מקדש דוד חלק ד קלז

לתרום קודם תלינן שתרם קודם גמר מלאכה יש לעיין דכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' מעשר ה"ו ע"ה שהיה עובר בשוק ואומר טלו לכם תאנים אוכלין ופטורין כו' ואם הכניסו לבתיהן אם רוב העם מכניסים לבתים מעשרן ודאי ואם רוב העם מכניסים לשוק אין מתקנים אלא דמאי כו' וכתב הכ"מ ונראה הטעם שחילקו בכך שכשרוב העם מכניסים לבתים שזה לא עישר שעדיין הם בשוק וחזקה שלא ראו פני הבית וסתמא שאינן מעושרין עד שיראו פני הבית הלכך כשיכניסום אלו המקבלים לבתיהן מעשרין ודאי ואם הרוב מכניסין לשוק כיון שנגמרה מלאכתן נתחייבו הלכך כשיכניסום אלו לבתיהן אינם מתקנין אלא דמאי שמאחר שכבר נתחייבו במעשר איכא למיחש שמא עישר כו' ע"ש ומוכח דאף בתאנים ואף לאחר גמר מלאכה רק קודם ראיית פני הבית מתקנן ודאי ולא חיישינן שמא עישרן הע"ה וכ"ש קודם גמר מלאכה וקשיא מההיא דביצה. עוד כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג דמעשר הכ"ב מצא כלכלה במקום שהרוב מכניסין לשוק אסור לאכול ממנה עראי ומתקנה דמאי [ומשום דלשוק א"צ ראיית פני הבית ומתקנה דמאי דשמא עישר הע"ה] ובמקום שהרוב מכניסין לבתים אוכל ממנו עראי ומתקנה ודאי כו' בד"א בדבר שאי"ל גמר מלאכה אבל בדבר שי"ל גמר מלאכה אעפ"י שמעשר ודאי א"צ להפריש תרומה שחזקתן שהפריש מהן תרומה בשעה שנגמרה מלאכתן ע"ש ואף דרישא נמי מיירי שנגמרה מלאכתו כמ"ש הכ"מ שם דהא קתני דאסור לאכול ממנו עראי וז"ש הרמב"ם ז"ל בדבר שי"ל גמר מלאכה היינו בדבר שי"ל גורן כמה שהוכיח שם הכ"מ מהירושלמי ומשום דא"א לגורן שתעקר אא"כ ניטלה הימנה תרומה גדולה ועיין בכ"מ שם ונראה מזה דלענין אי מעשרן ודאי או דמאי אין חילוק בין דבר שי"ל לאי"ל גורן דכ"ז שלא ראה פני הבית מעשרן ודאי דודאי לא עישר ולענין תרומה גדולה בדבר שי"ל גורן לאחר גמר מלאכה א"צ להפריש ת"ג משום חזקה דא"א לגורן שתעקר כו' אבל קודם גמר מלאכה דל"ש חזקה דא"א לגורן כו' צריך להפריש אף ת"ג ובביצה (ל"ד ע"ב) במתני' כתב גם רש"י ז"ל דאף גרוגרות וצמוקים אין רגילין לעשר קודם גמר מלאכה ע"ש וקשיא ההיא דביצה (ל"ה) דאף קודם גמר מלאכה מתקן רק דמאי

והנה יש להקשות לאידך גיסא דאמרינן בב"מ (צ') דהדשות בתרומה ומעשר עובר משום בל תחסום ומוקמינן לה בתרומה ומעשר של דמאי ע"ש ומוכח דמשכחת לה תרומה ומעשר של דמאי קודם מירוח דהא דישה קודם מירוח וכדאמרינן שם שהקדימו בשבולין ואף בדבר של גורן ויקב ג"כ איכא דמאי קודם מירוח דהא התם בתבואה עסקינן והענין הוא דאיכא נפקותא בין מוצא ללוקח מע"ה ואומר שהוא מעושר דודאי אין רגילות להפריש קודם ראיית פני הבית וכ"ש קודם גמר מלאכה וא"כ במוצא כלכלה או היכא דאין ע"ה מעיד עליה מעשרה ודאי מיהו בלוקח מן ע"ה אף קודם גמר מלאכה ואומר שהוא מעושר אינו מפריש אלא דמאי כיון דמה"ת ע"ה נאמן וא"כ משכחת לה שפיר דמאי אף בדבר שלא נגמרה מלאכתו ואף בדבר של גורן ויקב ועל התוס' בפירות שכתבו דלא אמרינן רוב ע"ה מעשרין קודם מירוח לא תקשה ההיא דב"מ דאין כוונת התוס' דליכא דמאי קודם מירוח רק דלא אמרינן רוב ע"ה מעשרין והוי כמו דמאי למ"ד אין רוב ע"ה מעשרין דאף למ"ד אין רוב ע"ה מעשרין ג"כ דמאי איני אלא מדרבנן כמ"ש התוס' שם רק אי אין רוב ע"ה מעשרין כי מפריש על התערובות חשיב כמו מן החיוב על הפטור ע"ש וזה דרוב ע"ה מעשרין הוא רק לאחר מירוח

ומ"ש האור שמח דבדבר של גורן ויקב דאסור לתרום קודם גמר מלאכה לא אמרינן שתרם הנה בכה"ג שמוכר לחברו אינו אסור לתרום קודם גמר מלאכה אלא אדרבה צריך לתרום קודם דאסור למכור את הטבל ואף קודם גמר מלאכה אסור למכור את הטבל כדמוכח מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' מעשר הי"ג שכתב שם המוציא פועלים לעשות לו מלאכה בשדה כו' אבל אם י"ל עליו מזונות לא יאכלו ואעפ"י שלא נגמרה מלאכתן שאין פורעין חוב מן הטבל ובפ"ו ה"ט כתב אין פורעין חוב מן הטבל מפני שהוא כמוכרו ע"ש ומוכח דאף קודם גמר מלאכה אסור למכור את הטבל ומשום איסור רשאי לעשר קודם גמר מלאכה וכ"כ הרדב"ז ז"ל פ"ד מהל' מ"ע ה"י על ההיא דשבולת של לקט שנתערבה בגדיש דמעשר שבולת אחת ונותן לו וכתב ואעפ"י שאינו ראוי להקדים המעשר בשבלין הכא שרי משום תקנת הלקט של עני ע"ש ולאו דוקא משום איסור אלא כל שהוא לצורך יכול לעשר אף קודם גמר מלאכה דהא קודם גמר מלאכה אסור לאכול קבע והרוצה לאכול קבע צריך לעשר ורשאי לעשר דרק שלא לצורך אסור לעשר קודם גמר מלאכה והרוצה למכור דאינו רשאי להוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן חייב לעשר אף קודם גמר מלאכה וזה דאינו רשאי למכור ולשלוח לחברו טבל גם ע"ה יודע ואינו חשוד ע"ז כדאמרינן בירושלמי מעשרות (פ"ה ה"א) בההיא דהשולח לחברו שתלין ועטנין כו' לא יאכל עד שיעשר שכן דרך בנ"א משלחין לחבריהון טבלים בדברים הללו רשב"ל אומר אפילו חבר ששילח לחבר צריך לעשר ומקשינן ניחא ע"ה חשוד חבר אמאי חשוד אמר ר"י וכי ע"ה גבי תרומה לאו כחבר הוא אלא נהגו בנ"א להיות משלחין טבלים בדברים הללו ע"ש ומוכח דע"ה יודע שאסור ליתן טבל לחברו ואינו חשוד בזה על התרומה והוי כחבר לענין זה ולענין מעשרות ע"ה דמעשרין ה"נ מעשרין כשנותנין או מוכרין לאחרים ומש"ה הלוקח מע"ה אף קודם גמר מלאכה אינו מעשרו אלא דמאי ואף בדבר של גורן ויקב וכדמוכח ההיא דב"מ רק ס"ל להתוס' דמ"מ לענין מעשר הוי כדמאי למ"ד אין רוב ע"ה מעשרין דרוב ע"ה מעשרין הוא רק בשעה שכל אדם מעשרין היינו לאחר גמר מלאכה אבל קודם גמר מלאכה דאין בנ"א מעשרין רק כיון שמוכר לחברו צריך לעשר ומעיד שהוא מעושר נהי שהוא רק מדרבנן דמה"ת נאמן מ"מ לא אמרינן בזה רוב ע"ה מעשרין אך קושית האור שמח על התוס' במקומה עומדת דבביצה (ל"ה) אמרינן דאף קודם גמר מלאכה אמרינן רוב ע"ה מעשרין ומ"ש האור שמח לחלק בין דבר של גורן ויקב לשאר דברים א"א לחלק כמ"ש

והנה לפמ"ש דקודם גמר מלאכה כל שאין ע"ה מעיד עליה מעשר ודאי מתיישב הא דאמרינן במכשירין פ"ב מ"י אוצר שישראל ועכו"ם מטילין לתוכו אם רוב עכו"ם ודאי ואם רוב ישראל דמאי דברי ר"מ וחכ"א אפילו כולם עכו"ם וישראל אחד מטיל לתוכו דמאי ומשום דקסברי רבנן יש קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מיד מעשר ואין הספק רק בשביל הישראל ומש"ה הוי דמאי כשאר פירות ישראל שאינו ידוע שהוא משל חבר שהוא דמאי כמ"ש המפרשים ז"ל שם וקשה הא לכ"ע קנין עכו"ם חייב במעשרות מדרבנן וכמה שהוכיחו התוס' (בכורות י') מההיא דר"ש שזורי שנתערב לו טבל בחולין כו' וא"כ אמאי אינו מעשרן רק דמאי הו"ל לעשר ודאי בשביל העכו"ם ולהפריש אף תרומה ולפ"ז כיון דאמרינן דאינו מעשר אלא דמאי ע"כ מיירי הכא לאחר גמר מלאכה דקודם גמר מלאכה היכא דאינו מוכר לחברו ואינו מעיד עליה מעשר ודאי א"כ בשביל הישראל ג"כ הו"ל לעשר ודאי וכיון דמיירי לאחר גמר מלאכה א"כ בשל עכו"ם הו"ל ג"כ מירוח עכו"ם דפטור ואף דמירוח עכו"ם ג"כ