מקדש דוד חלק ד קלב

יש לאוקמא בפירות שא"צ גורן למעשר ע"ש. והנה לשיטת הגר"א ז"ל דאף במעשרות חייב מה"ת בנכנסו לארץ ונתמרחו שם זה דפירות א"י שיצאו לחו"ל ונתמרחו דפטורין א"א לפרש משום דמירוח חו"ל פוטר כמו מירוח הקדש או מירוח עכו"ם אך ס"ל דרק מירוח חו"ל פוטר אבל לא הבאת שליש בחו"ל ומש"ה אף במעשרות תלוי הכל במקום המירוח שהרי כתב דההיא דאילן מקצתו בארץ ומקצתו בחו"ל אפשר לאוקמא בפירות שא"צ גורן למעשר ואי פטור חו"ל הוא רק שמירוח חו"ל פוטר א"כ אדרבה בפירות שא"צ גורן אף בחו"ל יהיו חייבין דליכא בהו דבר הפוטר וע"כ צ"ל לשיטת הגר"א ז"ל דבין מירוח חו"ל פוטר ובין גידולי חו"ל פוטרין ומש"ה פירות א"י שיצאו לחו"ל פטורין דמירוח חו"ל פוטר ופירות חו"ל שאי"ל גורן פטורין משום גידולי חו"ל רק ס"ל דמירוח א"י חוזר ומחייב דבר הפטור ומשו"ה פירות חו"ל שי"ל גורן שנכנסו לא"י ונתמרחו שם חייבין אך הוא דחוק דאיך אפשר להתחייב דבר שכבר נפטר

והנה מ"ש הגר"א ז"ל לתרץ ההיא דאילן מקצתו בארץ ומקצתו בחו"ל כו' דמיירי בפירות שא"צ גורן יש לעיין איך יפרנס ההיא דגיטין (מ"ז) ישראל שלקח שדה מעכו"ם עד שלא הביאה שליש וחזר ומכרה לו משהביאה שליש חייבת במעשר שכבר נתחייבה נתחייבה אין לא נתחייבה לא דאם הביאה שליש ביד עכו"ם פטור ודייקינן מינה דיש קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מיד מעשר ע"ש והא הכא מיירי בתבואה דתלוי בהבאת שליש ובת גורן היא א"כ מאי נ"מ אי יש קנין לעכו"ם בא"י כו' אי אין קנין דאף אי יש קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מידי מעשר מ"מ לא גרע מחו"ל וא"כ תלוי במקום המירוח ואם המירוח היה בא"י אמאי פטור ואין זה תלוי בהבאת שליש כלל ולהרמב"ם ז"ל אתי שפיר דפירות חו"ל שמירחן בא"י חיובן רק מדרבנן והתם ע"כ מיירי רק לענין דאורייתא דמדרבנן לכ"ע אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מידי מעשר כמ"ש התוס' בכורות (י"א ע"ב) ע"ש

והנה עמ"ש הרמב"ם ז"ל דפירות א"י שיצאו לחו"ל פטורין מן המעשר ושל חו"ל שנכנסו לא"י חייבין מדבריהם כתב הראב"ד ז"ל ול"נ שלא נחלקו ר"א ור"ע אלא בחיוב תורה ובפטור תורה כו' אבל מדרבנן מיהא אעפ"י שיצאו חו"ל ונמרחו שם חייבין מדרבנן משום דלא גריעי מפירות שנער ומצרים ועמון ומואב ע"ש. והנה יש לעיין הא הראב"ד ז"ל מחייב מדרבנן אפילו יצאו לשאר ארצות א"כ מה זה ענין לפירות שנער ומצרים כו' שהן הארצות החייבות במעשרות ונראה דז"ש הראב"ד ז"ל דלא גריעי מפירות שנער כו' הוא משום דיש חילוק בין סוריא שחייבת במעשרות מדרבנן ובין שנער מצרים עמון ומואב שג"כ חייבין מדבריהם דסוריא מדרבנן הוא כא"י דמדרבנן כבוש יחיד שמיה כבוש ובכלל א"י היא משא"כ שנער ומצרים כו' אף שחייבין במעשרות אין זה דשנער חשיב כא"י לענין מעשרות רק שגזרו על פירות הגדלין בהן שחייבין במעשרות אף שהן חו"ל וא"כ פירות שנער ומצרים נהי דעל פירותיהן יש דין מעשרות הא אף הפירות הגדלין בא"י בעינן שיהא המירוח בא"י א"כ חסר כאן מירוח א"י וזה ודאי ל"ש שהמירוח בשנער יהא חשיב כמירוח בא"י דהארץ עצמו אין עליו שום דיני א"י והוי כשאר חו"ל דאי מירוח שנער מחייב א"כ פירות שאר ארצות שנתמרחו בשנער אמאי לא יהיו חייבין ומזה הוכיח הראב"ד ז"ל דמדרבנן לא בעינן מירוח בא"י וא"כ פירות א"י שיצאו לחו"ל ונמרחו שם לא גריעי מפירות שנער כו' דלענין המירוח שנער ושאר ארצות שוין והנה עיקר החילוק בין סוריא לשאר ארצות החייבות במעשר דסוריא חשיב כא"י מדרבנן משא"כ שאר ארצות כתב הרדב"ז ז"ל על מה שהקשה שם על הרמב"ם ז"ל שכתב בפירות א"י דאם יצאו לסוריא חייבין מדבריהם א"כ פירות א"י שיצאו לבבל ולמצרים אמאי לא יהיו חייבין ג"כ מדבריהם וכתב דסוריא היה ראוי שתהיה מכלל א"י אלא מטעם שכתב רבנו ויש בה צד קדושה אבל שנער ומצרים אין בהם צד קדושה ולא חייבום אלא כדי שיסמכו עליהם עניים ע"ש

הנה הרי"ט אלגאזי הביא קושית מהר"י קורקוס על הרמב"ם ז"ל שכתב דאם תרם מפירות סוריא על פירות הארץ אין תרומתו תרומה הא הוי כתורם מדבר שחייב מדרבנן ע"מ שחייב מה"ת דתרומה ויחזור ויתרום וכתב הרי"ט אלגאזי דדרשינן בספרי מנין שאין תורמין מפירות הארץ על פירות חו"ל ולא מפירות חו"ל על פירות הארץ דכתיב וכל מעשר הארץ כו' ואין זה משום דהוי מן הפטור על החיוב דאף פירות חו"ל שנכנסו לא"י ונגמרה מלאכתן שם דחייבין בחלה מה"ח ג"כ אין תורמין על פירות הארץ דגזיה"כ הוא שאין תורמין מפירות חו"ל על פירות א"י וא"כ ה"נ בתורם מפירות סוריא על פירות א"י דאין תרומתו תרומה ע"ש אך אינו נראה דסוריא מדרבנן א"י גמורה היא דמדרבנן כיבוש יחיד שמיה כיבוש דמה שמוסיפין על א"י הוא כא"י לכ"ד א"כ מדרבנן כי מפריש מפירות סוריא על פירות א"י הוי כמפריש מפירות הארץ על פירות הארץ ואמאי לא הוי תרומה אף מדרבנן

וליישב קושית הר"י קורקוס ז"ל נראה דהרמב"ם ז"ל לשטתיה שכתב בפ"א מהל' מע"ש הי"ד דסוריא פטורה ממע"ש אפילו מדרבנן ע"ש וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' תרומות הי"ג המפריש תרומה ממע"ר שלא ניטלה תרומתו אין תרומתו תרומה ועיין בכ"מ ובמל"מ שם דהיינו המפריש ת"ג ממע"ר שניטלה ממנו תרומת מעשר ולא ניטלה ממנו ת"ג על טבל אחר שהוא טבול אף לתרומת מעשר דאין תרומתו תרומה ואף שהוא מפריש עתה ת"ג ולת"ג הם שניהם שוים ומשום דהדבר שמפרישין ממנו על מקום אחר צריכים שיהיו שוין בכל עניניהם כמ"ש המל"מ ע"ש וא"כ ה"נ בתורם מפירות סוריא על פירות א"י דפירות א"י טבולין אף למע"ש ופירות סוריא אינן טבולין למע"ש אף שאר הפרשות א"א להפריש מזע"ז דאין טבל שניהם שוין ואף מדרבנן אין תרומתו תרומה דאף מדרבנן אינם שוין בטבל שלהם. והנה לפ"ז א"צ לדחוק בדברי הרמב"ם ז"ל דמ"ש מע"ר שלא ניטלה תרומתו היינו רק דלא ניטלה ממנו ת"ג אבל תרומת מעשר ניטלה כמ"ש המל"מ אלא כמה שהבין הראב"ד בדברי הרמב"ם דמיירי דלא ניטלה ממנו אף תרו"מ ומ"מ אין שניהם שוין לענין מע"ש דמע"ר אף שלא ניטלה תרומתו אינו טבול למע"ש והטבל שהפריש עליו הוא טבול אף למע"ש והראב"ד ז"ל שכתב שם דאם ניטלה ממנו תרו"מ אין תרומתו תרומה אף דלענין ת"ג שמפריש עתה הם שניהם שוין אבל אם לא ניטלה תרו"מ יכול להפריש מזע"ז נראה דלא ס"ל כהמל"מ דבעינן שיהיו שניהם שוין בכל עניניהם דהא אין שוין למע"ש רק כשהפריש ממנו תרומת מעשר הטעם הוא משום דנחתא להשאר תורת שירים כיון דהיתה הפרשה עליהם ואף דלענין ת"ג אינן שירים מ"מ כיון דנחתא להו תורת שירים במקצת א"י להפריש ממנו על דבר שאי"ל תורת שירים כלל דלזה בעינן שיהיו שניהם שוין וזהו שכתב הראב"ד ז"ל שם מפני שמקצתו מתוקן אבל אם לא ניטלה ממנו תרו"מ נהי דמעזר אינו טבול למע"ש מ"מ אין עליו תורת שיריים למע"ש אבל הרמב"ם ז"ל ס"ל כמ"ש המל"מ דבעינן שיהיו שוין בכל עניניהם

והנה מ"ש הרדב"ז ז"ל דשנער ומצרים כו' אף דחייבות במעשרות אין קדושה כלל ואך סוריא יש בה משום קדושת א"י יש לעיין בשלמא זה דסוריא חייבת במעשרות רק בקרקע של ישראל ולא בקרקע של עכו"ם כמ"ש