מקדש דוד חלק ג צו

הוא רק טומאה חמורה אבל טומאה קלה מטמאין דלעולם במי חטאת איכא ג"כ טומאה קלה כדאמרינן בפסחים י"ח בפרה ששתתה מי חטאת ומשום שנגעו בעצמן כמ"ש רש"י ז"ל ואף כשבטלה טומאה חמורה הטומאה קלה במקומה עומדת ורק בפרה ששתתה דהוי משקה סרוח בטלה אף הטומאה קלה ע"ש א"כ בנעשו מצותן טומאה חמורה בטלה אבל טומאה קלה של משקין טמאים במאי בטלה, והנה הר"ש ז"ל בפרה שם הביא מהתוספתא שהיה ר"ג אומר למזה פרוש לאחריך שמא תטמא א"ל והלא מחליקין כו' מפני שאמרו מי חטאת שנעשו מצותן אין מטמאין ע"ש ויש לעיין כיון דמשקין טמאין מטמאין כלים א"כ היה צריך לפרוש לאחריו שלא יתיז על בגדיו ויטמאם

ה) אמרינן פי"ב דפרה דהטהור לחטאת שנטמא מטמא את חברו וחברו את חברו אפילו הן מאה וכן לגין של חטאת שנטמא מטמא את חברו וחברו את חברו אפילו הן מאה דאין מונין לחטאת ובפ"י אמרינן דטהור לחטאת שנגע באוכלין ומשקין שאינן טהורין לחטאת רק בידו טמא ברגליו טהור וכן אמרינן שם דהטהור לחטאת שנגע בתנור רק בידיו טמא ברגליו טהור ע"ש, והנה יש לעיין כיון דאין מונין לחטאת אם נגע באוכלין ומשקין או בתנור ברגלו אמאי טהור כיון שהן ראשון לטומאה ואין מונין לחטאת נעשה גופו ג"כ ראשון ואמאי טהור ונראה דזה דאמרינן אין מונין לחטאת ואעפ"י שהוא ראשון מטמא את חברו לא שאמרו דראשון מטמא אדם דהא לא חידשו דבר בפרה כדאמרינן בחגיגה כ"ג אלא דעשו דבר שלא נטמא כאילו נטמא וכן אם נטמא בטומאה קלה כאילו נטמא בטומאה חמורה וכן אמרינן להדיא בירושלמי חגיגה פ"ב ה"ה דלא חידשו דבר בחטאת אלא עשו המיטמא בטומאה קלה כמיטמא בטומאה חמורה ע"ש וה"נ עשו זה הראשון לטומאה כאילו הוא אב הטומאה שמטמא אדם וכן עשו את חברו כאילו הוא אב הטומאה ומטמא את חברו וחברו את חברו ואפילו הן מאה אבל אוכלין ומשקין וכן כ"ח דא"א להם להיות אב הטומאה במציאות ל"ש שיעשום כאב הטומאה לטמא אדם ואינו טמא רק אם נגע בידיו כשאר ראשון דמטמא את הידים, והנה הט"א בחגיגה שם הקשה על הא דאמרינן בשפופרת שחתכה לחטאת דעשאוה כטמא שרץ ומקשינן אלא מעתה לא תטמא אדם אלמה תניא חותכה ומטבילה טעון טבילה והקשה אף אם הוא כטמא שרץ ג"כ יטמא אדם דאין מונין לחטאת ע"ש ולפ"ז ל"ק דזה דאין מונין לחטאת וראשון מטמא אדם הוא משום דעשאוהו כאב הטומאה ומטמא אדם אבל הכא דאמרינן דעשאוהו רק כטמא שרץ שהוא ראשון ודאי אינו מטמא אדם דראשון אינו מטמא אדם [רק הקושיא השניה שהקשה הט"א שם כיון שנגע בידיו בחתיכתו נטמאו ידיו לחטאת ולחטאת נטמא ידיו נטמא גופו עדיין צ"ע] וכן אדם שנטמא במת מטמא את חברו וחברו את חברו אך לא מצינו שיהיו כולן טעונין הזאה גו"ז אלא הראשון בלבד והטעם דאין טעון הזאה אלא הנטמא באבי אבות הטומאה ואדם אינו שייך שיהיה אבי אבות הטומאה

וכן הא דאמרינן בפי"א דכל הטעון ביאת מים בין מד"ת ובין מד"ס מטמא מי חטאת ואפר חטאת כו' במגע ובמשא ע"ש דאם אכל אוכלין טמאים דטעון ביאת מים מד"ס וכן אם נגע בשרץ מטמא במגע ובמשא כזב גמור והיינו דכל שנטמא בטומאה קלה עשאוהו כנטמא בטומאה חמורה וכהירושלמי וטעם הדבר דכיון דלא נזהר מטומאה קלה חיישינן נמי שמא לא נזהר אף מטומאה חמורה כגון זיבות ומטמא במגע ובמשא וכיוצא בזה כתבו התוס' חולין ל"ה דזה דהאוכל אוכל שלישי שני הוא משום דכיון דלא נזהר לשומרו מליטמא וליגע בשני איכא לספוקי נמי דילמא נגע בראשון ע"ש ולחטאת חיישינן טפי דכל שלא נזהר ונטמא בטומאה קלה אף של ד"ס חיישינן ביה לכל הטומאות, והנה התוס' פסחים ס"ט גבי שמא יטלנו בידו ויעבירנו ד"א בר"ה הקשו ואמאי חיישינן להכי הא נושא מי חטאת טמא ויחזור ויטמא את המים ותי' דמעביר בכלי אבנים כו' דאין מקבלין טומאה והקשה הרש"ש ז"ל מאי מהני דמעביר בכלי אבנים הא אמרינן בפרה כל הטעון ביאת מים מד"ת כו' מטמא מי חטאת במגע ובמשא א"כ נטמאו המי חטאת ע"י נשיאתו ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דזה שעשו המתטמא בטומאה קלה כמתטחא בטומאה חמורה הוא משום כיון דלא נזהר מטומאה קלה חיישינן נמי שלא נזהר מטומאה חמורה דהסיח דעתו משמירת גופו לחטאת זה שייך רק בטומאה שאינה מחמת מי חטאת אבל בנטמא מחמת נשיאת מי חטאת עצמן כיון דנתעסק רק בחטאת אין כאן היסח הדעת מחטאת ולא חיישינן לשאר טומאות

אמרינן בפי"ב דלגין של חטאת שנטמאו אחוריו נטמא תוכו ע"ש ונראה דאין זה חומרא חדשה בחטאת רק הוא בכלל דאין מונין לחטאת דזה דבעלמא כלי שנטמאו אחוריו במשקין לא נטמא תוכו הוא משום דחשבינן לאחוריו ותוכו כב' כלים וכמ"ש רש"י ז"ל במתני' ר"פ חומר בקדש דכל תשמיש ותשמיש שבו חשיב כלי בפ"ע ע"ש וא"כ לחטאת כיון דאין מונין לחטאת וכלי שנטמא מטמא חברו וחברו את חברו א"כ אחוריו חוזרין ומטמאין את תוכו ול"ש בזה דהוי מגע בית הסתרים כיון דחשבינן להו כב' כלים וכעין זה אמרינן באהלות פ"ז גבי אהל הנוגע בו מתוכו טמא טומאת ז' ומאחוריו טמא טומאת ערב וכתב הר"ש ז"ל משום כיון דהאהל מציל מלהיות הטומאה בוקעת ועולה חשבינן צד הפנימי וצד החיצון כב' כלים וצד הפנימי הוי ככלים הנוגעין במת וצד החיצון ככלים בכלים ע"ש ולא חשיב מה שהצד החיצון נוגע בצד הפנימי כמגע בית הסתרים ומשום כיון דחשבינן להו כב' כלים אין זה מגע בית הסתרים

אמרינן פ"ח מ"ב המקדש מי חטאת לא ינעול את הסנדל שאם נפלו משקין על הסנדל נטמא וטמאהו כו' וכתב הראב"ד ז"ל בפי"ג נ"ל שלא חשו על המשקין אחרים אלא שמא יפלו מאותן משקין על הסנדל והם נפסלין בהיסח הדעת וטמאו את הסנדל והסנדל מטמא האדם שהרי אמרו הנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקדש וכ"ש חטאת וכן בכסותו אמרו בגדים או כלי קדש אפילו בטהרה מדרס לחטאת וזה שנטמאו בגדיו במשקין אעפ"י שטבל לחטאת חזר להיות כסות אוכלי קדש כו' עכ"ל, והנה ז"ש דנפסלו המשקין משום היסח הדעת וטימאו את הסנדל היינו דבכל היסח הדעת חיישינן לטומאה וטמאו את הסנדל כמו כל משקין טמאים דמטמאין כלים ויש לעיין א"כ אמאי כתב דכיון שנטמאו במשקין חזרו להיות כסות אוכלי קדש הא הסנדל נטמא אף לקדש דהיסח הדעת הוא פסול טומאה בכל הטהרות א"כ הסנדל כשאר כלים שנטמאו במשקין וטמא לכל הטהרות וא"כ להוי האי סנדל מדרס אף לאוכלי קדש כמו לחטאת ואמאי חשיב עתה ככסות אוכלי קדש, ונראה משום דאמרינן בירושלמי חגיגה פ"ג ה"א גבי הנושא את המדרס לא ישא את הקדש ואיכא למ"ד דאם עבר ונשא טהור ובעינן למפשט מזה דגופו של אוכל תרומה לא עשו כזב אצל הקדש דאי הוי כזב א"כ זה שנטמא ע"י שנשא את המדרס לא עדיף מאוכל תרומה א"כ הוי כזב אצל הקדש דמטמא במשא א"כ עבר ונשא אמאי טהור ומתרצינן בחזוקק לקדש דכל שהוא אוכל קדש אפילו נטמא אינו יורד ממדרגתו ודין אוכל קדש עליו ועדיף מאוכל תרומה ואין גופו כזב אצל הקדש ועיין בק"ע שם א"כ הכא שנטמא הסנדל במשקין לא פקע ממנו דין כסות אוכלי קדש ולא הוי מדרס לקדש כשאר בגדים שהן מדרס לקדש רק לחטאת ס"ל להראב"ד ז"ל דכל שנטמא פקע ממנו דין חטאת לגמרי וירד ממדרגתו והוי רק כבגדי אוכלי קדש שהן מדרס לחטאת

והנה זה דהוצרך להראב"ד ז"ל דכיון שנטמא נעשה ככסות אוכלי קדש והוי מדרס תי"ל כיון שנטמא הסנדל