מקדש דוד חלק ד קלג

הרמב"ם ז"ל הוא משום דבסוריא יש קנין לעכו"ם להפקיע מקדושתה כדאמרינן בפ' השולח אבל זה דחיוב מעשרות בחו"ל הוא ג"כ רק בקרקע של ישראל כמ"ש תוס' חולין (ז') קשה כיון דאין בהם משום קדושה כלל ומ"מ חייבין במעשרות א"כ קנין עכו"ם מאי אהני בה ונראה זה דבחו"ל אינו נוהג רק בשדה של ישראל הוא מטעם אחר לפמ"ש הרדב"ז ז"ל שם דזה דתקינו המעשרות בחו"ל הוא כדי שיסמכו עליהן עניים והיינו בשביל מעשר עני א"כ בשדה של עכו"ם דאף בא"י ג"כ א"צ ליתן מ"ע לעני דא"ל אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה כדאמרינן בבכורות לענין מעשר ותרו"מ וה"ה למעשר עני כמ"ש בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תשל"א וכיון דל"ש שיסמכו עליהם עניים לא תיקני בהן מעשר כלל

והנה בפירות א"י שיצאו לחו"ל כתב הרמב"ם ז"ל ואם יצאו לסוריא חייבין מדבריהם ובפירות חו"ל שנכנסו לא"י לא כתב הרמב"ם ז"ל שאם נכנסו לסוריא חייבין מדבריהם ונראה מדבריו דפטורין אף מדבריהם וטעם החילוק הוא דפירות א"י דאם נמרחו בא"י חייבין מה"ת כי נמרחו בסוריא חייבין מדבריהם דמדבריהם סוריא כא"י אבל פירות חו"ל שנמרחו בא"י דס"ל להרמב"ם ז"ל דאין חייבין אלא מדבריהם כי נמרחו בסוריא אף מדבריהם אין חייבין. והנה במ"ש הרמב"ם ז"ל דפירות א"י שיצאו לסוריא דחייבין מדבריהם יש לחקור אי חייבין ג"כ במע"ש כיון דפירות הגדלין בסוריא עצמה פטורין ממע"ש אף מדבריהם אי זה דפירות סוריא פטורין ממע"ש הפטור הוא בהגידולין דגידולי סוריא לענין מע"ש הוי כגידולי חו"ל אבל לענין המירוח הוי סוריא כא"י לכ"ד מדבריהם ופירות א"י שיצאו לסוריא ונמרחו שם חייבין אף במע"ש וזה דפירות סוריא עצמה פטורין ממע"ש ואף שנתמרחו בסוריא הוא משום כיון דלענין הגידולין חשיב כגידולי חו"ל למע"ש א"כ הוי כפירות חו"ל שנכנסו לסוריא ונתמרחו שם דפטורין או דסוריא חשיב כחו"ל למע"ש לכ"ד ואף לענין המירוח ופירות א"י שיצאו לסוריא ונתמרחו שם פטורין ממע"ש

כתב הרמב"ם ז"ל (תרומות פ"א ה"ב) א"י האמורה בכ"מ היא בארצות שכיבשן מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל וזהו הנקרא כיבוש רבים אבל יחיד מישראל או משפחה או שבט שהלכו וכבשו לעצמן מקום אפילו מן הארץ שניתנה לאברהם אינו נקרא א"י כדי שינהגו בו כל המצות ע"ש הנה אמרינן בב"ב (נ"ו) כל שהראה הקב"ה למשה חייב במעשר ואמרינן למעוטי מאי ערדסקית אסיא ואספמיא ויש לעיין מאי נ"מ למעשר בין מה שהראה הקב"ה למשה משאר מקומות דהא א"י עצמה ג"כ טעונה כיבוש ודוקא כיבוש רבים כמ"ש הרמב"ם ז"ל וכיבוש רבים מהני גם לשאר מקומות להתחייב במעשר כמ"ש הרמב"ם ז"ל שם א"כ אין נ"מ בין מה שהראה הקב"ה למשה לשאר מקומות

הנה התוס' יבמות (פ"ב ע"ב) כתבו על הא דאמרינן דבימי עזרא מאליהן קיבלו את המעשרות דאין זה דמעשרות אין נוהגין בבית שני רק מדרבנן רק שלא היה עליהן חובה לקדש את כל א"י כדאמרינן הרבה כרכים כו' וכמו שהניחו במקצת היו רשאין להניח הרבה יותר או שמא הכל אם היו רוצים ואעפ"כ חייבו עצמן מאליהן וקדשו וכיון שקדשו קדשה מה"ח ע"ש ומדברי התוס' נראה דכיבוש לבד אינו מועיל וצריכים ג"כ לקדש ואם היו רוצים היו יכולים שלא לקדש את כל א"י אך המהרי"ט ז"ל ח"א סי' כ"ה לא נחה דעתו בדברי התוס' וכתב כיון דעומדות רגלינו בשערי ירושלים ממילא מתקדש ע"ש וכן נראה דעת רש"י ז"ל (חולין ז') דא"צ רק כיבוש שכתב שם על ההיא דהרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל כו' דלכך לא כבשום דלא רצו שיחזרו לקדושתן כדי שיהיו מותרין בשביעית לחרוש ולזרוע כדי שיסמכו עליהן עניים ע"ש והרי היה אפשר להם לכבוש ולא לקדש ונראה דס"ל כמהרי"ט ז"ל דא"צ קידוש אחר אך נראה דזה דוקא בא"י עצמה דא"י חייבת בכל מצות התלויות בארץ רק שמחוסר תנאי הכיבוש אבל שאר ארצות נהי דאפשר להוסיף על א"י אך ע"ז לא מהני כיבוש לבד רק צריך ג"כ לקדשן בקדושת א"י ולהכניםן לכלל א"י ובזה הוא החילוק בין מה שהראה הקב"ה למשה דחייב במעשרות לשאר מקומות דמה שהראה הקב"ה למשה א"צ קידוש רק כיבוש משא"כ בשאר מקומות דצריך לקדשן ולהכניסן לכלל א"י

כתב רש"י ז"ל (ע"ז כ"א) דמש"ה חשיב סוריא כיבוש יחיד מפני שלא היו שם אורים ותומים ע"ש וקשה טובא דהא כיבוש עזרא לא היו שם אורים ותומים ולא אשתמיט בשום מקום דקדושת עזרא חשיב כיבוש יחיד ולפ"ז אתי שפיר דרק להקידוש צריך אורים ותומים וכמו קידוש העזרה דבעינן אורים ותומים וזה דוקא בסוריא שהיא מחו"ל והוסיפו על א"י וצריכה גם קידוש וכן נראה ממ"ש רש"י ז"ל שם סוריא ארם צובה וסמוכה לא"י וכיבשה דוד וחיברה לקדושת א"י כו' ע"ש היינו דעביד תרתי דכיבשה וגם חיברה לקדושת א"י ולזה צריך אורים ותומים אבל קדושת עזרא שהיתה בא"י עצמה וא"צ לזה רק כיבוש א"צ אורים ותומים

כתב הרמב"ם ז"ל (תרומות פ"א ה"י) עכו"ם שקנה קרקע בא"י לא הפקיעה מן המצות אלא ה"ה בקדושתה לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד אלא מפריש תרומות ומעשרות כו' ע"ש. והנה מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דקנין חשיב ככיבוש דאם יש קנין לעכו"ם אם חזר ולקח הישראל היה חשיב ככיבוש יחיד אבל כיבוש יחיד מקרי והנה זה דס"ל דקנין חשיב ככיבוש נראה דמקורו הוא מהירושלמי (פ"ה דדמאי) בההיא דמעשרין משל ישראל על של עכו"ם ואמרינן שם מתני' דר"מ דאמר אין קנין לכושי בא"י לפוטרו מן המעשרות כו' ר"א בשם ר"ל טעמא דר"מ והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה הקיש אחוזה לעבדים מה עבדים אתם קונין מהם ואין הם קונין מכם אף אחוזה אתם קונין מהם והם אין קונין מכם ע"ש והיינו לענין קדושה ואמרינן דהם אין קונין מכם להפקיע מקדושתה אבל אתם קונין מהם לקדושה ומוכח דקנין מחייב במעשרות כמו כיבוש ויחיד שקנה הוי כמו כיבוש יחיד

והנה לפמ"ש הרמב"ם ז"ל דיחיד שקנה קרקע שאין בה קדושה חשיב כיבוש יחיד יש לעיין דא"כ למ"ד כיבוש יחיד שמיה כיבוש יחיד שקנה קרקע בחו"ל תתחייב במעשרות מן התורה מדין כיבוש יחיד ולא שמענו לשום מ"ד דקרקע של ישראל בחו"ל יהיה חייב במעשרות מה"ת ולפמ"ש אתי שפיר נהי דקנין יחיד חשיב כמו כיבוש אך בחו"ל לא סגי בכיבוש דבעינן גם קידוש ומש"ה יחיד שקנה קרקע בחו"ל פטורה לכ"ע אבל דברי הרמב"ם ז"ל שם שהוא בא"י דא"צ קידוש כ"א כיבוש שפיר אם קנה הישראל אח"כ אחר שהופקעה מקדושתה הוי כיבוש יחיד

והנה זה דבירושלמי חלה תלינן פלוגתא דר"י ורבנן בעפר חו"ל הבא בספינה לא"י אי חייב במעשרות בפלוגתא אם אפשר להוסיף על א"י דעפר חו"ל הבא לא"י הוי כמו כיבוש ואף דהתם ליכא קידוש על העפר הנה בלבד זה יש לעיין הא כתב הרמב"ם ז"ל דבעינן כיבוש דוקא מדעת רוב ישראל דל"ש זה בעפר חו"ל הבא לא"י וע"כ בעפר חו"ל הבא לא"י א"צ לכל דיני הקידוש כיון דעתה העפר מיבלע בתחום א"י מתפשטת הקדושה עליו וממילא מתקדש וזה דתלינן בפלוגתא אי אפשר להוסיף שאר מקומות על א"י היינו אם עפר חו"ל אפשר