מקדש דוד חלק ד קמד

במעשרות דכל חטה וחטה קדשה לפי חשבון ה"נ י"ל בממעט במעשרות זה דפירותיו מקולקלין היינו דכל חטה וחטה מהשירים נתרים לפי חשבון ובמפריש מעשר שלם כל מקצת מהמעשר מתיר כנגדו בכל חטה חטה מהשירים וא"כ באומר מעשרותיו בצפונו כל מקצת ומקצת מהמעשר י"ל שיריים נכרים בדרומו אך התוס' עירובין (נ') לא כתב כרש"י ז"ל ובמרבה במעשרות שהפריש ב' סאין במקום סאה לא תפוס כל פלגא דחטתא רק סאה אחת מעשר וסאה אחת טבל והן מעורבין ע"ש וכן הראב"ד ז"ל בפ"א מהל' מעשר במפריש מקצת תרומות ומעשרות דאמרינן דמוציא ממנו ולא על מקום אחר כתב דעל המקצת מעשר שהפריש חל שם מעשר דהוי הממעט במעשר דפירותיו מקולקלין ואינו מוציא על מקום אחר משום דאין ברירה דשמא המתוקן עלה בידו ע"ש ונראה ג"כ דס"ל דבממעט במעשרות לא אמרינן דכל פלגא דחטתא ניתרת דא"כ ל"ש דשמא המתוקן עלה בידו ול"ש לברירה אלא מקצת חטים אינו מתוקן א"כ כשמפריש מעשר שלם כל מקצת המעשר מתקן שיעור חטים שלמים א"כ אותו המעשר שהוא להתיר חציו הצפוני אי"ל שיריים נכרים כלל וצ"ע בזה

עוד יש לעיין דהא אשכחן במעשרות דאף לכתחילה יכול לומר לצפונו או לדרומו כדאמרינן (בפ"ה דדמאי) ואיך עושה לכתחילה שיהיו מדומע בשלמא במע"ש לא אכפת לן אם הוא מדומע דמחללו אח"כ על המעות כדאמרינן במתני' דדמאי שם אך אמרינן שם בירושלמי (פ"ה ה"ב) דתנאי ב"ד הוא שיקבע מע"ר לצפונו ומע"ש לדרומו ותרומת מעשר בצפון צפונו ע"ש וכיון דכל חציו הצפוני הוא בכלל צפונו והוא מדומע א"כ איך יכול אח"כ להפריש תרומת מעשר דהוי מדומע שמא נוטל מן הפטור ואף דאמרינן שם דתרומת מעשר הוא בצפון צפונו היינו דחלק המעשר שצריך להפריש ממנו תרומת מעשר הוא בצפון צפונו הא אמרינן בירושלמי (פ"ג) דתרומות ה"ג שם דצפון צפונו הוא ג"כ אחד מ"ח ע"ש א"כ אכתי הוי מדומע והרמב"ם ז"ל פי"ג כתב דכשאומר בצפונו הוא ג"כ צפון צפונו ושיעורו אחד מ"ד ע"ש א"כ איך מפריש מע"ר ותרו"מ לכתחילה שיהיה מדומע. והנה לשטת הרמב"ם ז"ל בפ"ג דתרומות דכשאומר לצפונו אינו אלא קביעות בעלמא ואין זה חלות תרומה ומעשר ממש א"כ ל"ק דאינו מדומע כלל אך גם ע"ז יש להקשות איך אמרינן בפ"ה דדמאי שם כשאומר מע"ש בדרומו מחללו על המעות ואי עדיין לא חל קדושת מע"ש איך יכול לחללו

כתב רש"י תמורה (ד') על ההיא דהיו לפניו ב' כלכלות של טבל ואמר מעשר של זו בזו הראשונה מעושרת. ז"ל מעשר של זו בזו מעשר שאני חייב להפריש מכלכלה זו תהא בכלכלה זו שנוטל אני מזו לזו או שאמר של זו בזו ושל זו בזו שאפריש מכלכלה זו על אידך כלכלה ומאידך כלכלה אפריש על כלכלה זו ראשונה מעושרת אע"ג דלא הפריש לאלתר וכדאמרינן גבי חבית יין שאני עתיד להפריש כו' מיחל ושותה מיד אע"ג דלא הפריש לאלתר מן החבית וכ"ש הכא דמוחל ואוכל מיד הואיל וב' כלים נינהו עכ"ל היינו דס"ל לרש"י ז"ל כשאומר מעשר כלכלה זו בזו הוי כאומר מה שאני עתיד להפריש מזו יהא תרומה וההיתר הוא מדין שאני עתיד להפריש וא"כ ה"נ באומר מעשרותיו בצפונו היינו מה שאני עתיד להפריש מחלק הצפוני והשתא ניחא הכל דיכול אח"כ להפריש תרומת מעשר וגם יכול לחלל מע"ש כמו ב"ב לוגין שאני עתיד להפריש כו' דמיחל ושותה מיד וזה דאמרינן בירושלמי דחציו הצפוני מדומע צריך לפרש דמדומע רק עד שיפריש. אך יש לעיין דאם הוא מדין מה שאני עתיד להפריש יהא תלוי בברירה מיהו ההיא דהיו לפניו ב' כלכלות כתבו התוס' שם דמיירי בדמאי ע"ש י"ל כיון דדמאי דרבנן סמכינן אברירה אך התוי"ט הקשה שם על התוס' מדאמרינן שם בגמרא דלוקה משום מקדים מע"ש למע"ר מכלל דמיירי בודאי ובההיא דפ"ה דדמאי דהרוצה להפריש תרומה ותרו"מ כאחת דקתני ג"כ מע"ש בצפונו או בדרומו והוכיח שם הר"ש ז"ל דע"כ מיירי בודאי דבדמאי ליכא תרומה צ"ל דאתיא כמ"ד יש ברירה מיהו בהירושלמי (פ"ג) דתרומות באומר תרומה בצפונו פליגי רבי ורשב"ג דרבי אומר דמחציו ולצפון מדמע ורשב"ג אומר דנוטל מצפון צפונו שהוא אחד מ"ח ולכ"ע חלה ההפרשה ובגיטין (מ"ז) פליגי רבי ורשב"ג אי יש ברירה ומוכח דכשאומר בצפונו לא תלי בברירה והכא ע"כ מיירי בודאי דבדמאי ליכא תרומה ולהרמב"ם ז"ל ודאי א"א לומר דהוי כמו שאני עתיד להפריש דבאומר שאני עתיד להפריש פסק כרבנן דלא מהני משום דאין ברירה ובאומר לצפונו פסק דמהני

הביא הר"ש ז"ל (פ"ג מ"ה) מהירושלמי דר"ש דאמר האומר תרומת הכרי הזה בתוכו קרא את השם אתיא כב"ש דקדשו מדומעין וכתב הר"ש ז"ל היינו ב"ש (דפ"א מ"ד) בתורם זיתים על שמן דס"ל דתרומת עצמן יש בהם היינו דקדשו מדומעין דבהזיתים שהפריש לא קבע שם מקום התרומה שיחול מיניה וביה והוי כתרומת הכרי בתוכו והנה בירושלמי (פ"ד ה"ד) על ההיא דהמרבה בתרומה רא"א א' מעשרה יותר מכאן יעשנה תרומת מעשר אמרינן ג"כ דאתיא ר"א כב"ש דקדשו מדומעין דבמה שנוטל יותר מאחד מעשרה ולא חל תרומה אלא על א' מעשרה הוי מדומע ומ"מ קדשי ע"ש. והנה בזה יש לעיין דהא הכא איכא שיריים נכרין דשאר הכרי שהפריש עליו הם נכרים ואף דבאלה שהפריש הוי מדומע מאי איכפת לן הא כשאומר בצפונו ג"כ חציו הצפוני מדומע ומ"מ מהני לכ"ע כיון דאיכא נמי שיריים נכרים ולעולם במרבה במעשרות פירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלין שהם מדומעין ומ"מ פירותיו מתוקנים

הנה לעולם בהפרשת תרומות ומעשרות דיכול להפריש מיניה וביה ויכול ג"כ להפריש ממקום אחר. נראה דקודם שמפריש הכרי עומד להפריש מיניה וביה ולא ממקום אחר ואם אח"כ מפריש ממקום אחר או שמפריש מזה הכרי על מקום אחר הוא קביעות חדשה ועתה הוא קובע מעשרותיו במקום אחר ולא מהני זה רק מכאן ולהבא אבל קודם היה עומד להפריש מיניה וביה. והנה זה נראה ממ"ש רש"י ז"ל תמורה (ד') בההיא דהיו לפניו ב' כלכלות ואמר מעשר של זו בזו ואמרינן שם דלוקה מפני שהקדים מע"ש שבה למע"ר של חברתה וכתב רש"י ז"ל מפני שהקדים מע"ש שבה למע"ר דמעיקרא מקמי דאמר של זו בזו קיימא להפריש ממנה מע"ר ומע"ש והשתא כי מפריש ממנה מע"ר ומע"ש בשביל אידך כלכלה נמצא מע"ש של כלכלה זו קודם למע"ר שהיה עומד להפריש מאידך כלכלה קודם לכן ע"ש היינו דקודם שהפריש מכלכלה זו על מקום אחר היה עומד להפריש מכלכלה זו על עצמה והיה צריך להפריש כסדר מע"ר ואח"כ מע"ש ואח"כ כשהפריש מכלכלה זו על האחרת מע"ר ומע"ש נמצא שהפריש מכלכלה זו מע"ש על האחרת קודם שהפריש מע"ר על כלכלה זו עצמה וזה חשיב ג"כ מקדים ומוכח דקודם שהפריש על האחרת היה עומד להפריש עליה מיניה וביה וכשהפריש אח"כ למקום אחר ג"כ לא אמרינן דאגלאי מילתא שלא היה עומד להפריש מיניה וביה דא"כ מאי מקדים איכא דהא על כלכלה שניה שהפריש ליכא מקדים שהרי הפריש עליה מע"ר ומע"ש בב"א וכדאמרינן שם בגמרא דעל אידך כלכלה ליכא מקדים ע"ש ונראה דזהו נמי מה דאמרינן בירושלמי (מע"ש פ"ג ה"ג) על ההיא דפירות שנגמרו מלאכתן שעברו בירושלים שיחזרו מע"ש