחר

אך מדברי הרמב"ם ז"ל פי"ב מהל' מעשר ה"ה אינו נראה כן שכתב מי שאינו נאמן שראוהו שהפריש מע"ר כו' והנאמן על השני אינו נאמן על הראשון והנאמן על הראשון נאמן על השני לפיכך מי שאינו נאמן שהוציא פירות מביתו ואמר אלו מע"ר נאמן ואין מפרישין מהן תו"מ ואם אמר אלו מע"ש אינו נאמן וה"ה דמאי ומפרישין מהן תרומת מעשר ויראה לי שהוא פודה את כולן ע"ש והנה במה שאומר שהוא מע"ש נאמן רק שהן דמאי דשמא לא הפריש מע"ר דהנאמן על השני א"כ על הראשון וצריך להוציא מהן תרומת מעשר אבל מע"ש א"צ להפריש מהן כשאר דין דמאי משום דנאמן שהוא מע"ש ולא אמרינן שמא הוא טבל גמור. והנה ז"ש הרמב"ם ז"ל ויראה לי שהוא פודה את כולם דהיינו דאף התרומת מעשר שהוא צריך להפריש מן המע"ש ג"כ צריך פדיון והיינו דבדין היה דהתרו"מ שמפריש א"צ פדיון רק כיון דהוי רק ספק אם לא הפריש מע"ר ואפשר שכבר הפריש מש"ה הכל