מקדש דוד חלק ג צד

הטהור לרבות קטן שיש בו דעת כו' וביומא מ"ג קתני סתמא טהור להכשיר את הקטן, ונראה דהרמב"ם ז"ל לשיטתיה דס"ל דבעינן כוונה בהזאה לטהרו ובאין בו דעת ל"ש כוונה ומש"ה בעינן דוקא קטן שי"ב דעת, אך יש לעיין הא לעולם היכא דבעינן כוונה כמו בשחיטה פסלינן קטן כדאמרינן בחולין י"ב ולא מחלקינן בין יש בו דעת לאין בו דעת וצ"ל דהזאה חשיב מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו די"ל מחשבה אך קשה דזה אינו אלא מדרבנן כדאמרינן בחולין שם א"כ איך מהני הזאתן

הזאת מי חטאת הוא בשלישי ושביעי ואמרינן בכלים פי"ד מ"ז בכלי מתכת שנטמאו היזה עליהן נשברו בו ביום התיכן וחזר והיזה עליה שניה ה"א טהורין דברי ר"א רי"א אין הזאה פחות מג' וז' וכתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ דלר"י צריך עתה הזאה גו"ז ואין הזאה של קודם שבירה מצטרפת כלל ע"ש ונראה דבהא פליגי ר"א ור"י דלר"י כיון שהן עתה כלים חדשים רק מדרבנן חזרו לטומאתן ישנה וכיון שהם כלים חדשים ועל אלו הכלים לא הוזה כלל מש"ה צריכים עתה ב' הזאות ולר"א כמו דמדרבנן הכלים החדשים יורשים דיני הטומאה של הכלים השבורים ה"נ יורשים דין טהרתן ודין הזאה שהי' על הכלים השבורים וזה דסגי הזאה שניה בו ביום של הזאה ראשונה צ"ל משום דזה דצריך הזאה גו"ז אמרינן בקידושין ס"ב דבעינן ג' ימי טהרה להזאה שניה אך זה שייך רק היכא דגוף הכלים נטמאו דלא מהני הזאה שניה עד דאיכא ג' ימי טהרה דלאחר הזאה ראשונה חשיב קצת ימי טהרה אבל הכא שהכלי החדש לא נטמא מעולם רק שירש מדרבנן הטומאה של הכלי הראשונה השבורה והוי רק טומאה בלא סיבת הטומאה א"צ ימי טהרה דשבירתן הוא במקום ימי טהרה וכן אמרינן בתוספתא פ"ד דב"מ לר"א אם נטמאו הכלי מתכת ונשברו ביום טומאתן והתיכו מזה עליו בו ביום הזאה ראשונה ע"ש ומשום דזה דצריך להיות הזאה ראשונה בג' לטומאתו הוא ג"כ משום דבעינן ימי טהרה כדאמרינן בקידושין שם שלישי למעוטי שני כו' דקא ממעט בימי טהרה ע"ש וכיון דהיתה שבירה באמצע השבירה חשיב כימי טהרה דמדאורייתא שבירתן מטהרת אותן לגמרי ומדרבנן נהי דשבירתן אינו מטהרת אותן לגמרי אבל במקום ימי טהרה הוי דמה דימי טהרה פועלין פועלת ג"כ השבירה וזהו שיטת ר"א

והנה בעיקר מה דנראה מסוגיא דקידושין ס"ב דזה דצריך הזאה גו"ז הוא משום דבעינן ימי טהרה באמצע דלאחר הזאה ראשונה חשיב טהרה קצת לענין זה הנה לפ"ז אם נטמא עוד הפעם במת בתוך ג' ימי טהרה שלו לא רק שיש עליו טומאה חדשה דאף מטומאתו הראשונה אי אפשר לו להטהר דליכא ג' ימי טהרה, ובזה נראה ליישב מ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ז מהל' ק"פ בטומאת התהום דמי שנטמא במת והיזה עליו גו"ז ובז' שלו נטמא בקבר התהום כו' אינו חייב בפסח שני אבל אם נמצא טומאת התהום בששי לטומאתו כו' ה"ז חייב בפסח שני שחזקת הטמא טמא כו' והראב"ד ז"ל שם הבין בדברי הרמב"ם ז"ל דדוקא בששי אבל אם היה טומאת התהום בשביעי אף קודם הזאה וטבילה ג"כ מותר והקשה הש"ש ש"ה לפמ"ש המהרי"ט ז"ל דזה דאם נזקק לטומאה לא הותר לו טומאת התהום היא משום דמחזיקין מאיסור לאיסור דא"כ אפילו נולד ספק של טומאת התהום בז' שלו קודם הזאה וטבילה ג"כ נימא שחזקת טמא טמא והעלה שם דאין מחזיקין מאיסור לאיסור ואפילו באותו שם איסור עצמו וזה דשאני בטומאת התהום בין ששי לשביעי הוא משום דהלכתא דטומאת התהום הכי גמירא לה ואח"כ הביא שם מפה"מ בנזיר שכתב להדיא שהוא מדין חזקה ממש וכתב דהרמב"ם ז"ל בפסקיו חזר בזה ע"ש ונראה די"ל בפשוטו שהוא מדין חזקה ולא חזר בו הרמב"ם ז"ל ולעולם אין מחזיקין מאיסור לאיסור וזה דשאני בין נולד ספק של טומאת התהום בששי שלו לשביעי שלו הוא משום דכל שנולד הספק בששי שלו דאם נטמא ליכא ג' ימי טהרה, א"כ אי אפשר לו ליטהר אף מטומאתו הראשונה א"כ שייך חזקת טמא אפילו אי אין מחזיקין מאיסור לאיסור דהכא הספק הוא אם אפשר לו ליטהר מטומאתו הראשונה אבל אם נולד לו ספק של טומאת התהום בז' שלו אף קודם הזאה וטבילה כיון שכבר היו ג' ימי טהרה וכבר היה ראוי להזאה אם נטמא במת אחר מטומאתו הראשונה אפשר לו ליטהר שכבר יש שם ג' ימי טהרה דל"ש בזה סתירה כמו זב דכל כמה שלא נטהר סותר רק דבעינן ג' ימי טהרה שיהא ראוי להזאה וכבר הי' שם ג' ימי טהרה ונעשה ראוי להזאה לא בטל ממנו דין זה וא"כ אם נטמא פעם אחרת יש עליו רק הטומאה השניה ול"ש חזקה דאין מחזיקין מאיסור לאיסור

ד) אמרינן בחגיגה כ"ה שלא הי' אפשר להביא יין ושמן של קדש מיהודה לגליל מפני שרצועה של ארץ העמים מפסקת ואי אפשר להביא בכ"ח המוקף צמיד פתיל דאין צמיד פתיל להקדש, וכתבו התוס' שם הקשה ר' אלחנן היאך היו מביאין אפר פרה בגליל דא"א לעשות אלא בירושלים וא"כ נטמא בהבאת דרך ארץ העמים ע"ש, והנה אמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פ"י דאהלות קלל של חטאת שהוא נתון בארובה אם משולשל טמא אם אינו משולשל טהור בד"א בארובה שאי"ב פותח טפח אבל בארובה שיש בה פותח טפח בין משולשל בין אינו משולשל טמא בד"א בשל חרס אבל בשל אבן בין שיש בארובה פותח טפח בין שאי"ב פותח טפח בין משולשל בין שאינו משולשל טהור ע"ש אלמא דרק כ"ח אינו מציל על אפר פרה באהל המת אבל כלי אבן מציל א"כ אם באהל המת גמור אינו נפסל כ"ש בארץ העמים וא"כ שפיר היו יכולים להעביר אפר פרה מירושלים לגליל בכלי אבנים דהא לעולם אפר פרה היו מניחין בכלי אבנים

והנה בספרי אמרינן דזה דאין חטאת ניצולת בצמיד פתיל הוא משום דבעינן מקום טהור והכ"מ פי"ד מפרה ה"ב הביא בשם מהר"י קורקוס ז"ל שהקשה על התוספתא כיון דהפסול הוא משום מקום טמא א"כ מ"ל של חרס ומ"ל של אבן הא כ"ח ג"כ אינו מתטמא מגבו ע"ש, והנה מהתוספתא נראה דרק בכ"ח הראוי לקבל טומאה מתוכו אזלינן בתר מקומו אבל כלי אבן דאינו ראוי לקבל טומאה לא איכפת לן במקומו כלל, והנה בפסחים ס"ט על הא דאמרינן דהזאה לא דחיא שבת משום גזירה שמא יטלנה ויעבירנה ד"א בר"ה כתבו התוס' וא"ת ואמאי חיישינן להכי והלא נושא מי חטאת טמא ויחזור ויטמא את המים וי"ל דמעביר בכלי אבנים וכלי גללים דלא מקבלי טומאה והקשה שם הרש"ש ז"ל ל"ל בכלי אבנים אף כ"ח נמי הא אינו מתטמא מגבו ע"ש ונראה משום דבכ"ח ג"כ יהיה האפר פסול משום דמקומו טמא דהא האדם הנושא הוא טמא ואף דאין כ"ח מיטמא מגבו הוי כקלל של חטאת שהניחו ע"ג השרץ דאמרינן פ"י דפרה דפסול דאין מקומו טהור אבל אם הוא בכלי אבנים לא איכפת לן במקומו כלל וכדאמרינן בתוספתא

והנה זה דאין הקדש ניצול בצמיד פתיל ואין חטאת ניצולת בצמיד פתיל יש חילוק ביניהם דבחטאת הוא מדאורייתא דאין מקומו טהור ובהקדש הוא מעלה ויש חילוק ג"כ בדינן וכמה שהוכיח הט"א בחגיגה שם דחמירא הקדש מחטאת דבחטאת רק אפר ומי חטאת אין ניצולין אבל כלי ריקן ומים שאינן מקודשין ניצולין דלא בעינן בהו מקומו טהור אבל בהקדש שהוא ממעלה אף כלי ריקן ג"כ אינו ניצל בצמיד פתיל לקדש ע"ש, ובזה אתי שפיר מה שלא העבירו יין ושמן מגליל ליהודה בכלי אבנים כיון דזה דאין הקדש ניצול בצמיד פתיל הוא מדין מעלה היה המעלה אף