מקדש דוד חלק ד קלו

השמועה אמרה והוא לא ס"ל כן וס"ל דירושלים לא נתחלקה לשבטים ע"ש. והנה ממתני' דמעשרות מוכח ג"כ דהפירות לא היו הפקר דהא קתני שהיו נמכרות מג' וד' באיסר ולא הוי כבתים דאמרינן דאין משכירין בתים בירושלים מפני שאינה שלהם ונראה דזה דקודם כיבוש וחילוק היה הפקר אינו דכל מה שזרעו הי' הפקר לכל דודאי היו של הזורע רק שא"י היתה הפקר ויכול כל אדם לזרוע בכ"מ שירצה וכה"ג פטור מן המעשרות אף שאין הגידולין הפקר כיון שהקרקע הפקר לא קרינן ובא הלוי כו' שגם הלוי היה יכול לזורעה ואמרינן בירושלמי ריש מעשרות דזורע שדה הפקר חייב במעשרות רק בשזכה בהשדה של הפקר ובהגידולין ע"ש ולא סגי במה שהגידולין שלו אך זה דוקא קודם כיבוש וחילוק אבל לאחר כיבוש וחילוק אף דירושלים לא נתחלקה לשבטים אינו שנשארה כמו קודם החילוק רק שירושלים היא בחזקת כל השבטים אך לאותם שבטים שנטלו נחלה אבל לא ללויים וא"כ קרינן בה ובא הלוי

והנה בדברי הראב"ד ז"ל מתיישב מה שהקשה הט"א פ"א דמגלה על ההיא דכתובות (כ"ה) דאשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי אף למ"ד תרומה בזה"ז דרבנן חלה דאורייתא די"ד שכיבשו ושחילקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו בתרומה והקשה אי ס"ל דבטלה קדושת הארץ ומש"ה תרומה בזה"ז דרבנן א"כ בטלה נמי לענין חלה ואי לא בטלה קדושת הארץ תרומה בזה"ז אמאי מדרבנן ע"ש ובעיקר קשה מה דמיון בזה"ז לי"ד שכיבשו ולפ"ז לעולם ס"ל לרבנן דבי רב דלא בטלה קדושת הארץ ומש"ה חלה בזה"ז דאורייתא אך מ"מ כיון דבטל הכיבוש והחילוק לאחר שנכבשה הארץ ביד עכו"ם א"כ עתה ידו וידך שוין דאין זכות עתה אחר החורבן לישראל יותר מלוי והוי עתה כמו בי"ד שכיבשו ושחילקו דנתחייבו בחלה ולא נתחייבו בתרומה

והנה הט"א רצה שם לתרץ דלעולם ס"ל להני רבנן דלא בטלה קדושת הארץ ומ"מ תרומה בזה"ז דרבנן משום דמעשרות תלוי בשנות השמטה דמש"ה בי"ד שכיבשו ושחילקו לא נתחייבו במעשרות כמ"ש רש"י ז"ל א"כ למ"ד שביעית בזה"ז דרבנן ה"נ מעשרות דרבנן ואח"כ פקפק הט"א בזה ע"ש. והנה אי תרומה בזה"ז דרבנן תלוי אי שביעית בזה"ז דרבנן הוא פלוגתא בירושלמי גיטין פ' השולח גבי הלל תיקן פרוזבול ואמרינן דאתיא כמ"ד מעשרות מדבריהם דאי מעשרות מה"ת והלל תיקן על דברי תורה ע"ש והיינו דס"ל שביעית בזה"ז דרבנן ומש"ה תיקן פרוזבול וכדאמרינן בתלמודא דידן והיינו דמעשרות ושביעית תלוי זה בזה ואיכא למ"ד שם בירושלמי דאף למ"ד מעשרות מה"ת מודה דשביעית מדבריהם ע"ש והטעם למ"ד דאף אי מעשרות מה"ת שביעית מדבריהם אף דמעשרות תלוי בשנות השמטה די"ד שכבשו ושחלקו לא נתחייבו במעשרות מטעם זה כמ"ש רש"י ז"ל נראה דאף אי שביעית בזה"ז דרבנן היינו דמותר לחרוש ולזרוע ואינו משמט אבל מנין שנות השמטה הוא דאורייתא דמנין שנות השמטה הוא לענין מעשרות כמו לענין שביעית דחיוב מע"ש ומעשר עני תלוי בשנות השמטה וזה נוהג אף עתה משא"כ בי"ד שכיבשו ושחילקו שלא התחילו למנות כלל כמה שהביא רש"י ז"ל בכתובות שם מסדר עולם

ובחו"ל דחייבין במעשרות מדבריהם דעת הרמב"ם ז"ל דאינו נוהג אלא בשנער ומצרים ועמון ומואב ולא בשאר ארצות וכן הוא שטה אחת בתוס' (חולין ז') אבל לשאר השטות בתוס' שם כל חו"ל חייב מדבריהם, והנה אמרינן בתוספתא פ"ג דתרומות מעשה בזקן אחד בערדסקית שהיה שוקל כלכלתו מלאה וחוזר ושוקלה ריקנית והיה ר"מ משבחו כו' וש"מ דערדסקית חייבת במעשרות ובב"ב (נ"ו) חשבינן בין ארצות הפטורות מן המעשר ערדסקית אסיא ואספמיא וע"כ דחייבת במעשרות מדרבנן כדין חו"ל ומוכח דאף שאר ארצות חייבין מדבריהם

אמרינן בפ"ד ממס' ידים דבבל מעשר מע"ש בשביעית ומצרים מ"ע ובעמון ומואב נחלקו שם ואמר ר"ט מצרים שהיא קרובה עשאוה מ"ע שיהיו עניי ישראל נסמכין עליה בשביעית אף עמון ומואב שהן קרובין נעשים מ"ע שיהיו עניי ישראל נסמכין עליהן בשביעית ע"ש והיינו עניי א"י דאי עניי דהתם מ"ל קרובה לא"י ומ"ל רחוקה וכ"כ רש"י ז"ל (ביבמות ט"ז) בהדיא שהוא מפני פרנסת עניי א"י דהולכים לשם ונוטלין לקט שכחה ופאה ומעשר עני ע"ש הנה אמרינן פ"י דשביעית אין מוציאין תרומה מחו"ל לארץ והר"ש ז"ל שם הביא מהירושלמי חלה על ההיא דמביאין בכורים מסוריא מקשינן ויביא תרומתו ואמרינן דבכורים באחריות בעלים תרומה אינה באחריות בעלים אם אומר אתה כן אף הן מרדפין אחריה לשם היינו שיצאו מא"י לחו"ל להביא התרומה כמ"ש הר"ש ז"ל שם ויש לעיין כיון דאין רשאין לצאת לחו"ל להביא התרומה מ"ש הכא דרשאין עניי א"י לצאת לחו"ל להביא מ"ע דהא מ"ע ג"כ אינו באחריות הבעלים להביאן ונראה דלא איכפת לן בזה דיצאו לחו"ל ליטול מ"ע דהוי כמו סחורה דרשאין לצאת לסחורה כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' מלכים ה"ט וזה דאין מביאין תרומה מחו"ל לארץ ומשום שמא יצאו מא"י לחו"ל להביא תרומתם תרומה שאני שהוא לכהנים ובכהנים איכא איסור אחר לצאת לחו"ל מפני הטומאה וכהנים אסורים לצאת לחו"ל לסחורה ורק לדון עם העכו"ם ולערער רשאים מפני שהוא כמציל מידם כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהל' אבל פ"ג הי"ד ומש"ה אינו רשאי לצאת להביא תרומתו

ב) גרסינן ספ"ב דתרומות אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו ע"ד שלא נגמרה מלאכתו ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו ע"ד שנגמרה מלאכתו ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו ע"ד שלא נגמרה מלאכתו ואם תרמו תרומתן תרומה ובירושלמי מפקינן לה מקרא כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב מן הגמור ואמרינן בירושלמי אין לך אסור מדבר שנגמרה מלאכתו ע"ד שלא נגמרה מלאכתו אלא גורן ויקב בלבד כגון ענבים לעשות מהם יין אבל לעשותן צמוקים אף שלא נגמרה מלאכתו יכול לתרום ע"ש

הנה בבכורות (י"א ע"ב) כתבו התוס' על ההיא דפ' הקומץ בר"ש שזורי דנתערב לו טבל בחולין כו' ופרכינן ולימא ליה קח מן העכו"ם ומשנינן קסבר אין קנין לעכו"ם בא"י והו"ל מן החיוב על הפטור ומשמע דהוי מדאורייתא מדקרי ליה חיוב והא הוי לקוח ולקוח פטור מה"ח וכתבו די"ל דלגבי דבר המעורב ברוב חולין הו"ל כמו חיוב על הפטור דה"נ אמרינן התם ולימא ליה קח מן השוק קסבר רוב ע"ה אין מעשרין והו"ל מן החיוב על הפטור ואמאי הא דמאי דרבנן אלא כשהאחד נוטה לצד חיוב או לצד פטור יותר קרי ליה מן החיוב על הפטור ועוד דמיירי התם דקנה מן העכו"ם לאחר מירוח דרוב ע"ה מעשרין הן ל"ש אלא לאחר מירוח ע"ש והקשה האור שמח דאמרינן בביצה (ל"ה ע"ב) הלוקח תאנים מע"ה במקום שרוב בנ"א דורסין אוכל מהן עראי ומעשרן דמאי ואמרינן ש"מ תלת ש"מ רוב ע"ה מעשרין וש"מ מעשרין דמאי מע"ה אף בדבר שלא נגמרה מלאכתו כו' ואיך כתבו התוס' דקודם מירוח לא אמרינן רוב ע"ה מעשרין וכתב לתרץ עפ"י הירושלמי דאינו אסור לתרום קודם גמר מלאכה אלא גורן ויקב בלבד והתוס' בככורות דמיירי לענין קודם מירוח שהוא בדגן שאסור לתרום קודם לא אמרינן שתרם קודם אבל ההיא דביצה דמיירי בתאנים לקצות דמותר לתרום אף קודם אמרינן דתרם ע"ש

והנה ע"ז שכתב דבתאנים לקצות כיון דליכא איסור