מקדש דוד חלק ד קמב

מי"ב)המשאיל קנקנין למע"ש רי וצף לתוכן סתם עד שלא גפן לא קנה מעשר משגפן קנה מעשר דחל שם מעשר על הקנקן הטעם כמו שהביא הר"ש ז"ל מהירושלמי ר' זירא א תורה פודאהו במקדש וכונסהו בגבולין מה במקדש יצא הקנקן לחולין אף בגבולין נתפס הקנקן למעשר דכל בלקוח בכסף מע"ש נתחלל עליו הכסף במע"ש ענ נתפס למע"ש כ"ש והיינו כל שדרכו להמכר עמו נתחלל עליו כסף מע"ש בשעת לקיחה כשהוא עמו בשעת קריאת שם מעשר נתפס למע"ש דצריך פדיון וא"כ זה נמי הטעם כשיפריש תלתן בעציו דהעץ נמי צריך פדיון משום דתלתן נותנין בק עם ס כמ"ש רש"י ז"ל בביצה שם ינ"ש דנמכר עם עצו וכה"ג בשעת לקיחה מתחלל עליו כסף מע"ש וכשמפריש מע"ש כשהוא בעצו נתפס עליו מע"ש דצריך פדיון דלא גרע מקנקן דנתפס במע"ש

אמרינן שלהי מעשרות זרע ליף העליון כו' זרע לפת וצנונית ושאר זרעוני צרה שאין נאכלין פטורין מן המעשרות כו' שאעפ"י שאביהם תרומה הרי אלו יאכלו ופי' הר"ש ז"ל אעפ"י שאביהם תרומה כההיא דתנן העוקר לפת וצנונית מתוך שלו ונטע לתוך שלו לזרע חייב מפני שהוא גורנו ואם עשאה תרומה ונטען לזרע הזרע נאכל לזרים ע"ש היינו דמיירי שלא נטע זרע לפת וצנונית רק לפת וצנונות עצמן שהיו של תרומה ואח"כ נעשה זרע של לפת וצנונות או שאר זרעוני גנה שאין נאכלין מותר לאכול אותו הזרע אך הרמב"ם ז"ל בפה"מ שם כתב שאעפ"י שאביהם תרומה ר"ל כי כשיהיה אחד מאלו הזרעים ר"ל זרעוני גנה שאינן נאכלים תרומה וזרעם שהצומח ממנו חולין שאין אומרים גדולי תרומה תרומה אלא כשהזרע הזרוע ראוי לאכילה אבל אלו שאינן ראוין לאכילה מותר לאכול גדוליהן אעפ"י שעיקר זרעם הוא תרומה ע"ש היינו דמפרש להפך שזרע זרעוני גנה שאין נאכלין שהיו תרומה וצמחו וכבר עמד בזה הרש"ש ז"ל איך אפשר להיות זרעוני גנה שאין נאכלין תרומה הא אמרינן דאינן חייבין במעשרות וכתב דאף דאין חייבין במעשרות מ"מ אם תרמן הוי תרומה ודימה זה לההיא דתלתן דמפריש רק על הזרע ואם הפרישן עם העץ נותן העץ עם הזרע ע"ש וזהו כהשנו"א ולא כהתוי"ט שכתב דאין שום איסור תרומה על העץ אלא שנתנין לכהן וס"ל דכל אוכל ע"י הדחק כן דאף דפטור ממעשרות מ"מ אם קרא שם תרומה הוי תרומה וזרעוני גנה שאין נאכלין ג"כ נאכלין ע"י הדחק דהא בירושלמי ממעטינן זרעוני גנה שאין נאכלין מקרא ואי אין ראוין לאכילה כלל ל"ל להטוטי אך להרמב"ם ז"ל אי אפשר לומר דטעם בתלתן בנותן העץ לכהן הוא משום אוכל ע"י הדחק דהא אף בתבן פסק כן דאם הפריש בשבלין התבן לכהן אף דאינו אוכל כלל

אמרינן פ"ג דעדיות מעי אבטיח וקניבת ירק ר' דוסא מתיר לזרים וחכמים אוסרים ובירושלמי מחלקינן דקניבת ירק של גננין מותר לזרים ושל בעה"ב אסורין ועיין הרמב"ם ז"ל (פי"א ה"י) והראב"ד ז"ל בעדיות שם הבאו דברי הירושלמי וכתב ונראה לי דוקא כשמשליכן אבל אם מכניסן אסור דלא גרעי מגרעיני תרומה דבזמן שהוא מכניסן אסורות השליכן מותרות ע"ש היינו דאם מכנסן אין חילוק בין קניבת ירק של גננין לשל בעה"ב והתוס' שאנץ כתב זה על ר' דוסא דמתיר קניבת ירק לזרים דדוקא אי משליך הכהן לאיבוד אבל אם מכניסו אסור מידי דהוי אגרעיני תרומה ע"ש. והנה אמרינן בתוספתא פ"ד דדמאי והביאה הרמב"ם ז"ל פי"א מהל' מעשר הי"א קניבת ירק הנמצא בגנה ה"ז פטורה מן הדמאי ושל בעה"ב הנמצאת בבית חייבת שע"ג האשפה בכ"מ מותרת ע"ש ונראה מזה דאדרבה דקניבת ירק של בעה"ב האסורה הוא רק במכנסה בבית אבל השליכה מותרת דשל בעה"ב דמו לגרעינים דתלוי אי מכנסן או משליכן אבל של הגננין המותרת בכל אופן מותרת והראב"ד ז"ל כתב איפכא דשל גננין המותרת הוא דוקא אם השליכן ובמכנסן אסורין וא"כ של בעה"ב לעולם אסורה וצ"ע ולהתוס' שאנץ שכתב זה לר"ד דקניבת ירק מותרת והיינו אף של בעה"ב הוא דוקא במשליכן ולא במכנסן צ"ל דהתוספתא דדמאי אתיא כר' דוסא דלרבנן להתוס' שאנץ בכל אופן אסורה אך הרמב"ם ז"ל פסק כרבנן בקניבת ירק ופסק ג"כ כהתוספתא דדמאי. והנה מהתוספתא דדמאי נראה דאף לענין טבל נמי מהני חשיבות דאם השליכן בטלי מתורת אוכל ופטורין מן המעשרות ואי מכנסן חשיב אוכל וחייב במעשרות ולפ"ז י"ל בכל אוכל ע"י הדחק כן נהי דפטור מן המעשרות מ"מ אם מחשיבו לאוכל חייב וכן בזרעוני גנה שאין נאכלין דמ"מ נאכלין ע"י הדחק אם החשיבן לאכילה חייבין במעשרות ואפשר דכל שעשאן תרומה זהו גופא חשיבותן שהרי החשיבן לאוכל ובזה מתיישב מ"ש הרמב"ם ז"ל בפה"מ בזרעוני גנה שאין נאכלין אעפ"י שאביהם תרומה שאם עשאן תרומה הוי תרומה מפני שזהו מחשיבן לאוכל והנה לפ"ז בזרעוני גנה שאין נאכלין אם תרם עליהם חייבין בשאר מעשרות מדינא לפי שהחשיבן

והנה זה דמהני מחשבה לאשוויי אוכלא לענין איסור טבל מוכח מההיא (דפ"ד דמעשרות) כסבר שזרע לזרע ירקה פטור דלא חשיבא אוכלא זרע לירק מתעשר נמי ירק אך בזה יש לדון אי מהני בזה מחשבה בתלוש כיון דמחשבה לאוכלין לאשויי אוכלא מהני רק מכאן ולהבא כדמוכח בירושלמי שביעית (פ"ז ה"א) גבי סיאה ואזוב וקורנית דאם ליקטן לאכילה יש בהם קדושת שביעית לעצים אין בהם קדושת שביעית ואמרינן שם דאם חישב עליהן לאחר שנתלשו דלא מהני דא"א לחול קדושת שביעית בתלוש ע"ש אלמא דהמחשבה מהני רק מכאן ולהבא א"כ באוכל ע"י הדחק כגון זרעוני גנה שאין נאכלין כיון דמסתמא פטורין מן המעשרות כי מחשב עליהן לאחר שנתלשו כגון שתרמן איך מתחייבין במעשרות כיון דבשעת גידולן היו בפטור ואיכא הבאת שליש בפטור דכל הפטורין מן המעשרות פוטרין בהבאת שליש כגון סיכך ע"ג דזרעים הגדלים בבית פטורין מן המעשר ואם נטע בחורבה ואח"כ סיכך עליהם תלי בהבאת שליש ואם היה בפטור פטור כדאמרינן בירושלמי וכן בעציץ נקוב אם זרע ואח"כ נקבו תלוי בהבאת שליש כדאמרינן בירושלמי וא"כ ה"נ כיון דבשעת הבאת שליש לא היה אוכל והיה בפטור א"א עוד להתחייב וקניבת ירק של בעה"ב דתלי אי מכנסן או השליכן אפשר דאין הכינוס מחשיבו לאוכל רק מסתמא הוי אוכל רק אדרבה ההשלכה מבטלו מתורת אוכל אך אפשר לומר דאף דבהבאת שליש לא היה אוכל ומחשבה מהני רק מכאן ולהבא מ"מ לא מקרי הבאת שליש בפטור כיון דיכול אח"כ לחשוב עליהן ודומה לזה מה דאמרינן בסוטה לענין ערלה דילדה שסיבכה בזקנה בטלה ומ"מ אי סובכה בזו שנטעה לסיג ולקורות לא בטלה משום דאי בעי מחשב עלה] וצ"ע בזה

ובעיקר זה דאינו אוכל דפטורין מן המעשרות וכן פירות שלא הביאו שליש יש לחקור אם החסרון הוא בהטבל דאלו אין נעשין טבל וממילא אם תרם אין תרומתו תרומה או להפך דהחסרון הוא בהתרומה דאלו אין ראוין לתרומה וממילא כיון דאין ראוין להפרשה אין נעשין טבל הנה אמרינן רפ"ט דתרומות גבי גידולי תרומה הזורע תרומה שוגג יופך מזיד יקיים אם הביאה שליש בין שוגג בין מזיד יקיים ומשום דאסור לאבד תרומה ע"ש וקודם הבאת שליש מותר אלמא דבגידולי תרומה שם תרומה חל עלייהו בשעת הבאת שליש והכא ל"ש לומר משום דפירות קודם הבאת שליש אין נעשין טבל וממילא לא מהני ההפרשה