מקדש דוד חלק ד קמ

שלו ע"ש וא"כ ה"נ לענין מעשרות אין לפוטרו מקרא דזרעך שהרי זרעך הוא כיון שזכה בו וזה דפטור מן המעשרות הוא רק מקרא דובא הלוי כו' דיצא זה שי"ל חלק ונחלה שהרי היה יכול לזכות בו אך זה הכתוב הוא לכתחילה דפטור מן המעשרות ומש"ה אם עבר והפריש תרומתו תרומה דליכא למעוטי משום זרעך. והנה הרמב"ם ז"ל כתב הפקיר קמה וזכה בה כו' היינו אם זכה הוא בעצמו ולשון הירושלמי הוא הפקיר קמה וחזר וזכה בה כו' דהיינו דוקא אם חזר וזכה הוא בעצמו אבל אם זכה בו אחר לא מהני הפרשה אף בדיעבד דאין זה זרעך. והנה הראב"ד ז"ל הביא ראיה דרק אם הפריש הוי תרומה אבל אינו חייב להפריש מההיא דהמפקיר כרמו ובבוקר השכים ובצרו דפטור מן המעשרות ואמאי לא הביא ממתני' דכל שהוא אוכל ונשמר חייב במעשרות ומשום דדברי הרמב"ם ז"ל הוא רק בזכה הוא בעצמו ומש"ה הוצרך להביא ההיא דה דהמפקיר כרמו ולשחר עמד ובצרו דאף בכה"ג אינו חייב להפריש. והנה זה דהפקיר וזכה בה אם עבר והפריש תרומתו תרומה הוא דוקא בהפקיר קמה וזכה בה דלא היה אפשר להפריש מהם תרומה ולא הפקיע ההפקר מהם כלום כמ"ש הראב"ד ז"ל אבל אם הפקיר שבלים וזכה בהן כיון שהיו ראוין להפרשה קודם שהפקיר וכשהפקיר קודם שזכה בהן נפטרו אז מתרומה מקרא דזרעך שלא היו לה בעלים כלל ואף בדיעבד לא מהני וכיון דנפקע מהם תורת תרומה אף לדיעבד תו לא הדר חייל כמ"ש הראב"ד ז"ל. והנה האור שמח הקשה על הרמב"ם ז"ל ממתני' דפ"א דפאה דאין תורמין מן הלקט מן השכחה ומן הפאה ואם תרם אין תרומתו תרומה והא פאה הוי הפקר דקמה ומ"מ אין תרומתו תרומה ע"ש ול"ק כלל דכל דברי הרמב"ם ז"ל הוא רק בזכה הוא בעצמו ובפאה הפקר של בעה"ב ועניים זוכין ובכה"ג אף בדיעבד אין תרומתו תרומה

והנה מזה דהפקיר קמה וזכה בה דאף דפטור מן המעשרות ומ"מ אם הפריש הוי תרומה נראה דשייך תרומה אף בלא חיוב הפרשה הנה בספרי [במדבר ט"ו] גרסינן רי"א לפי שהוא אומר ראשית דגנך תירושך ויצהרך חובה אתה אומר חובה או אינו אלא רשות ת"ל תרימו תרומה לה' תתנו את כל תרומת ה' חובה ולא רשות ע"ש וי"ל דאף לאחר דמרבינן שהוא חובה מ"מ דין רשות לא בטל ואף במקום דליכא חובה יש להפריש רשות חוץ במקום דאיכא קרא דלא מהני תרומה כלל והנה זה דיכול להקדים תרומה ומעשרות בשבלין ואעפ"י שאין חייבין הנה בפשוטו הוא משום דאתי לכלל חיוב אך אינו נראה כן מדברי התוס' (בכורות י"א) שהקשו שם על הא דמפקינן מקרא דלוקח טבלים מן העכו"ם שא"צ ליתן תרומת מעשר לכהן הא כל לקוח פטור מה"ת ותי' דקרא אתי לעכו"ם דמעשר פירותיו ונתן המעשר ללוי דאינו חייב הלוי ליתן תרומת מעשר לכהן ומעשר דאוריתא הוא אי אין קנין לעכו"ם בא"י כו' ומירוח עכו"ם אינו פוטר ולמ"ד מירוח עכו"ם פוטר אפשר שהקדימו בשבלין ע"ש והא הכא אי אפשר לבוא לכלל חיוב דאם ימרחנו עכו"ם מירוח עכו"ם פוטר ואם ימכרנו לישראל יהיה לקוח ופטור ומוכח דס"ל להתוס' דאף היכא דלא אתיא לכלל חיוב יכול ג"כ להקדימו בשבלין וצ"ל משום דאפשר להפריש רשות אפילו היכא דליכא חיוב וכמו בהפקיר קמה וזכה בה

והנה נראה ודאי בהפקיר קמה וזכה בה אף דאם תרם תרומתו תרומה מ"מ אם הפריש מזה ע"ד שריכ בתרומה לא מהני דהוי מן הפטור על החיוב דאף המפריש תרומה ממע"ר שניטלה ממנו תרומת מעשר על כרי אחר כתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' תרומות דלא מהני ואף לענין תרומה שניהם טבל מ"מ כיון דאינן שוין לענין תרומת מעשר דזה הוי טבל לענין תרומת מעשר וזה אינו טבל לא מהני אף הפרשת תרומה משום דבעינן שיהיו שוין בכל עניניהם כמ"ש המל"מ שם כ"ש דאחד אינו טבל כלל דלא מהני אי הפריש ע"ד שחייב במעשרות. והנה בזה ג"כ ל"ק קושית האור שמח על הרמב"ם ז"ל ממתני' דאין תורמין מן הלקט מן השכחה ומן הפאה ואם תרם אין תרומתו תרומה ואף דפאה הוי הפקיר קמה דבפה"מ שם כתב דמיירי בתורם מדברים אלו על נכסיו וכ"כ בפסקיו פ"ה הי"ב ולא מפירות שאין חייבין בתרומה כגון לקט שכחה ופאה כו' על פירות שחייבין בתרומה ואם תרם אין תרומתו תרומה ע"ש ועל פירות שחייבין בתרומה ודאי לא מהני הפרשתו דהוי מן הפטור על החיוב

אמרינן שלהי פ"ק דפאה ונותן משום הפקר ופטור מן המעשרות עד שימרח. וכתב הר"ש ז"ל דזה דאח"כ אינו מועיל הפקר הוא אחרי שכבר ראה פני הבית א"נ מדרבנן לאחר מירוח אף קודם ראיית פני הבית ג"כ חייב ע"ש הנה אמרינן בתוספתא והביאה הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' מעשר הכ"ב מצא כריכות ברה"י חייב לעשר לפי שאינן הפקר בר"ה פטורות משום שהן הפקר מצא תבואה מרוחה עושה אותה תרומות ומעשרות על פירות אחרות ואינו חושש והטעם כיון דמרוחה אעפ"י שהיא הפקר לא נפטרה מן המעשרות ובלשון התוספתא הוא מצא תבואה ממורחת העשויה כרי אסורה משום גזל מפוזרת מותרת משום גזל בין כך ובין כך עושה אותה תרומה ומעשרות על פירות של בעה"ב ואינו חושש. וקשה הא מ"מ לא ראה פני הבית דהא מיירי שמצא בשדה ואמאי לא מהני הפקר לפטור ואף למ"ש הר"ש ז"ל דמדרבנן מחייב בהפקר אף קודם ראיית פני הבית ג"כ קשה איך תורם הוא על פירותיו הא הוי מן הפטור על החיוב ומוכח דמדאורייתא חייבין בהפקיר לאחר מירוח קודם ראיית פני הבית

המל"מ פ"ב מהל' תרומות חקר בפאה מאימתי נפטרת מן המעשר אי משבאה ליד עני או קודם ע"ש. ויש לעיין אמאי לא פשיט לה מדברי התוס' (ב"ק צ"ד) גבי מצות פאה להפריש מן הקמה כו' מירחו מעשר ונותן לו והקשו ל"ל לעשר הא פאה פטורה מן המעשר ותי' כיון דעדיין לא הוברר חלקו של עני כלו חייב והר"ש ז"ל תי' משום דלקט שכחה ופאה שעשאן גורן נתחייבו מדרבנן ע"ש ועכ"פ לכ"ע פאה גמורה לאחר הפרשה פטורה מן המעשרות אף קודם שבאה ליד עני דהא הכא מירחו בעה"ב ואי פאה אינה נפטרת אף שיבוא ליד עני א"כ הו"ל מירוח קודם הפקר דאין ההפקר פוטרו אך הפי' הרא"ש ז"ל (פאה פ"ב מ"ד) גבי בעה"ב העובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט שו"פ כו' וחכ"א עני היה באותה שעה כתב ז"ל עני היה ופטור מן המעשר ע"ש היינו דלר"א דלא חשיב עני חייב במעשר ומוכח דס"ל דפאה נפטרת מן המעשר רק כשבא ליד עני

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מהל' בכורים ה"ו המקדיש עיסתו או המפקיר אותה קודם שנתגלגלה ופדאה או זכה בה ואח"כ גלגלה או הקדישה או הפקיר אותה אחר שנתגלגלה ופדאה או זכה בה ה"ז חייבת בחלה והקשה האור שמח דרבנו השוה דין הפקר להקדש ובתרומה אשכחן דאע"ג דאם הקדיש בעודה בשבלין קודם מירוח ופדאה ומירחה דחייבת בתרומה בכ"ז בהפקר אם הפקירה קודם מירוח וזכה בה פטור מתרומה ע"ש. אך אין זה קושיא על הרמב"ם ז"ל דהא הרמב"ם ז"ל פסק בפ"ו ה"ג הלקט השכחה והפאה וההפקר כו' אעפ"י שהן פטורין מן התרומה חייבין עליהם בחלה היינו דל"ד חלה לתרומה לענין הפקר וכמתני' פ"ק דחלה והטעם דשאני חלה מתרומה