מקדש דוד חלק ד קמג

דבגידולי תרומה ל"ש הפרשה כלל רק שגידולי תרומה תרומה ומוכח דשם תרומה אינה יכול לחול בפירות קודם הבאת שליש וה"נ בגידולי תרומה. ובירושלמי שם אמרינן דש"מ מההיא דאם הביאה שליש בין שוגג בין מזיד יקיים הדא אמרה שהקדושה חלה עליה כשהוא מחובר הדא אמרה הפריש מפירות שלא הביאו שליש לא קדשו ע"ש היינו דמכאן ילפינן לעלמא באם הפריש קודם הבאת שליש דלא קדשו ומוכח דזה דבעלמא הפריש קודם הבאת שליש אינה תרומה הדין הוא בהתרומה דא"א לחול על פירות שלא הביאו שליש וממילא ליכא בהו איסור טבל ונראה דה"נ זה מה שאינו אוכל כגון זרעוני גנה וכיוצא בו דפטורין הוא ג"כ הדין הוא בהתרומה דא"א לחול כ"א על אוכל גמור וממילא ליכא טבל דפירות קודם הבאת שליש פטורן הוא ג"כ לפי שאינן אוכל גמור דאמרינן בריש מעשרות כל שאין תחילתו אוכל אבל סופו אוכל אינו חייב עד שיעשה אוכל ואמרינן עלה בירושלמי שהביא הר"ש ז"ל שם כהדה דתני מאימתי כל הפירות חייבין במעשר התאנים משיבחילו כו' ע"ש דקודם עונת המעשרות אינו אוכל גמור ואף דקודם הבאת שליש חייב בחלה למעשרות בעינן אוכל גמור טפי וזה דאמרינן בירושלמי דקודם הבאת שליש פטור מן המעשר משום דכתיב זרעך שכיוצא בו נזרע הוא רק לשיעורא דבעינן למעשר אוכל גמור כזה שכיוצא בו נזרע ומצמיח והפטור דקודם הוא משום דאינו אוכל גמור והטעם דבגידולי תרומה הקדושה חלה עליהן כשהן מחובר כדאמרינן בירושלמי הוא משום דזה דבעלמא אין תרומה חל במחובר החסרון הוא מצד הטבל ולא מצד התרומה כדאמרינן במנחות (ע') גבי שבולת שמירחה ושתלה דאי לא פקע טבל כששתלה יכול להפריש במחובר ע"ש וכיון דהחסרון בהטבל דל"ש טבל במחובר א"כ בגידולי תרומה דאין התרומה באה מכח טבל כלל חל אף במחובר

ה) בתרומות (פ"ג מ"ה) גרסינן האומר תרומת הכרי הזה בתוכו ומעשרותיו בתוכו תרו"מ זה בתוכו רש"א קרא השם וחכ"א עד שיאמר בצפונו או בדרומו וכתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ בזה דלר"ש קרא השם היינו דחייב להוציא מאותו הכרי כל החוקים שזכר וזה דלרבנן לא קרא את השם היינו שנשאר כמו שהיה קודם ומוציא מה שחייב עליהן ממקום אחר וכ"כ הרע"ב ז"ל והיינו דלר"ש רק שחייב להוציא התרומה מאותו הכרי ולא ממקום אחר אבל כשמוציא אח"כ נתקן הכל אך בירושלמי אמרינן דלר"ש קדשו מדומעין והיינו דתרומה וחולין מעורבין זה בזה וא"י אח"כ להפריש זה מזה כשאר מדומע וכ"כ הר"ש ז"ל וכן באומר לצפונו דאף לרבנן מהני פליגי בירושלמי רבי ורבנן לרבי כל חציו הצפוני מדומע דבצפונו משמע כל חציו הצפוני ולרבנן רק רביע הכרי בכלל דימוע היינו דאי"ל תקנה ונשארים מדומע והנה באמר בצפונו דברי הרמב"ם ז"ל בפסקיו סתרי אהדדי דבפי"ג מהל' תרומות (הט"ו) פסק כהירושלמי דאם אמר תרומת הכרי בצפונו חולקין אותו לשנים והחצי שבצפון לשנים ונמצא רביע הכרי שהוא צפון צפונו הוא המדומע ע"ש והיינו כרבנן בירושלמי דרביע הכרי מדומע אך (בפ"ג ה"ח) כתב האומר תרומת הכרי זה לתוכו אם אמר בצפונו או בדרומו קרא שם וחייב להפריש ממנו תרומתו ע"ש היינו שאינו מדומע רק שחייב להפריש ממנו תרומתו וכמ"ש בפה"מ לר"ש דזה דקרא את השם הוא דחייב להפריש אח"כ רק ממנו ולא ממקום אחר עליו וכבר עמד בזה בתוס' א"ש שם וכתב שלא העירו בזה מן המפרשים ע"ש

ונראה לדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג וכן בפה"מ לר"ש דאינו נעשה מדומע רק שצריך להפריש אח"כ מיניה וביה הטעם דכל שאינו מברר התרומה לגמרי רק אומר בתוכו או בצפונו אינו אלא קביעות מקום שקובע שהתרומה בצפונו ולא במקום אחר ולר"ש הוא קובע שיהא התרומה בתוכו ולא שיפריש ממקום אחר וכיון דעדיין לא חל תרומה עליהן אינו מדומע ויכול אח"כ להפריש דהקריאת שם לא הועילה רק שלא יוכל להפריש ממקום אחר ואף דכשאומר תרומתו בצפונו הותרו השיריים וחלק הדרומי יצא מידי טבל ואף דעדיין לא חל שם תרומה. הנה מצינו כעין זה איפכא במפריש מקצת תרומות ומעשרות דאמרינן דמפריש אח"כ ממנו אבל לא למקום אחר והקשה המהרי"ט ז"ל (ח"א סי' י"ח) איך יכול אח"כ להפריש מיניה וביה כיון דמקצת הכרי כבר הותר ואין בילה שמא מפריש אח"כ מן הפטור וכתב דבמפריש מקצת תרומה ומעשר אף דחל שם תרומה ע"מ שהפריש כמ"ש הראב"ד ז"ל אך הכרי לא נתקן כלל כיון דלא גמר הפרשתו ע"ש היינו דהתם הוי איפכא דקדושת תרומה חל ע"מ שהפריש אך הכרי לא נתקן וטעם הדבר דבמפריש מקצת תרומה על אותה התרומה גמר הפרשתו וחל עליה שם תרומה אבל הכרי עדיין לא גמר הפרשתו דלא הפריש רק מקצת תרומה ממנו וכ"ז שלא גמר הפרשתו לא נתקן הכרי דהחלות הוא בשעת גמר הדבר והכא הוי איפכא כשאומר תרומתו בצפונו היינו שקבע התרומה בחציו הצפוני וא"כ חציו הדרומי כבר גמר הפרשתו דאינו מחוסר בהן כלום ונתקנו ע"י קביעות מקום זה אבל התרומה דלא גמר הפרשתה דהא צריך עוד לברר באיזה מקום בהצפון כ"ז שלא גמר הפרשתו לא חל שם תרומה ויכול אח"כ להפריש ואינו נעשה מדומע

והנה להרמב"ם ז"ל בפי"ג ולהירושלמי דכשאומר בצפונו חציו הצפוני מדומע דחל שם תרומה גמורה מיד ומדומע בכל חציו הצפוני של הכרי. יש לעיין אמאי מהני זה לרבנן מ"ש כשאומר תרומת הכרי בתוכו דלא מהני דלא קדשו מדומעין ומשום דבעינן ראשית ששיריה נכרין כשאומר בצפונו שחציו הצפוני מדומע היינו דמעורב חולין בתרומה חציו הצפוני איך מהני ההפרשה עליו הא אותן השירים שבחציו הצפוני אין נכרין שהרי מדומעין עם התרומה וצ"ל דזה דבעינן שירים נכרין אין זה דין בהשירים דשירים שאינן נכרין לא מהני הפרשה עלייהו אלא דין הוא בהתרומה דכל שאי"ל שירים נכרין אין זה ראשית דבעינן ראשית ששיריה נכרין ואינה תרומה אבל כל שי"ל מקצת שירים נכרין והוי ראשית ונעשה תרומה אפשר לה להתיר אף אותן שיירים שאין נכרין א"כ הכא שעושה תרומה על הכל וחציו הדרומי הוא שיריים נכרין וכיון דיש להתרומה שירים נכרין אפשר להתיר אף חציו הצפוני אף שאותן השירים אינן נכרין ונעשין חולין והוי רק מדומע עם תרומה ונמכרין לכהן כשאר מדומע אך בזה יש לעיין דאותו מקצת התרומה שבא להתיר חציו הצפוני אי"ל שיריים נכרין כלל ואמאי מהני מיהו בתרומה י"ל כיון דאין שיעור לתרומה כל שמפריש איזה שיעור כגון אחד מ"כ אין זה שכל חטה של תרומה מתרת י"ט חטים רק כל התרומה יחד פוטרת כל חטה וחטה מהשיריום כיון דאין שיעור לתרומה ובזו התרומה עצמה יכול לפטור כמה שיריים שירצה א"כ לכל מקצת תרומה איכא שירים נכרים דכל מקצת תרומה מתרת הכל אך זה קשה הא כשאומר לצפונו או לדרומו מהני ג"כ במעשרות כדאמרינן במשנה שם ובמעשרות כיון שי"ל שיעור קבוע כל חטה מן המעשר מתרת כנגדה ט' חטים מן השיריים דהא הממעט במעשרות פירותיו מקולקלין דטבל וחולין מעורבין זה בזה א"כ כל מקצת מעשר מתיר כנגדו בהטבל א"כ כשאומר מעשר בצפונו א"כ אותו המעשר שהוא להתיר חלק הצפוני אי"ל שיריים נכרים כלל והוי ממש כאומר מעשרותיו בתוכו דלא מהני לרבנן דבעינן לרבנן שיריים נכרים אף במעשר כמ"ש הר"ש ז"ל שם והנה לפמ"ש רש"י ז"ל קידושין (נ"א) במרבה