מקדש דוד חלק ד קלה

קודם שכבש את היבוסי כדאמרינן בספרי יש לעיין מ"מ אח"כ כשכבש את היבוסי תתקדש אז סוריא שהרי נשארה בידם ונראה מזה דרק תחילת הכיבוש מקדש היינו כשכובשים אותה מיד עכו"ם אבל מה שנשארת כבושה בידם אינו מקדש ונראה שאף קדושת חזקה שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' בית הבחירה דקדושת יהושע היתה בכיבוש וקדושת עזרא היתה בחזקה ע"ש דג"כ מה שמחזיקים אותה מיד עכו"ם זהו מקדש אבל אין הקידוש חל כל שעה ושעה מה שהוא בידם וב"ה ל"ק מה שהקשה הכ"מ על הרמב"ם ז"ל שם שכתב דקדושת יהושע שהיתה בכיבוש כיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכיבוש ונפטרה ממעשרות וכשעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה וזה לא בטל אף שנלקחה הארץ והקשה הכ"מ הא בכיבוש יהושע היתה ג"כ חזקה שהרי החזיקו בה ואטו מי עדיפא חזקה בלא כיבוש מחזקה עם כיבוש ע"ש והאמת דמגרע גרע דהכיבוש הוא קודם החזקה שמחזיקין בה וכיון דבימי יהושע היתה שם כיבוש ונעשה שלהם ע"י כיבוש א"כ החזקה אח"כ א"א לקדש דאינה חזקה מיד עכו"ם ובעינן חזקה מיד עכו"ם דזהו מקדש א"כ לא קידש רק הכיבוש בלבד אבל בימי עזרא שלא היה שם כיבוש כלל כדאמרינן בירושלמי רפ"ו דשביעית שהיתה עליהם עול מלכות בשעה שקידשו ע"ש וקידשו בהחזקה שהחזיקו במקצת א"י כמ"ש הרמב"ם ז"ל א"כ היתה החזקה מיד עכו"ם וזהו מקדש

והנה ז"ש דעבר הירדן היה מדין כיבוש רבים ולא נתקדשה רק כשעברו ישראל את הירדן כדמוכח מהתוספתא ולפ"ז איך היה אפשר להתקדש אח"כ כיון דלא נתקדשה בשעת הכיבוש וכמו סוריא דלא היה אפשר לה להתקדש אח"כ כיון דלא נתקדשה בשעת הכיבוש והענין דלעולם גמר הכיבוש מקדש וכדאמרינן בירושלמי שהביא הר"ש ז"ל פ"ו דשביעית דחשבינן שם הנפקותות בין קידוש ראשון לקידוש עזרא אבותיכם לא נתחייבו עד דקנו כולה ואתם ראשון ראשון קנה וחייב ע"ש דבראשון שהיה הקידוש ע"י כיבוש לא נתקדש עד שנגמר הכיבוש ועבר הירדן וא"י היה כיבוש אחד שהרי נכנסו לא"י דרך עבר הירדן וזה דאמרינן עד דקנו לכולה ע"כ אין הכוונה על כל א"י דהא היבוסי היה בימי דוד דמש"ה חשיב סוריא כיבוש יחיד משום שכבשה קודם שכבש את היבוסי ומ"מ במעשרות נתחייבו תכף אחר י"ד שכבשו ושחלקו והאי עד דקנו כולה הכוונה עד גמר הכיבוש דכ"ז שהיו עוסקין בכיבוש אף מה שכבשו עדיין לא נתחייב אבל כשגמרו הכיבוש אף שעדיין לא כבשו כל א"י נתקדש ונתחייבו ומש"ה היבוסי לא היה מעכב בחיוב מעשרות ומש"ה נתקדש ג"כ עבר הירדן כשנגמר הכיבוש שהיה הכל כיבוש אחד

אמרינן בירושלמי (פ"ב דחלה) בפלוגתא דר"א ור"ט בפירות חו"ל שנכנסו לא"י אי חייבין בחלה והשיב ר"ע לר"א אי אתה מודה בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחין וסלתות שהן חייבין בחלה ולאו גידולי פטור הן והיה ר"א מקבל מיניה ואמר ר"י תמיהני איך ר"ע מותיב את ר"א והוא מקבל מיניה תמן עד שלא נכנסו לה מפרע ירשו דאמר ר"ה לזרעך אתן לא כתיב כאן אלא לזרעך נתתי כו' וכתב שם הגר"א ז"ל שמשעת ביאתן נתחייבו למפרע ונמצאו הוי גידולין בשעת חיוב ע"ש והנה זה דירושה היא מאבותיהם לא מהני לענין חיוב חלה דבעינן כיבוש דהא אף בזה"ז אמרינן דחלה דרבנן משום דכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סליק דבעינן ביאת כולכם ורק דאח"כ כשבאו לארץ היה הכיבוש מהני למפרע וכמ"ש הגר"א ז"ל דכשנכנסו נתחייבו למפרע. והנה זה דאמרינן דלמפרע ירשו לא מהני לענין תרומות ומעשרות דאף דבי"ד שכבשו ושחלקו היו פטורין מן המעשרות אי משום דבעינן זרעך המיוחד לך אי משום דמעשר תלוי בשנות השמטה כמ"ש רש"י ז"ל א"כ כ"ש דא"א להתחייב למפרע קודם כניסתן לארץ ואינו שייך שיתחייבו למפרע כשנכנסו לארץ רק לענין חלה וערלה וחדש דבאלו נתחייבו תכף בכניסתן קודם י"ד שכבשו ושחלקו מיהו בערלה איכא מיעוט דלא נתחייבו למפרע כדאמרינן במתני' פ"ק דערלה ונטעתם פרט לשנטעו עכו"ם עד שלא באו לארץ ובחדש שקלינן וטרינן שם בירושלמי אי כשנכנסו לארץ ומצאו קמה אי אסורה משום חדש א"כ אין הנ"מ רק לענין חלה והנה בקדושת עזרא אי חלתה למפרע היה להם להתחייב אף במעשרות למפרע דבקדושת עזרא לא היה דין כיבוש וחילוק כדאמרינן בירושלמי שם אבותיכם לא נתחייבו עד לאחר י"ד שכבשו ושחלקו ואתם כיון שנכנסתם נתחייבאם כו' ואפשר דקדושת עזרא לא הועילה למפרע כלל כיון דהיתה ע"י חזקה ולא ע"י כיבוש

ובסוריא שמענו שהיה שם כיבוש אך אם היה שם גם חילוק לא שמענו מקראי אך הרמב"ם ז"ל כתב בפה"מ דמאי פ"ו מי"א סוריא היא הארץ אשר נכבשה ונחלקה במלכות דוד ע"ש ונראה דיצא לו שגם נחלקה מזה דלמ"ד כיבוש יחיד שמיה כיבוש סוריא חייבת במעשרות והא לא עדיפא סוריא מא"י דאינה חייבת במעשרות אלא לאחר כיבוש וחילוק אך אי סוריא היתה צריכה חילוק להתחייב במעשרות נראה דתלוי בטעמי שלא נתחייבו במעשרות בי"ד שכיבשו ושחילקו דרש"י ז"ל כתב ע"ז ג' טעמים חדא דמעשר תלוי במנין שנות השמטה ולא התחילו למנות רק אחר י"ד שכבשו ושחילקו א"נ דלא נתחייבו במעשר עד שלא נבחרה שילה והני טעמי ל"ש בסוריא שנכבשה אח"כ עוד כתב רש"י ז"ל משום דכתיב זרעך המיוחד לך והנה זה הטעם שייך אף בסוריא ומש"ה בעי חילוק

ובעיקר זה דלא נתחייבו במעשרות בי"ד שכבשו ושחלקו כתבו הראב"ד והר"ש ז"ל בת"כ עוד טעם משום דהוי כהפקר ע"ש והנה בזה אתי שפיר מה דאמרינן בירושלמי פ"ק דחלה על ההיא דהלקט השכחה והפאה וההפקר פטורין מן המעשרות וחייבין בחלה רב הושעיה שאיל לכהנא מנין שחייבין בחלה ופטורין מן המעשרות כו' חזר ואמר מי"ד מה י"ד חייבין בחלה ופטורין מן המעשרות אף אלו חייבין בחלה ופטורין מן המעשרות ע"ש ולכאורה מה ענין הפקר לי"ד שכבשו ושחלקו ולפ"ז כיון דפטורי מעשרות בי"ד שכבשו ושחלקו הוא משום הפקר א"כ בי"ד שנה שנתחייבו בחלה א"כ ע"כ הפקר חייב בחלה

הנה רש"י ז"ל בחומש כתב דבכורים נוהג בשביעית ואעפ"י שהוא הפקר ועמדו על רש"י ז"ל בזה והנה יש להוכיח דבכורים נוהג אף בשל הפקר דבקידושין (ל"ז ע"ב) מצרכינן קרא לי"ד שכבשו ושחלקו דלא נתחייבו בבכורים ועבדינן צריכותא ממלך ובכורים דלא הוי ב' כתובים הבאים כאחד ע"ש ותי"ל דקודם שכבשו ושחלקו היה כהפקר ומוכח דאף בהפקר שייך בכורים

והנה לרש"י ז"ל דהפטור של קודם שכיבשו ושחילקו הוא משום דבעינן זרעך המיוחד לך וכן להראב"ד ז"ל שהוא מטעם הפקר יש לעיין דא"כ ירושלים דלא נתחלקה לשבטים תהא פטורה מן המעשרות ובהדיא אמרינן במעשרות (פ"ב מ"ה) אר"י מעשה בגנת ורדים שהיתה בירושלים והיו תאנים נמכרות מג' ומד' באיסר ולא הופרש ממנה תרומה ומעשר מעולם ודייק מינה דאין מקח קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו ע"ש אלמא דירושלים חייבת במעשר ואי"ל דר"י לטעמיה דאמר דירושלים מטמא בנגעים ולא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד ואמרינן ביומא (י"ב) דס"ל ירושלים נחלקה לשבטים דבירושלמי ערלה (פ"א ה"ב) אמרינן דזה דאמר ר"י לא שמעתי כו' מפי