מקדש דוד חלק ד קלא

סימן נה. תרומות

גרסינן בקידושין כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ כו' דחובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ וסוריא אי חייבת מה"ת או מדרבנן תלוי אי כיבוש יחיד שמיה כיבוש ומקומות שכיבשום עולי מצרים ולא כיבשום עולי בבל תלוי אי קדושה ראשונה קידשה לשעתה או קידשה לע"ל

כתב המל"מ פ"ב מהל' בכורים גבי עפר חו"ל הבא בספינה לא"י ז"ל לא מצינו שיהיה חלוק בין עפר חו"ל לעפר הארץ ועפר חו"ל שבא לארץ דינו כארץ ועפר הארץ שבא לחו"ל דינו כחו"ל ע"ש אך בירושלמי חלה פ"ד ה"ד אמרינן בירדן שנטל מא"י ושטף לסוריא ה"ה בחזקתו למעשר ולשביעית והוא שמשך עפר ע"ש דעפר א"י ששטף לחו"ל ה"ה בחזקתו למעשר ולשביעית כמו שהיה קודם והוא מדאורייתא כמ"ש המפרשים ז"ל שם וא"כ קדושת א"י אינו קדושת המקום כ"א קדושת העפר דאותו העפר בכ"מ שהוא חייב במעשר ובשביעית וכן אמרינן בירושלמי שם פ"ב ה"א גבי עפר חו"ל הבא בספינה לא"י דפלוגתא דר"י ורבנן אי בעינן הספינה גוששת תלוי בפלוגתא אם אפשר לקדש מה שכובשין יותר מגבולי א"י דכל שאין הספינה גוששת אינו מתבטל אגב הארץ ואותו עפר חו"ל שמביאין לא"י חשוב רק ככיבוש על אותו העפר ותלוי אם אפשר לקדש עפר חו"ל ע"ש ומוכח מזה ג"כ דכל דין א"י וחו"ל למעשר ולשביעית אינו תלוי במקום כ"א בעפר דעפר חו"ל אינו קדוש וכשמביאין אותו לא"י חשיב רק ככיבוש על אותו עפר ותלוי אי מתקדש אותו העפר ע"י כיבוש

אמרינן פ"א דכלים י' קדושות הן א"י מקודשת מכל הארצות ומה היא קדושתה שמביאין העומר והבכורים ושתי הלחם כו' ויש לעיין אמאי לא חשיב נמי שחייבת בתרומות ומעשרות ובשביעית וכבר עמדו המפרשים ז"ל בזה ולפ"ז ל"ק דהתם בי' קדושות חשיב קדושת המקום וכמו עיירות המוקפות חומה וקדושת ירושלים אבל קדושת א"י למצות התלויות בארץ אין זה קדושת המקום כ"א קדושת העפר דעפר א"י אפילו אם הוא בחו"ל ג"כ חייב ומש"ה לא חשיב רק עומר ושתי הלחם שאינן משום מצות התלויות בארץ רק בשתי הלחם כתיב ממושבותיכם תביאו כו' ובעומר כתיב וקצרתם את קצירה וזה ודאי תלוי במקום ואם עפר א"י יבוא לחו"ל א"א להביא עומר ושתי הלחם משם דבעינן ממושבותיכם תביאו. והנה בכלים שם חשיב ג"כ בכורים והגר"א ז"ל בהגהותיו כתב ובכורים נמחק אך הרמב"ם והר"ש ז"ל גרסי נמי ובכורים והנה הטעם דהגר"א ז"ל מחקו הוא בפשוטו דמ"ש בכורים משאר מצות התלויות בארץ דלא קא חשיב להו וזה דהר"ש והרמב"ם ז"ל גרסי לה נראה דתלוי בב' תי' התוס' (ב"ב פ"א) שהקשו שם על הא דאמרינן בבכורים דאשר תביא מארצך הוא למעוטי חו"ל דל"ל קרא תי"ל דכל מצוה התלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ותי' דאצטריך משום דבכורים אתקוש לבב"ח ולרשב"א נראה דלא חשיבי בכורים מצוה התלויה בארץ דאין החיוב תלוי בפירות כ"א באדם והוא חובת הגוף וזה דאם אי"ל פירות אינו חייב לקנות הוא משום דהוי כמו ציצית דאם אי"ל אינו חייב לקנות טלית ומ"מ הוי חובת הגוף ע"ש א"כ לפ"ז דבכורים הוא חובת הגוף הוי כמו עומר ושתי הלחם דאינן משום חובת קרקע רק צריך להביאן מא"י דכתיב ממושבותיכם תביאו וה"נ בכורים דבעינן אשר תביא מארצך וזה ודאי אינו תלוי בהעפר כ"א בהמקום כיון דאין זה משום חובת קרקע אבל להתי' הא' בתוס' דבכורים הם ג"כ חובת קרקע אין נ"מ בין בכורים לשאר מצות התלויות בארץ. והנה בא"ר כלים שם כתב דבכורים אינן רק חובת קרקע ולא קדושת א"י ע"ש והנה אין לומר דאין זה משום קדושת א"י כלל דהא כל חובת קרקע אי נוהגין בזה"ז תלוי בקדושה ראשונה אי קידשה לע"ל אלמא דחובת קרקע הוא משום קדושת א"י רק צ"ל דאין זה קדושת המקום רק קדושת העפר

עוד י"ל טעם אמאי לא קא חשיב בכלים שם תרומות ומעשרות וכל מצות התלויות בארץ דהתם קא חשיב רק מה שהוא מקודש יותר בין מדאורייתא בין מדרבנן דהא חשבינן שם קדושות שאינן אלא מדרבנן למ"ד מעלות דרבנן ולמ"ד מעלות דאורייתא היינו שהן מעלות בין מדאורייתא בין מדרבנן ומדרבנן אף סוריא חייבת במעשרות ובכל מצות התלויות בארץ א"כ אין זה א"י מקודשת משאר ארצות וחשיב רק עומר ושתי הלחם דכשם שאין באין מחו"ל אין באין ג"כ מסוריא כדאמרינן בירושלמי שקלים (פ"ד ה"א) דאין עומר בא מסוריא ולפ"ז א"א לגרוס ג"כ בכורים דאף בכורים באין מסוריא מדרבנן כדאמרינן בשלהי חלה אריסטון הביא בכוריו מאפמיא וקבלו ממנו מפני שאמרו הקונה בסוריא כו'

ובפירות א"י שיצאו לחו"ל ושל חו"ל שנכנסו לא"י כתב הרמב"ם ז"ל פ"א מהל' תרומות הכ"ב פירות א"י שיצאו חו"ל פטורין מן החלה ומן התרומות שנאמר אשר אני מביא אתכם שמה ואם יצאו לסוריא חייבין מדבריהם וכן פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה שנאמר שמה כו' ואם נקבעו למעשר ביד ישראל אחר שנכנסו לארץ חייבין במעשרות מדבריהם ע"ש והקשה הכ"מ שם דנראה מדברי רבנו שמחלק בין חלה למעשרות בפירות חו"ל שנכנסו לארץ שחייבין בחלה מדאורייתא ובמעשרות אין חייבין אלא מדבריהם הא כמו דילפינן מעשרות למיפטר פירות א"י שיצאו לחו"ל הו"ל לחייב פירות חו"ל שנכנסו לארץ מדאורייתא ודחק שם בלשון הרמב"ם ז"ל דאינו מפליג בין חלה למעשר ושל חו"ל שנכנסו לארץ או בשניהם חייב מהתורה או בשניהם רק מדרבנן ע"ש אך הפ"מ דחה דבריו וכתב דא"א לפרש כן בדברי הרמב"ם ז"ל דמוכח מדבריו דבחלה חייב מה"ת ובמעשרות רק מדרבנן ועיין במרה"פ שם. והנה לבאר שיטת הרמב"ם ז"ל נראה דס"ל דחו"ל הוי פטור כשאר פטורים וכמו הקדש דמירוח הקדש פוטר וכן הבאת שליש ביד הקדש פוטר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהל' מעשר פ"ב ה"ח ופ"ג הכ"ה וה"נ מירוח חו"ל פוטר וכן הבאת שליש דהיינו גידולי חו"ל פוטר ומש"ה פירות א"י שיצאו לחו"ל היינו שנתמרחו שם כמ"ש הכ"מ והמל"מ פטורין דמירוח חו"ל פוטר ופירות חו"ל שנכנסו לארץ ג"כ פטור מה"ת משום הבאת שליש שהיה בחו"ל ואין חייבין אלא מדבריהם אך זה רק במעשרות אבל בחלה פירות א"י שיצאו לחו"ל ונגמרה מלאכתן שם פטורין דגלגול חו"ל פוטר כמו גלגול הקדש אבל פירות חו"ל שנכנסו לארץ ונגמרה מלאכתן שם חייבין מה"ת אף שגדלו בחו"ל דבחלה לא אשכחן שום פטורים בגידולן רק בגלגול דאפילו גדלו ביד הקדש אם נפדו קודם גלגול חייבין בחלה דבחלה הכל תלוי בגלגול א"כ אם הגלגול היה בא"י חייב מה"ת

והנה הגר"א ז"ל יו"ד סי' של"א ס"ק כ"ט הביא דברי הרמב"ם ז"ל דפירות חו"ל שנכנסו לארץ אין חייבין במעשרות אלא מדבריהם וכתב ונראה שלמד זה ממה דאמרינן בגיטין אילן מקצתו בארץ כו' והיינו מקצת שרשיו בארץ ואי מדאורייתא חייב אין נ"מ בזה דהכל תלוי היכן הפירות בשעת קביעתן וכתב אך דבריו צ"ע דמ"ש מעשרות שחייב רק מדבריהם ומ"ש חלה דחייב מה"ת וההיא דגיטין