מקדש דוד חלק ג ק

להרמב"ם ז"ל דזה דקי"ל כל הטמא מדרס מתטמא בכל הטומאות הוא רק מדרבנן ולא כהתוס' דס"ל בכמה דוכתי שהוא מה"ת דילפינן לה מק"ו מפכין קטנים דאי הוי מה"ת מאי נ"מ בסנדל עמקו בין נתפשט ללא נתפשט]

אמרינן בחגיגה (כ"ג) מעשה באחד שהיה מעביר חבית של קדש ממקום למקום ונפסקה רצועה של סנדלו ונטלה והניחה ע"פ החבית כו' אותה שעה אמרו הנושא את המדרס לא ישא את הקדש ע"ש והקשו בתוס' אמאי נטמא החבית הא האי רצועה שנפסקה לאו כלי היא דהא לא שרינן לטלטל בשבת ותי' כגון שנשתייר בהך רצועה וההדיוט יכול להחזירה ע"ש וצ"ל ג"כ דהאי רצועה שנפסקה עושה מעין מלאכתה אף בלא החזרה אך בעיקר קשה טובא דהא אמרינן פי"א דנגעים מי"א דרצועות מנעל וסנדל מטמאין טמא מת ואין מטמאין מדרס א"כ אינן אב הטומאה דאין טומאתן רק שנגעו במדרס דהן עצמן אינן מדרס א"כ במה נטמא החבית וזה ודאי ל"ש למימר דכיון דההדיוט יכול להחזיר הרצועות לסנדל חשיב כסנדל עצמו דטמא מדרס דהא לזה ודאי אין עושין מעין מלאכתן דהרצועה לבד אינה ראויה להילוך וצע"ג אך לפי מה שהביאו התוס' בחגיגה שם מהירושלמי דהסנדל עצמו הניח ע"פ החבית אתי שפיר

בשבת (קי"ב ע"ב) בעי חזקיה ניקב בכמוציא זית וסתמו וחזר וניקב כמוציא זית וסתמו עד שהשלימו למוציא רימון מהו א"ל ר"י רבי שנית לנו סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותיקנה טמא מדרס נפסקה שנייה ותיקנה טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס כו' והקשו בתוס' שם אמאי לא מייתי ההיא דמטה דמתני מקמי הך מטה שהיתה טמאה מדרס נשברה ארוכה ותקנה טמאה מדרס נשברה שנייה ותקנה טהורה מן המדרס אבל טמאה מגע מדרס כו' ע"ש, והנה האבעיא בניקב במוציא זית ותקנה וחזר וניקב במוציא זית עד שנשלם למוציא רימון אי טמא הוא משום כיון דכשתיקן זית הראשון נשאר בטומאתו ואף מה שתיקן טמא ואיבעי לן אם יכול מה שתיקן לגרום טומאה להכלי אף לאחר שניקב במוציא זית אחר שיהא חשוב כניקב רק בכמוציא זית אחד אך זו האבעיא שייך רק משום דבעינן כלי שלמה לטומאה וכשניקב במוציא זית ראשון חשיב עדיין כלי שלמה כ"ז שלא ניקב בכמוציא רימון ואם תקנה אח"כ אז שלמות הכלי אפשר לחשוב ע"י מה שתיקן כמו ע"י מה שהיה קודם א"כ מה שתיקן ג"כ גורם אז טומאה להכלי כמו כל מקצת ומקצת הכלי ממה שהיה קודם ואפשר דיכול לגרום אף לאחר שניקב עוד כמוציא זית ופשיט שפיר מההיא דסנדל שנפסקה אחת מאזניו ותקנה כו' דשם ג"כ בעינן לטומאה סנדל שלם ועכ"פ צריך להיות לו אוזן אחד שיחשב שלם ובלא"ה אינו כלי וכשנטל אזנו אחד ותקנה דטמאה מדרס מפני שהוא סנדל שלם שלמות הכלי הוא עתה לאחר שתיקן ע"י האוזן שתיקן כמו ע"י האוזן שהיה קודם והוי שפיר כמו התם בניקב כמוציא זית כו' אבל במטה דין אחר לה דאמרינן בכלים פי"ח מ"ז דמטה שהיא טמאה מדרס ונפרקה וחיבר כרע אחד ממנה למטה טהורה כולה טמאה מדרס ע"ש והטעם כיון דמטה של פרקים היא וההדיוט יכול להחזירה כשפרקה לא פרחה ממנה הטומאה אא"כ נשברה או שנאבדה מקצתה או נגנבה מיהו כשהוא כרע אחד לא מטמא כיון דאינה ראויה בפ"ע אא"כ היתה ארוכה וב' כרעים כו' מ"מ כשחיבר כרע אחד אף למטה טהורה טמא מדרס כמ"ש הר"ש ז"ל שם מפני שעתה ראויה לישיבה א"כ אין להביא ראיה מההיא דמטה שהיתה טמאה מדרס נשברה ארוכה ותקנה כו' נשברה שניי' כו' דכשנשברה ארוכה אחת דעדיין המטה טמאה דאינה מתטהרת אא"כ נשברו ב' ארוכות כשתקנה מתחיל' ע"י ארוכ' אחת זה דעתה המטה טמאה אין הארוכה החדשה גורמת לה טומאה כלל דלא בעינן הכא מטה שלמה טמאה כלל דאף כרע אחד טמא שאינו כלי שלמה כלל אם חיבר אותה למטה שהיא טהורה לגמרי ג"כ טמא מדרס משום האי כרע א"כ זה שהמטה טמא הוא מפני שיש שם כרע אחד טמא א"כ אין הארוכה החדשה גורמת טומאה להמטה דזה רק היכא דבעינן כלי שלמה טמאה כגון בסנדל וכלי שניקב במוציא זית דבעינן שיהא כלי שלמה כולה טמאה ומש"ה לא פשטינן מההיא דמטה, (כתב רש"י ז"ל בשבת ועירובין שם ועיין בתוס' דסנדל שנפסקו ב' אזניו רק טהור מן המדרס אבל בשאר טומאות טמא דעדיין כלי הוא לאשתמושי תשמיש אחרינא ע"ש וקשה מ"ש מכסא של כלה דאמרינן פכ"ב דכלים מ"ז דאף שי"ל בית קיבול ומשמש להנחת חפצים ומ"מ בניטל חפויו ונשתיירו ביה בית קבלה טהור מפני כשבטל העיקר בטל הטפלה דהעיקר הוא המדרס ע"ש וה"נ בסנדל העיקר הוא המדרס]

קי"ל דאף פשוטי כ"ע כל שראוין למדרס מטמאין בשאר הטומאות דכל הראוי למדרס מטמא בכל הטומאות דמפקינן מק"ו מפכין קטנים והנה י"ל פירושו דתשמיש של מדרס חשיב ג"כ תשמיש לטמא בכל הטומאות דזה דפשוטי כ"ע אין מטמאין דבעינן דומיא דשק דמיטלטל מלא וריקן היינו דבכלי שטף חשיב כלי לטומאה רק מה שעומד לתשמיש של טלטול מלא וריקן ושאר תשמישין אין עושין אותן לכלי לטומאה וילפינן מק"ו מפכין קטנים דאף תשמיש של מדרס חשיב בכלי שטף תשמיש לענין טומאה כמו טלטול מלא וריקן אך אמרינן פי"ט דכלים בתיבה שנפחתה מלמטן דחכמים מטהרין מפני שבטל העיקר בטל הטפלה וכתב בפה"מ שם דהעיקר טומאת מת והטפלה טומאת מדרס משום דכל המטמא מדרס מטמא בטמא מת ויש שמטמא בט"מ ואינו מטמא במדרס ע"ש היינו כיון שנפחתה מלמטן ואינה ראויה עוד להניח בתוכה אף דעדיין ראויה לשכיבה טהורה אף מן המדרס כיון דבטל העיקר היינו טומאת מת ואי נימא דזה דכל הראוי למדרס מטמא ט"מ היינו דתשמיש של מדרס חשיב ג"כ תשמיש לטומאת מת א"כ אמאי בטל הכא העיקר נהי דלא חזי עתה להניח בתוכה כיון דעדיין ראויה למדרס א"כ לא בטל ממנה טומאת מת שהרי עדיין ראוי' לתשמיש דמ"ש האי תשמיש מהאי תשמיש ונראה מזה דאין תשמיש של מדרס חשיב תשמיש של ט"מ רק זהו דין מיוחד דכל שמתטמא במדרס מתטמא בט"מ ולא משום תשמישו א"כ בנפחתה מלמטן כיון דהתשמיש לענין טומאת מת בטלה בטל ממנה ג"כ טומאת מדרס משום דכי בטל העיקר בטל הטפל דט"מ חשיב עיקר כמ"ש הרמב"ם ז"ל משום דכל המטמא מדרס מטמא בטמא מת כו' וכיון דבטל טומאת מדרס ל"ש תו כל הראוי לטומאת מדרס יטמא בטמא מת

כתב הרמב"ם ז"ל פכ"ג מהל' כלים וזה כלל גדול שכל המתטמא במדרס מתטמא בשאר טומאות וכתב שם המל"מ עיין בפ' שאח"ז דין י"א ובפכ"ה דין י"ט ע"ש היינו שכתב הרמב"ם ז"ל פכ"ד כלים שעיקר עשייתן לקבלה ולמשכב כגון הכרים והכסתות אם נפחתו אעפ"י שטהרו מלהתטמא במת ובשאר טומאות מתטמאין במדרס שעדיין ראוין למדרס וזה דק"ל להמל"מ אמאי אין מתטמאין בשאר טומאות הא כל המתטמא במדרס מתטמא בשאר הטומאות ובפכ"ה כתב הרמב"ם ז"ל בקב הקיטע אם יש בו בית קיבול כתיתין מתטמא בשאר הטומאות מפני בית קיבולו ומתטמא במדרס שהרי נשען עליו וזהו דק"ל להמל"מ דל"ל לטעם דמתטמא בשאר טומאות משום בית קיבול תי"ל דמתטמא במדרס א"כ מתטמא בשאר טומאות, והנה יש עוד להוסיף ע"ז מ"ש הרמב"ם ז"ל פכ"ו דכלים דין ז' בעריבה של עץ מב' לוגין ועד ט' קבים שנסדקה מטמאה טומאת מדרס וטהורה משאר טומאות ע"ש ואמאי הא כל המתטמא במדרס מתטמא בכל הטומאות

הנה מכל דברי הרמב"ם ז"ל אלו נראה דהכלל שכל המתטמא בטומאת מדרס מתטמא בכל הטומאות הוא רק