מקדש דוד חלק ג צח

בכל הטומאות ובזה פליגי ר"י ור"ש וס"ל דשמירה לקל הוי שמירה ג"כ לחמור אבל הטהור רק לחולין כיון דאיכא ספיקות שלא נשמר מהם כלל טמא לחטאת

יש לחקור זה דקי"ל דאין טומאת ידים במקדש אם גם לחטאת כן כיון דלחטאת נטמאו ידיו נטמא גופו אין זה טומאת ידים רק טומאת הגוף או כיון דהטומאה בא לו ע"י ידיו דהא אם נגע באוכלין ומשקין טמאים בגופו לא נטמא אף לחטאת רק אם נגע בידיו טמא כדאמרינן פ"י מ"ב אף דכשנטמאו ידיו נטמא גופו שייך בזה אין טומאת ידים במקדש, והנה אמרינן בזבחים כ' לרחב"י דבפרה מקדש ידיו בפנים ויוצא היינו שמקדש ידיו מן הכיור ויש לעיין הא הכיור טמא הוא לגבי חטאת כמ"ש הרמב"ם ז"ל דאפילו מזרק בעזרה טמא הוא לגבי חטאת וא"כ המים נטמאו בהכיור ומטמאין את ידיו כשאר נוגע באוכלין ומשקין הטמאים לחטאת בידיו דנטמא גופו א"כ ל"ל אח"כ לחזור ולטמאות הכ"ג ע"י שסמכו ידיהם עליו משום דבגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת הלא כבר נטמא ע"י נגיעה בקדש ואי אמרינן דאף לחטאת אין טומאת ידים במקדש אתי שפיר שהרי הוא מקדש ידיו בפנים עוד אפשר דקודם קידוש היו מטבילין הכיור לשם חטאת ונעשה על טהרת חטאת: סימן נב מדרס

גרסינן בשבת (מ"ד ע"ב) מוכני שלה בזמן שהיא נשמטת אין חיבור לה ואין נמדדת עמה ופי' רש"י ז"ל גבי שידה תנן והיא עגלה של עץ למרכב אנשים ונשים והתוס' שם הקשו על רש"י ז"ל דאי חזיא למדרס ל"ש בה מדידה דלא איתקש לשק ולא בעינן מטלטל מלא וריקן דהא שאי"ל תוך בכלי שטף הנך דחזו למדרסות טמאים ע"ש ובטעם רש"י ז"ל נראה דכלי עץ הבאין במידה שאני דהא לענין אהלים לחוץ בפני הטומאה דקי"ל אדם וכלים אין נעשים אהלים לטהר אפילו כלים שאין מקבלין טומאה ואפילו כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה כתב הרמב"ם ז"ל פי"ב מטומאת מת וכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה הבאים במדה ה"ה כאהלים ואינם ככלים ולפיכך חוצצים בפני הטומאה וכתב הראב"ד ז"ל אפילו של עץ והם באים במידה כדאיתא פ' יש מביאין וחוצצין וכתב הכ"מ שם דאף הרמב"ם ז"ל ס"ל כן ע"ש ואע"ג דשאר כלים ואפילו טהורים אין חוצצין הבאין במידה אינם ככלים אלא כאהלים ומש"ה נמי אין טמאים מדרס דלמדרס בעינן כלי כדאמרינן בת"כ אשר ישב עליו יכול אפילו ישב על האבן ועל הקורה ת"ל כלי כו' א"כ כ"ע הבאין במידה דאינם כלים אלא כאהלים אין טמאין מדרס

ונראה דזה נמי הטעם דכ"ע הבאין במידה אי"ל טומאה אף מדרבנן כדמוכח מכמה דוכתי אף דכ"ע הפשוטים יש מהם מקבלין טומאה מדרבנן להרבה שיטות וכ"ש בהנך דמשמשים את האדם ומשמשי אדם דלכ"ע מקבלי טומאה מדרבנן אע"ג דטעם אחד להם דאין מטלטלין מלא וריקן דכ"ע הבאין במידה י"ל עוד טעם דאינם ככלים כלל רק כאהלים מש"ה לא גזרו עליהן טומאה אף מדרבנן

אמרינן בשבת נ"ט סנדל של בהמה של מתכת טמא ומקשינן למאי חזי כו' ורי"א בשעה שבורח מן הקרב מניחו ברגליו ורץ על הקוצין ועל הברקנין והקשו בתוס' שם א"כ יטמא מדרס ותניא בתוספתא דכלים פ' כיפה ג' סנדלים הם של אדם טמא מדרס של מתכת ושל בהמה טמא טומאת מת משמע אבל מן המדרס טהור ע"ש ונראה לומר דבפכ"ב דכלים מ"ט הביא הר"ש ז"ל מהתוספתא א תניא ישיבת קרון וקישרה טהורה שאינה אלא ישיבה של צער היינו שטהורה מדרס דלמדרס ישיבה של צער לאו שמה ישיבה ע"ש וה"נ כשהוא בורח מן המלחמה ומניח סנדל של בהמה ברגליו ורץ על הקוצין ועל הברקנין אינה אלא הילוך של צער ובמדרס טהור כה"ג אבל בטמא מת שפיר מתטמא דאף תשמיש של צער ג"כ תשמיש הוא לשאר הטומאות ובקרון זה דטהור מכלום הוא משום דהוי פשוטי כ"ע דאי"ל טומאה אחרת אלא מדרס

עוד נראה לתרץ קושית התוס' לפמ"ש בתוס' מנחות ל"א שהקשו שם על רש"י ז"ל דשידה עשויה למרכב נשים אמאי אינה טמאה מדרס וכן הקשו שם מספינה דאינה מקבלת טומאה משום דאינה מיטלטלת מלא וריקן ואמאי לא תטמא מדרס ותי' דאפילו אי עיקרה של ספינה עשויה להעביר בנ"א מעיר לעיר וכן שידה למרכבת נשים לא חשיב מדרס כיון דלא עבידא להיות נשען עליה אלא ללכת ממקום למקום מידי דהוי אלוקטמין דטהורין שהן ללכת עליהן בימות הגשמים ע"ש א"כ לפ"ז ה"נ סנדל של מתכת של בהמה שכל תשמישו לאדם הוא רק בשעה שבורח מן המלחמה מניחו ברגלו ורץ על הקוצים ועל הברקנים א"כ לא עבידא להיות נשען עליו אלא ללכת ממקום למקום מש"ה אינו טמא מדרס

כתבו התוס' מנחות שם דמש"ה סולם אינו טמא מדרס אעפ"י שדורסין עליו מפני שאינו עשוי להנאת מדרס אלא לירד בו ולעלות ע"ש ונראה פירושו כיון דזב עושה מדרס ע"י ה' דרכים עומד יושב שוכב נתלה ונשען כדאמרינן בזבין א"כ מדרס הוא כלי לאחד מאותן ה' דרכים היינו כלי לשכיבה לישיבה או לעמידה כו' כגון אם כשרוצה לישכב שוכב עליו זהו כלי לשכיבה וכן אם רוצה לישען עצמו הוא נשען עליו הוי כלי לשעינה אבל סולם אף שנשען עליו אך אין זה כשרוצה לישען עצמו הוא נשען על הסולם רק כשרוצה לירד ולעלות א"כ הוא כלי לעליה וירידה ואין זו כלי לשעינה, ובזה אתי שפיר נמי מ"ש בתוס' שם דשידה עשויה למרכב נשים ובכ"ז אינה טמאה מדרס משום דלא עבידא להיות נשען עליה אלא ללכת ממקום למקום והיינו אע"ג דיושב עליה מ"מ אינו דכל שרוצה לישב הוא יושב בשידה רק כשרוצה ללכת ממקום למקום יושב עליה אין זו כלי לישיבה רק כלי ללכת ממקום למקום והליכה ממקום למקום אין זו בכלל מדרס דרק ה' דברים הם מדרס עומד יושב שוכב נתלה ונשען

והנה לפמ"ש התוס' דאלקטמין וכן סולם אין טמאין מדרס אף שהוא דורס עליהן משום דאין עשוין להנאת מדרס אתי שפיר מה דאמרינן בשבת ס"ו בקב הקיטע דטהור ואם יש בו בית קיבול כתיתין טמא ולרבא שם ביש בו בית קיבול כתיתין טמא אף מדרס דסמיך עליה והקשו בתוס' שם ל"ל בית קיבול כתיתין תי"ל דכל הטמא מדרס טמא טומאת מת ותי' דבית קיבול כתיתין עושין אותו ראוי למדרס ע"ש וצ"ל פירושו דהיינו בלא כתיתין לא סמיך עליה וכשיש בו כתיתין סמיך עליה אך לפ"ז א"צ לזה דאף דסמיך עליה אך אינו עשוי להנאת דריסה אלא שלא יהא נראה קטוע כמ"ש בתוס' שם לעיל מש"ה אינו טמא מדרס אבל כשיש שם כתיתין הוא לתענוג הדריסה כדאמרינן ביומא ע"ח גבי הקיטע יוצא בקב שלו ושוין שאסור לצאת בו ביוה"כ אמר אביי בדאית ליה כתיתין ומשום תענוג ע"ש אלמא דהכתיתין הם לתענוג של דריסה ומש"ה נעשה מדרס

אך בעיקר מ"ש התוס' דשידה העשויה למרכב נשים אינה טמאה מדרס משום דלא עבידא להיות נשען עליה אלא ללכת ממקום למקום יש לעיין הא אמרינן בעירובין כ"ז האוכף טמא מושב והתפוס טמא מרכב ע"ש ואמאי האוכף טמא מושב הא לא עבידא להיות נשען עליו אלא