מקדש דוד חלק ד קלד

להתקדש אדם אינו אפשר להתקדש ל"ש נמי שתתפשט עליו קדושת א"י

והנה זה דחשבינן סוריא כיבוש יחיד יש לעיין למ"ד קדושה ראשונה לא קידשה לע"ל כיון דבטלה כל קדושת א"י כ"ש דבטלה קדושת סוריא א"כ אח"כ תלוי אי כבשוה עולי בבל או לא כבשוה וא"כ אם כבשוה עולי בבל אמאי קרי ליה כיבוש יחיד הא הוי כיבוש רבים ואי לא כבשוה עולי בבל אף כיבוש יחיד לא הוי והוי כשאר כרכים שכבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל דאף כיבוש יחיד לא מקרי ואין לומר דזה דחשבינן בעלמא סוריא כיבוש יחיד הוא רק למ"ד קדושה ראשונה קידשה לע"ל דבע"ז (כ"א) ס"ל לר"מ דסוריא חייבת מדאורייתא דכיבוש יחיד שמיה כיבוש ע"ש ובחולין (ז') בר"מ שאכל עלה של ירק בבית שאן אמרינן דס"ל קדושה ראשונה לא קדשה לע"ל ע"ש וא"כ קשה טובא ממ"נ אם החזיקו בהן עולי בבל הוי כיבוש רבים ואם לא החזיקו בהם אמאי סוריא חייבת מדאורייתא הא אלו שלא החזיקו בהם עולי בבל בטלה קדושתן והנה בזה אי סוריא החזיקו בה עולי בבל הוא פלוגתא בין הרמב"ם והראב"ד ז"ל פ"ד מהל' שמטה הכ"ח וקשה לתרווייהו

והנה לרש"י ז"ל י"ל דלעולם כבשוה עולי בבל רק כמו דקדושה ראשונה היה כיבוש יחיד משום דהיה שלא באורים ותומים ה"נ קדושה שניה דבימי עזרא לא היו אורים ותומים מיהו שאר קדושת עזרא שהיה בא"י א"צ לאורים ותומים אך סוריא שהיא מחו"ל וצריך להוסיפה על א"י ולקדשה א"כ בראשון שהיה שלא באורים ותומים והיה כיבוש יחיד ה"נ בשני ולשטת התוס' ועוד דסוריא הוא כיבוש יחיד מפני שדוד כיבשה קודם שכבש את כל א"י נמי י"ל דלעולם סוריא כבשוה עולי בבל ומ"מ הוי כיבוש יחיד משום דאף עולי בבל כבשוה קודם שכבשו כל א"י דהא אמרינן דהרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל אך יש לגמגם בזה דהתוס' ע"ז (כ"א) כתבו מפני שהיה הכיבוש שלא ברשות דלא היה להם רשות לכבוש שאר מקומות קודם שכבשו כל א"י ונראה דזהו דוקא בראשון שהיה עליהם החובה לקדש את כל א"י כמ"ש התוס' יבמות (פ"א) אבל בשני שלא היה עליהם החובה לקדש את כל א"י כמ"ש התוס' שם היו רשאין לכבוש שאר מקומות אף קודם שכבשו כל א"י כיון דלא היה מוטלת עליהם החובה כלל לכבוש את כל א"י דאלת"ה צ"ל דאף בשני עשו שלא ברשות מה שהחזיקו בסוריא קודם שהחזיקו בכל א"י וקשה לומר כן

ולשטת רש"י ז"ל (גיטין ה') דמש"ה חשיב סוריא כיבוש יחיד משום דדוד כבשה לצורכו ולא לצורך כל ישראל א"כ ודאי קשה אי כבשוה עולי בבל א"כ היתה אז הכיבוש לצורך כל ישראל ואפשר כיון דקדושת עזרא מפקינן לה בסדר עולם מדכתיב אשר ירשו אבותיך וירשתה כו' לא היה להם רשות לקדש רק מה שנתקדש בראשון וא"כ אם נתקדשה סוריא בקדושת עזרא תלוי אם נתקדשה בראשון ותלוי אם כיבוש יחיד שמיה כיבוש אך להראב"ד ז"ל דס"ל דסוריא לא החזיקו בה עולי בבל קשה טובא אמאי לר"מ סוריא חייבת מה"ת כיון דס"ל לר"מ דקדושה ראשונה לא קדשה לע"ל א"כ כיון שבטלה כל קדושת א"י כ"ש דבטלה קדושת סוריא. ואפשר לפמ"ש הרדב"ז ז"ל פ"א דתרומות דמש"ה קדושת יהושע בטלה וקדושת עזרא לא בטלה דבקדושת יהושע לא היה שם כ"א כיבוש לבד ומשבטל הכיבוש בטלה הקדושה אבל בימי עזרא היתה קדושת פה וקדושת פה לא בטלה ע"ש ואפשר דבסוריא כשנבשה דוד היתה קדושת פה ומש"ה קדושת סוריא לא בטלה וחשוב רק כיבוש יחיד ולדידן דס"ל כיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש חשיב סוריא כמו מקומות שכבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל כמ"ש הראב"ד ז"ל שם ואע"ג שהיתה שם קדושת פה דלא בטלה אך זהו רק למ"ד כיבוש יחיד שמיה כיבוש אך לדידן דכיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש וזה דסוריא חייבת במצות התלויות בארץ מדרבנן אמרינן בספרי שלא יאמרו דוד עשה שלא כהוגן עשאוה רק כשאר א"י וכשבטל הכיבוש הוי כשאר מקומות שכבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל דקדושת פה לא אהני כלל אך קצת קשה לומר דלמ"ד כיבוש יחיד שמיה כיבוש כשבטלה קדושת כל א"י נשארה קדושת סוריא במקומה וצ"ע

ועבר הירדן אם היא מכלל א"י חקרו בזה התשב"ץ והברכי יוסף ונראה דעבר הירדן אינה א"י ממש וראיה לזה דאמרינן בתוספתא פ"ו דמנחות נמצא אתה אומר כיון שעברו ישראל את הירדן נתחייבו בחלה ובערלה ובחדש כו' כשכבשו וחלקו נתחייבו במעשרות ע"ש ובחלה ובערלה ובחדש נתחייבו קודם שכבשו את כל א"י רק תכף כשעברו את הירדן דחשיב אז ביאה לא"י ויש לעיין קודם שעברו את הירדן אמאי לא נתחייבו בכל הנך הרי היו בעבר הירדן ונכנסו לא"י והעברת הירדן מאי אהני ובת"כ פ' קדושים אמרינן גבי ערלה כי תבאו יכול משבאו לעבר הירדן ת"ל אל הארץ הארץ המיוחדת ע"ש ונראה מזה דעבר הירדן אינו מכלל א"י דגבול א"י ממזרח הוא הירדן כדכתיב בקרא ובירושלמי (פ"ד דחלה) פליגי אמוראי אי ירדן עצמו אם הוא מא"י ומשום דכתיב והירדן וגבול אותו מפאת קדמה ע"ש וזו היא הארץ המיוחדת וקדושת עבר הירדן דאשכחן בכל דוכתי שחייב בכל מצות התלויות בארץ נראה שהוא מדין הוספה על א"י שכל מה שכובש מלך או נביא מדעת רוב ישראל הוי כא"י כמ"ש הרמב"ם ז"ל וסוריא חשיב כיבוש יחיד משום שכבש לצורך עצמו אי שהיה שלא באורים ותומים או משום שלא היה לו רשות לכבוש קודם שכבש כל א"י אבל עבר הירדן שהיה עפ"י הדיבור ל"ש כ"ז והוי כיבוש רבים אך לא היה אפשר לעבר הירדן להתחייב בחלה ובערלה קודם שנכנסו לא"י כיון דקדושת עבר הירדן הוא משום הוספה לא"י זה שייך רק היכא דא"י כבר נתקדשה אז נתוספת לקדושת א"י וזהו כשעברו ישראל את הירדן דאז נתקדשה א"י לחלה וערלה וחדש ואז חלתה הקדושה אף על עבר הירדן [ועבר הירדן אי כבשוה עולי בבל דעת הראב"ד ז"ל שם דלא כבשוה וכן דעת רש"י ז"ל בחגיגה וביבמות (ט"ז) ודעת התוס' שם דעבר הירדן שלא היה מעמון ומואב כבשוה עולי בבל אבל עבר הירדן שכבש סיחון מעמון ומואב לא קדשום עולי בבל ע"ש והנה א"א לומר כן דבירושלמי (פ"ו דשביעית) חשבינן ממקומות שכבשום עולי בבל חשבון ויובקא ונחלא דזרד ע"ש והוא מעבר הירדן וחשבון הוא מה שכבש סיחון ממואב כדכתיב בקרא ומ"מ כבשום עולי בבל]

אמרינן בירושלמי דמאי (פ"ב ה"א) דסוסיתא פטורה מן המעשרות ואמרינן דאימי בעי ולא מבעלי מסין הן סבר ר' אימי כמו שנתכבשו שהיו מסקי מיסין לא"י וחשיב כמו כיבוש ועיין בהמפרשים ז"ל שם ונראה דזה שהיה מחייב ר' אימי משום מסקי מסין שהוא משום קנין דהתוס' חולין (ז') כתבו דמש"ה אין מפרישין בזה"ז תרומות ומעשרות מחו"ל דאין השדות חשובות כמו שלנו לפי שנותנין מהן מס ע"ש דבשדה עכו"ם ליכא חיוב מעשרות בחו"ל ומה שמשלחין מס לעכו"ם חשיב כמו קנין עכו"ם וא"כ כשמשלמין מס לישראל חשיב אדרבה כמו קנין ישראל וקנין ישראל חשיב כמו כיבוש כמ"ש הרמב"ם ז"ל והכא לא הוי כיבוש יחיד שהרי היו מסקי מסין לכל א"י והוי כיבוש רבים וכפר סוסיתא היא מא"י דא"צ רק כיבוש והשאלה בהירושלמי הוא אי כבשוה עולי בבל

והנה בזה דסוריא חשיב כיבוש יחיד מפני שדוד כבשה