מקדש דוד חלק ד קלח

חייב מדרבנן כבר כתב הרמב"ם ז"ל פ"א דתרומות דאם איכא תרתי קנין עכו"ם ומירוח עכו"ם פטור לגמרי ואף דהראב"ד ז"ל השיג שם על הרמב"ם ז"ל זהו דוקא אליבא דידן דאין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע וחייב מדאורייתא והוי רק כמורוח עכו"ם לבד דחייב מדרבנן אבל למ"ד יש קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מידי מעשר רק שחייב מדרבנן כל דאיכא תרתי קנין עכו"ם ומירוח עכו"ם פטור לגמרי ור"מ דס"ל התם דמעשרן ודאי בשביל העכו"ם לטעמיה אזיל דס"ל במנחות (ס"ו) דמירוח עכו"ם אינו פוטר וס"ל ג"כ דאין קנין לעכו"ם דא"י כו' כמה שהביאו התוס' שם מהירושלמי ולתלמודא דידן דס"ל לר"מ יש קנין כמ"ש התוס' הכא חייב מדרבנן כיון דמירוח עכו"ם אינו פוטר וכמ"ש הר"ש ז"ל שם דאתיא אפילו אי יש קנין לעכו"ם כו' וזה דאמרינן רוב עכו"ם ודאי היינו ודאי אינו מעושר והיינו דחייב מדרבנן כמ"ש התי"ט שם

אמרינן ביו"ד סי' של"א סעיף ס"ב אין תורמין שבלים על חטים וזיתים על שמן וענבים על יין כו' משום דהוי מדבר שלא נגמרה מלאכתו ע"ד שנגמרה וכתב הגר"א ז"ל שם אבל משמע דאף על עצמו אסור לתרום כמ"ש במתני' ספ"ק דחלה ע"ש ונראה דאף דאין תורמין מדבר שלא נגמרה מלאכתו אף על עצמו כדאמרינן ספ"ק דחלה ובפ"א דתרומות מ"מ יש חילוק בין תורם על עצמו לתורם עד שנגמרה מלאכתו דזה דאין תורמין דבר שלא נגמרה מלאכתו הוא רק שלא לצורך וכמ"ש לעיל דהא אמרינן פ"ד דמעשרות המקלף שעורים מקלף אחת אחת ואוכל משום דהוי אכילת עראי קודם גמר מלאכה ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב דהוי קבע וכן המולל מלילות של חטים מנפח מיד ליד ואוכל ואם נפח ונתן לתוך חיקו חייב היינו שחייב לעשר כמ"ש הרמב"ם ז"ל הא לעשר שרי אף דהוי קודם גמר מלאכה אבל מדבר שלא נגמרה מלאכתו ע"ד שנגמרה מלאכתו כיון דאינם שוין נראה דאסור בכל ענין ונראה ראיה לזה ממ"ש הריטב"א ז"ל (יומא י') בההיא דסוכת החג בחג דמחייב במעשר מדרבנן ומקשינן דילמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב והקשה הריטב"א ז"ל הא אמרינן דאין תורמין מדבר שלא נגמרה מלאכתו ע"ד שנגמרה מלאכתו ואם תרם תרומתו תרומה ואפשר דקודם ראיית פני הבית אף לכתחילה יכול לתרום ע"ש היינו שנסתפק בזה אם יכול לתרום לכתחילה קודם ראיית פני הבית וקשה טובא הא אדרבה מצוה לתרום קודם ראיית פני הבית דהא אמרינן שא"א לגורן שתיעקר אא"כ ניטלה הימנו תרומה גדולה ונראה מזה דאף דמותר וגם מצוה לתרום קודם ראיית פני הבית זה רק מיניה וביה דאיסור לתרום קודם גמר מלאכה ליכא קודם ראייה פני הבית אבל בזה דאין תורמין מדבר שלא נגמרה מלאכתו ע"ד שנגמרה מלאכתו יש בזה עוד איסור אחר מפני שאינן שוין וזה אפשר דאיכא נמי קודם ראיית פני הבית ומש"ה נסתפק בזה

והנה זה דאסור לתרום קודם גמר מלאכה אין זה גמר מלאכה המחייב במעשר וראיה לזה מדאמרינן בביצה (י"ג) המכניס שבלין למוללן במלילות דרבי מחייב במעשר כיון דזהו גמר מלאכתן דאי"ל גורן אחר וריב"י פוטר משום דדגנך כתיב והיינו מירוח ואמרינן שם אמר אביי מחלוקת בשבלין אבל בקטניות ד"ה אסורייתא טבלה כו' א"ד אמר אביי מחלוקת בשבלין אבל בקטניות ד"ה אסורייתא לא טבלה מיתיבי מי שהיה לו חבילי תלתן של טבל ה"ז כותש ומחשב כמה זרע יש בה ומפריש על הזרע ואינו מפריש על העץ מאי לאו טבל טבול לתרומה היינו מדקתני חבילין של טבל אלמא אסורייתא טבלה ומשנינן בטבל טבול של תרומת מעשר וכדר' אבהו דמע"ר שהקדימו בשבלין שמו טובלו לתרומת מעשר היינו זה דנעשה טבל הוא משום דעשאו מעשר ולא משום דאסורייתא טבלא ומקשינן כותש ל"ל לימא ליה כי היכא דיהבו לי כו' וכתב רש"י ז"ל אי בבן לוי מוקמינן לה למה מוטל עליו לעשותו דגן אא"ב בישראל קאי ואסוריותא טבלא שפיר תני כותש דכתיב דגנך ודרבנן דומיא דאורייתא תיקון ע"ש ואע"ג אי ס"ל אסורייתא טבלא והיינו כל"ק דאביי דאע"ג דבשבלין ס"ל לריב"י דבעינן דגן בקטניות מידה א"כ אכתי קשה ל"ל לכתוש דהא הו"ל גמר מלאכה לענין טבל דהא אסורייתא טבלא ונראה מזה דמה שאין תורמין קודם גמר מלאכה הוא גמר מלאכה אחר מלענין טבל ואע"ג דאסורייתא טבלא מ"מ לענין שיהא מותר להפריש בעינן דוקא דגן וצריך לכתוש הנה אמרינן דהתורם את הגורן צריך שיכוין ע"מ שבקוטעין וע"מ שבתבן ואם לא נתכוין נפטר הכל משום תנאי ב"ד והביאה הרמב"ם ז"ל פ"ד דתרומות והקשה האור שמח הא אמרינן בפ"ק דמעשרות אעפ"י שמירח נוטל מן הקוטעין וממה שבתוך התבן ואוכל אלמא דלא חשיב עליהן גמר מלאכה א"כ איך תורם עליהן הא אין תורמין ע"ד שלא נגמרה מלאכתו וכתב לתרץ דזה דמותר לתרום הוא ג"כ מתנאי ב"ד ע"ש אך א"א לומר כן דהא כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה ה"ה מאימתי תורמין את הגורן משיברור בירר מקצת תורמין מן הברור על שאינו ברור ע"ש ואע"ג דהכא ליכא תנאי ב"ד ומ"מ מותר לתרום מן הברור על שאינו ברור וה"נ מותר לתרום ע"מ שבקוטעין וע"מ שבתבן דהיינו מן הברור על שאינו ברור ואמרינן בירושלמי פ"ק דמעשרות דהטעם דבורר מקצת דתורם מן הברור על שאינו ברור שכן דרך בעה"ב להיות מכניסין לתוך בתיהן דכתיב והאלפים והעירים בליל חמץ יאכלו ע"ש ואע"ג דמאותו שאינו ברור ודאי מותר לאכול עראי דלא נקבע למעשר ומ"מ מותר לתרום מן הברור על שאינו ברור והטעם הוא כמ"ש דגמר מלאכה לענין שיהא מותר לתרום הוא גדר אחר מגמר מלאכה לענין שיהא אסור באכילת עראי ומקצתו ברור ומקצתו אינו ברור כיון דדרך בעה"ב להיות מכניסין כן לבתיהן חשיב גמר מלאכה לענין שמותר לתרום

כתב רש"י ז"ל (קידושין ס"ב) זה דאין תורמין על המחובר הוא משום דלא נגמרה מלאכתו דדגן כתיב מידי דמדגן והקשו בתוס' הא אמרינן דהתורם מדבר שנגמרה מלאכתו ע"ד שלא נגמרה מלאכתו תרומתו תרומה ע"ש. והנה על קושית התוס' י"ל דהא דהתורם מדבר שלא נגמרה מלאכתו תרומתו תרומה ובמחובר אף דיעבד לא מהני הוא משום דדוקא אי מחוסרין רק דישה ומירוח בחסרון מלאכה כזה מהני בדיעבד אבל חסרון מלאכה כזה דמחוסר גם תלישה אף בדיעבד לא מהני דהנה הר"ש ז"ל הקשה פ"א דתרומות מ"י התורם מדבר שלא נגמרה מלאכתו אמאי הוי תרומתו תרומה מ"ש ממפריש חלה קמח דאינו חלה וכתב דשאני הכא דרבייה קרא כדאמרינן דמע"ר שהקדימו בשבלין פטור מת"ג ע"ש היינו דמדינא אם הפריש קודם גמר מלאכה צריך להיות אין תרומתו תרומה דהוי כמו מפריש חלה קמח דאינו חלה משום קודם גמר מלאכה רק רחמנא רבייה להקדימו בשבלין מקרא א"כ רק להקדימו בשבלין רבייה קרא אבל קודם שנעשו שבלין דלא רבייה הוי כמו מפריש חלה קמח דאינה חלה משום קודם גמר מלאכה

הביא התוס' רע"ק פ"א דתרומות בשם הרשב"א ז"ל בפירות שיבשו כשהן מחוברין לענין תרומה חשוב כמחובר ע"ש ואע"ג דלענין טומאת אוכלין אמרינן בחולין (קכ"ז) שהן כתלוש ונראה דזהו טעמו של דבר דלענין תרומה אינו תלוי בדין מחובר רק משום חסרון מלאכה דכל שמחוסר אף מלאכת הלקיטה בחסרון מלאכה כזו אף בדיעבד לא מהני ובצמקו באביהן