מקדש דוד חלק ג צט

ללכת ממקום למקום ומ"ש אוכף שעשוי לרכיבה משידה שהיא למרכבת נשים

קי"ל דכלים שיש בהם חסרון מלאכה אינן מקבלין טומאה וכתב רש"י ז"ל שבת (נ"ב ע"ב) הטעם משום דגבי טומאת כלים במדין מעשה כתיב שגמר כל מעשהו ע"ש, והנה יש לחקור בזה דכל שיש בו חסרון מלאכה אף במדרס אינו מתטמא אם הוא ג"כ מזה הטעם אך אפשר דמדרס שאני דהא העושה מדרס מדבר שאם עשה ממנו כלי אחר אינו מקבל טומאה ומ"מ אם עשה ממנו מדרס מקבל טומאה וכמ"ש תוס' שבת (ס"ו ע"א) ד"ה כוורת ושם (ע"ו ע"א) ד"ה ואמר ומשום דאף כופת של שאור שיחדו לישיבה ג"כ טמא מדרס ע"ש דלמדרס כל שהוא ראוי למדרס טמא א"כ ל"ש נמי למגמר מכלי מדין דכתיב בהו מעשה דלמדרס לא גמרינן מכלי מדין כלל דאף העושה מדרס ממינים שאין מפורשין בקרא ג"כ טמא וזה דבמדרס ג"כ כל שיש בו חסרון מלאכה אינו מקבל טומאה הוא מטעם אחר דכיון דיש בו חסרון מלאכה א"כ אומרים לו עמוד שצריך לגמור מלאכתו וכל שאומרים לו עמוד אינו טמא מדרס ואפילו אי נימא דשייך במדרס ג"כ הטעם של שאר כלים מ"מ הטעם דאומרים לו עמוד ג"כ יש במדרס, ובזה מתיישב קושית התוס' חולין (כ"ה) גבי גולמי כ"ע דטמאין כל שעתיד לשוף לשבץ כו' להטיח בטונס היינו בעור הדג והקשו בתוס' הא אמרינן בסנהדרין כ' כ"ע מאימתי מקבלין טומאה המטה והעריסה משישופם בעור הדג אלמא דקודם לא מקבלי טומאה ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דמטה ועריסה שטומאתן מדרס דהא פשוטי כ"ע הן וטומאתן משום מדרס כמבואר מכמה מתני' דכלים א"כ כל שיש בהם איזה חסרון מלאכה אפילו רק לשוף בעור הדג טהור משום דאומרים לו עמוד דהא ע"כ מיירי שעומד לשוף דאם גמר שלא לשוף טמאה כדאמרינן בכלים רפט"ז אבל בשאר כלים שאינן מדרס לא מעכב טומאתן מה שצריכין לשוף בעור הדג

יש לחקור בכלי שמיוחד למשכב אי בעינן ג"כ שיהא מיוחד למשכב באופן שרובו נשען עליו כיון דאין הזב עושה מדרס אא"כ רובו נשען עליו ואפשר דזה רק בשעת מדרסו דלא נחתא ליה טומאה אא"כ רובו של זב נשען עליו אבל זה דבעינן מיוחד למדרס סגי אי מיוחד למדרס כל דהו אך בפשוטו בעינן שיהא עומד למדרס באופן שיטמא הדבר במדרס, והנה בזה מתיישב מה שהקשו התוס' יבמות (ק"ב) גבי קב הקיטע דחולצין בו וכתבו תימא כיון דכשר לחליצה א"כ עביד להילוכא א"כ אמאי לא טמא מדרס בלא כתיתין ע"ש ובזה אתי שפיר דקב הקיטע נהי דלהילוכא עביד מ"מ אינו נשען עליו ברובו דעיקר סמיכתו הוא על מקלותיו והם סמוכות שלו שמטמאים מדרס כמ"ש תוס' יומא (ע"ח) ע"ש וכיון דאינו עשוי להיות רובו נשען עליו אין זה מדרס ואפילו אם אח"כ נשען עליו הזב ברובו ג"כ טהור אבל לחליצה כיון דעכ"פ להילוכא עביד כשר

אמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל שלהי כלים דמדרס כלי זכוכית טהור וכתב הר"ש ז"ל אע"ג דכלי זכוכית י"ל טהרה במקוה וכל שי"ל טהרה במקוה טמא מדרס כיון דטומאת כלי זכוכית מדרבנן לא גזרו עליהן מדרס ע"ש, והנה לפמ"ש התוס' שבת דמדרס העשוי אף מדברים דלא כתיבי בקרא ג"כ טמא כיון שהוא ראוי למדרס א"כ מדרס כלי זכוכית הוא מדאורייתא דזה דכלי זכוכית הוא מדרבנן הוא רק משום דאינן בכלל כלים המפורשין בקרא לטומאה וכמ"ש רש"י ז"ל (שבת י"ד ע"ב) משום דלא כתיב באורייתא בהו טומאה ע"ש אבל במדרס כיון דטמא אף דברים שאינן מפורשין בקרא ותלוי רק בראוי למדרס א"כ רק כ"ח וכלי אבנים וכלי אדמה ממעטינן מקראי ממדרס בת"כ אבל כלי זכוכית הוי טמא מדאורייתא וצ"ל דהתוס' ע"כ יגרסו בהתוספתא דטמא מדרס כמה שהביא הר"ש ז"ל שם דאיכא גירסא בהתוספתא דמדרס כלי זכוכית טמא ע"ש, והנה רש"י ז"ל בבכורות ל"ח ובעירובין ק"ד כתב דמדרס כ"ח טהור משום דנשבר אם אדם יושב עליו [ועיין בגה"ש בכורות מה שהקשה על רש"י ז"ל] ולדבריו אתי שפיר התוספתא דכ"ש כלי זכוכית דנשבר אם יושב עליו וחשיב אינו ראוי למדרס וטהור

ב) אמרינן פי"ח דכלים מטה שהיתה טמאה מדרס נטלה קצרה וב' כרעים טמאה ארוכה וב' כרעים טהורה ור' נחמיה מטמא ובסוכה ט"ז אמרינן דמטה מטמאת אברים ואמרינן אברים מאי ניהו ארוכה וב' כרעים קצרה וב' כרעים וכתב הר"ש ז"ל בכלים שם דסוגיא דסוכה הוא כר' נחמיה דמטמא בתרווייהו בארוכה וב' כרעים קצרה וב' כרעים ואמרינן שם מ"ט מטה שנגנב חציה או אבד חציה כו' טהורה וכתב הר"ש ז"ל דטהורה היינו אפילו ארוכה וב' כרעים וכ"כ התוס' ברכות (נ' ע"ב) ע"ש, והנה בשבת (נ"ח ע"ב) גבי העושה זגין למכתשת כו' י"ל עינבל טמאין כו' נטלו עינבליהן עדיין טומאתן עליהן ומקשינן נטלו עינבליהן למאי חזי ואמרינן הואיל וההדיוט יכול להחזירה ומקשינן מההיא דהזוג והעינבל חיבור כו' דלא מהני מה שההדיוט יכול להחזירה אא"כ הואיל וראוי להקישו ע"ג חרס וכתב רש"י ז"ל דטומאה לא פרח הימנה כשנפרד משקיבל הואיל וראוי להקישו והוי ככלי שניקב בפחות ממוציא רימון דלא טהר מטומאה והקשו בתוס' על רש"י ז"ל דלענין שלא תפרח הטומאה שהיתה עליהן מהני שפיר טעמא דההדיוט יכול להחזירה כדאמרינן בברכות נ' גבי מטה דאפילו מפורקת לא פרחה טומאה מינה אא"כ נגנבה או אבדה חציה כו' ע"ש ותימא דהא התם במטה ג"כ בעינן דוקא ארוכה וב' כרעים קצרה וב' כרעים ומשום דראוי קצת וכדאמרינן בסוכה שם דראוי למסמך אגודא ולמיתב עלייהו וה"נ בעינן שיהא ראוי קצת כגון להקישה ע"ג חרס ובלא"ה לא מהני מה שההדיוט יכול להחזירה וכמו במטה אם נתפרקה לגמרי דטהורה מיהו לזה מהני במטה מה שההדיוט יכול להחזירה אפילו נתפרקה לגמרי שאם חזר וכפלה חוזרת לטומאתה ולא הוי כשבירה אך בזוג והעינבל אף לענין זה לא מהני מה שהדיוט יכול להחזירה היינו שאם יחבר אח"כ הזוג והעינבל שיחזור לטומאתו דלזה א"צ כלל לההדיוט יכול להחזירה דבכלי מתכת אפילו נשברה ותיקנה חוזרת לטומאת הישנה נמצא דלא מהני כאן כלל מה שההדיוט יכול להחזירה

אמרינן פכ"ו דכלים סנדל עמקו וכיס של שנצות כו' הרי אלו מטמאין ומטהרין שלא באומן כו' וכתב בפה"מ שם ז"ל כבר הקדמתי לך שכלי עור וכ"ע אמנם יטמאו מה"ת בשאר טומאות מקבלים לבד ואלו הכלים אשר נמנו בכאן הם יתפשטו ויחזרו ויתקבצו ויחזירו מקבלים כו' ומטמאין ומטהרין שלא באומן היינו כשיתפשטו נטהרים וכשיתקבצו מתטמאים כו' ואמרינן עלה התם במתני' אמר ר"י והלא כל הכלים מטמאין ומטהרין שלא באומן אבל אלו אעפ"י שהן מותרין טמאים מפני שההדיוט יכול להחזירם ע"ש וקשה הא אף היכא דההדיוט יכול להחזירה בעינן ג"כ שיהא ראוי למעין מלאכתו כמו גבי מטה דבעינן דוקא ארוכה וב' כרעים כו' וצ"ל דה"נ כשמתפשטים עושין מעין מלאכתן רק שנעשו פשוטי כלי עור וס"ל לר"י דלזה מהני מה שההדיוט יכול להחזירן דאין אובדין את שמם וי"ל אף עתה תורת כלי קיבול ובזה פליגי ר"י ורבנן [ובעיקר מ"ש בפה"מ דכלי עור יטמאו מה"ת בשאר הטומאות מקבלין לבד כו' ואע"ג דסנדל הוא ראוי למדרס ובמדרס אף פשוטי כ"ע ג"כ טמאין מה"ת וכל המטמא במדרס מטמא בכל הטומאות הרמב"ם ז"ל לשיטתיה בזה דס"ל בפסקיו רפכ"ג דכלים דזה דכל המטמא במדרס מטמא בכל הטומאות הוא רק מדבריהם ע"ש א"כ הכא דמיירי בשאר הטומאות ולענין טומאה דאורייתא כמ"ש בפה"מ ולזה אינו טמא מה"ת אלא כ"ז שי"ל בית קיבול ונראה מזה מקור