מקדש דוד חלק ד קלט

מ"מ מחוסרין הן מלאכת הלקיטה כתב הרמב"ם ז"ל פ"ז מהל' מעשר ה"ג אין זורעין את הטבל אפילו פירות שלא נגמרה מלאכתן אסור לזרוע מהן עד שיעשר בד"א בתבואה ובקטנית וכיוצא בהן אבל העוקר שתלים שיש בהן פירות ממקום למקום בתוך שדהו ה"ז מותר ואינו כזורע טבל שהרי לא אסף הפירות ע"ש וקשה טובא מה לי אם לא אסף הפירות הרי כתב דאף קודם גמר מלאכה אסור ולפ"ז כל שלא אסף הפירות לא הוי כשאר לא נגמרה מלאכתו דכל שמחוסר ליקוט הפירות הוי כמחובר דל"ש ביה תרומה ומעשר כלל ואף שעקר השתלים הוי כמו יבשו באביהן דאינן עוד מחובר מ"מ לענין מעשר כל שמחוסרין לקיטה חשיב כמחובר

אמרינן תרומות (פ"א מ"ט) ותורמין שמן על זיתים הנכבשים ויין על ענבים לעשותן צמוקים דהוי מדבר שנגמרה מלאכתו ע"ד שנגמרה מלאכתו והקשה בתו' רע"ק בפ"ב על הרמב"ן ז"ל דס"ל דאף זיתים וענבים תרומתן רק מדרבנן כשאר פירות ומדאורייתא אינו חייב רק תירוש ויצהר א"כ איך תורם מן השמן על הזיתים הא הוי מן החיוב על הפטור ע"ש והנה י"ל דזהו הפלוגתא בירושלמי שהביא הר"ש ז"ל שמן היאך תורם רבי אומר לפי שמנו רשב"ג אומר לפי אוכלו אבל לא על גרעיניהן ע"ש וי"ל דבהא פליגי דרבי ס"ל דרק תירוש ויצהר חייב מה"ת ומש"ה כשתורם שמן על זיתים צריך להפריש כפי השמן שיש בזיתים אבל לא על השאר דהוי מן החיוב על הפטור אבל מה שתורם על השמן שיש בזיתים הוא מן החיוב על החיוב ואף שלא הוציא השמן מן הזיתים כיון דאינו עתיד להוציאן שהרי הן זיתים הנכבשים הרי נגמרה מלאכתו ותורמין עליו וכן ביין על ענבים ואף דלענין טומאה כ"ז שלא הוציא השמן מן הזיתים והיין מן הענבים אין מטמאין טומאת משקין כדאמרינן בפסחים (ל"ג) גבי טמא מת שסחט זיתים וענבים כי' התם לענין טומאה דבעינן משקה כ"ז שלא סחטן אין תורת משקה עליהן אבל לענין מעשרות דתלוי במין דתירוש ויצהר דהיינו יין ושמן חייבין במעשרות וקודם שסחטן הם ג"כ אותו המין ורשב"ג דס"ל בתורם שמן על זיתים דתורם אף לפי אוכלו אך לא על הגרעינין ס"ל דאף תרומת זיתים הוא דאורייתא ומש"ה תורם על הכל ולא הוי מן החיוב על הפטור אך קשה לומר כן דתקשה לרבי כי תורם לפי שמנן במה ניתר גוף הזיתים לאכילה הא מדרבנן ודאי זיתים חייבין במעשרות כשאר פירות ובמה ניתרים ולכן נראה דפלוגתא דרבי ורשב"ג הוא בזה כיון דזיתים אינן מתאכלין אלא אגב השמן שבהם דלאחר שסחטן הגפת אינו מטמא טומאת אוכלין ואפילו חישב עליהן לא מהני כדאמרינן בתוספתא טהרות רק אגב השמן מתאכל כלו ס"ל לרבי כיון שתורם על השמן שבו א"צ לתרום על הגפת כיון דבאפי נפשיה לאו אוכל הוא ורשב"ג סבר כיון דעכ"פ מתאכל אגב השמן כלו חייב במעשרות הנה אמרינן בירושלמי שם הכל מודם בכלופסין שהן תורמין לפי אוכלן אבל לא על גרעינין דכלופסין הם זיתים שאין מוציאין שמן ואינם אלא לאכילה דבזה אף רבי מודה דתורמין שמן עליהם לפי אוכלן ע"ש ולפ"ז אתי שפיר כיון דמתאכלין בלא שמן א"כ כלו אוכל וכלו חייב במעשר ומדברי הירושלמי קשה ביותר על הרמב"ן ז"ל דמוכח דיכול לתרום משמן על זיתים שאין בהם שמן כלל ולא הוי מן החיוב על הפטור

הנה לפמ"ש הרמב"ן ז"ל דזיתים וענבים חייבין רק מדבריהם דרק דגן תירוש ויצהר חייב מה"ח דרק שמן ויין חייבין מה"ת משום דהוי תירוש ויצהר אבל זיתים וענבים הוי כשאר פירות יש לעיין דאמרינן בביצה (י"ג) בהכניס שבלין למלילות וס"ל לריב"י דפטורין מן המעשרות ואף דנגמרו מלאכתן משום דעל דגן קפיד רחמנא כמ"ש רש"י ז"ל וקשה מ"מ אמאי אין חייבין מדרבנן מ"ש מזיתים ענבים דג"כ פטורין מן התורה משום דעל תירוש ויצהר קפיד רחמנא מ"מ מדרבנן חייבין משום דלא שאני משאר דברים דכל שגידולו מן הארץ חייב במעשרות מדרבנן ולאכילה נגמרה מלאכתן א"כ ה"נ מלילות נהי דטל דון קפיד רחמנא מ"מ מדרבנן דהכל חייב במעשרות א"כ אמאי פייר מלילות הרי למלילות כבר נגמרה מלאכתן ומ"ש מלילות מזיתים וענבים ונראה דהחילוק הוה בזה דזיתים ושמן וכן ענבים יין חשיבי כ"ב מינים שהרי כתב הרמב"ם ז"ל פ"ה הי"ח בתורם שמן על זיתים ויין על ענבים הא למה זה דומה לתורם מ"ב מינים שאינם כלאים זה בזה ע"ש וכן בע"ז ס"ו חשבינן ענבים ויין ל"ה מינים וכיון שהם כ"ב מינים א"כ ענבים וזיתים שאינן חייבין מה"ת חייבין מדבריהם כשאר מינים שחייבין מדבריהם אבל מלילות וחטים לא אשכחן דחשיבי ב' מינים ואם מלילות פטורין מה"ח הם חשיב של פטור ול"ש שיתחייבו מדרבנן

והנה להרמב"ן ז"ל אתי שפיר הא דאמרינן לרבי דאין תורמין יין על החומץ משום דיין וחומץ ב' מינים וקשה הא הוי ב' מינים שאינן כלאים זה בזה ואמאי אין תורמין ולהרמב"ן ז"ל כיון דס"ל דיין וחומץ ב' מינים הם א"כ חומץ אינו תירוש ואין תורמין מן היין על החומץ משום דהוי מן החייב על הפטור דמ"ש חומץ מענבים כיון דאינן תירוש אין חייבין מה"ת ולפי מה דאמרינן בירושלמי דמדאורייתא מודה רבי דתורמין מן היין על החומץ ורק מדרבנן אין תורמין שמא יתרום מן החומץ על היין ס"ל דאף לרבי יין וחומץ מין אחד הוא ובכלל תירוש הוא

ג) כתב הרמב"ם ז"ל פ"ב דתרומות הפקיר קמה וזכה בה ועבר והפריש ממנה תרומה ה"ז תרומה אבל אם הפקיר שבלין וזכה בהן ועבר והפריש מהן תרומה אינה תרומה והוא מהירושלמי וכתב הראב"ד ז"ל לא שיהא חייב אלא שאם הפריש הוי תרומה כדאמר אמר המפקיר כרמו והקדים בבוקר ובצרו שהוא פטור מן המעשר ומפרש בירושלמי מה בין קמה לשבלין קמה עד שלא הפקירה כבר והפריש מהם אינה תרומה וכשהפקיר לא הפקיע מהם כלום שבלין אי עבר והפריש מהם ה"ז תרומה הילכך כשהפקירם הפקיע אותם מן התרומה ונפטרו עכ"ל וכתב הכ"מ שהיה הראב"ד ז"ל גורס בדברי הרמב"ם ז"ל והפריש ולא עבר והפריש ומש"ה הוצרך לפרש דברי הרמב"ם ז"ל ע"ש היינו דהראב"ד ז"ל בא רק לפרש דברי הרמב"ם ז"ל

הנה אמרינן פ"א דמעשרות כל שהוא אוכל ונשמר כו' חייב במעשרות ונשמר היינו למעוטי דהפקר וכתב בפה"מ שם משום דכתיב זרעך יצא של הפקר והקשה בתי"ט שם הא מפקינן זה מקרא דובא הלוי כו' ול"ל תרי קראי וכתב הכפות תמרים (ל"ט ע"ב) דבעינן תרי קראי דחד קרא לכתחילה דפטור וחד קרא דאף בדיעבד לא מהני תרומתו ומשום דפעמים דהפקר פטור ואם הפריש מהני כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהפקיר קמה וזכה בה ע"ש

ונראה דהיינו דקרא ובא הלוי כו' הוא רק דפטור מן המעשר דקרא דובא הלוי כו' כתיב בצווי הכתוב להפריש וקרא דזרעך הוא דאפילו בדיעבד לא מהני הפרשתו דבפ"א דמעשרות נקט נשמר גבי אוכל וגידולו מן הארץ ובהנך אפילו בדיעבד לא מהני כל שאינו אוכל או אינו גידולו מן הארץ וע"ז כתב הפה"מ דמפקינן מקרא דזרעך והנה הטעם דאם הפקיר קמה וזכה בה דאם הפריש תרומה ה"ז תרומה הוא משום דהוי כמו המפקיר כרמו ולשחר עמד ובצרו דחייב בפרט ובעוללות כו' וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' מ"ע המפקיר את כרמו והשכים בבוקר וזכה בו לעצמו ובצרו חייב בפרט ובעוללות בשכחה ובפאה שהרי שדך וכרמך אני קורא בו שהיה שלו וה"ה