מקדש דוד חלק ג צג

דרבנן דפסלי הוא משום קנסא דקנסו רבנן כי היכא דלא משתרשרי ליה ע"ש וזה שייך רק בנפלו המים לאחר שקידש דנתוסף ליה מי חטאת אבל קודם קידוש דיכול לקדש כמה מים שירצה אינו משתכר, והנה הראב"ד ז"ל כתב בפ"ו דשאר הנהרות אינן פסולין לפרה משום דאין מתערבין בהם מי גשמים מחצה ע"ש ומוכח נמי דס"ל דבמים שאינן מקודשין אינו פוסל תערובת כ"ש ממים שאין ראוין לקדש דרק במחצה פסול, והנה בזה יש לפרש התוספתא שהביא הר"ש ז"ל מכשירין רפ"ד הממלא בחבית המים העולים אחריה ובחבל המכונן על צוארה ובחבל של צורכה ה"ה בכי יותן ולענין מי חטאת אינו חושש שמא לא נתמלאו בכלי ופי' הר"ש ז"ל דאעפ"י שמי החבל של הכינון ושל צורכה נופלין בחבית והנהו לא נתמלאו בכלי לא חיישינן לזה ע"ש, ולפ"ז הטעם הוא משום דקודם קידוש אינו פוסל בנפלו לתוכה מים כ"ש שאין ראוין לקדש, והנה הר"ש ז"ל כתב שם הטעם דאינו פסול לפי שאי אפשר ע"ש ואפשר דצריך זה הטעם לזה דמותר לכתחילה

הנה אמרינן בתוספתא פ"ד מעין היורד למכתשת ומבקש לקדש בו מפסיק מנגב וחוזר וממשיך אמת המים ומקדש וכן בדולה ועד שלא הגיע למים חישב לשתיה מערה וצריך לנגב ע"ש ובעירוי בעלמא לא סגי וצריך לנגב ויש לעיין אמאי הא מים כ"ש שאין ראוין לקדש שנתערבו אין פוסלין, ונראה לומר דאף דמים פסולין כ"ש אין פוסלין מ"מ הכא קודם שעירה היו הרבה מים פסולין וזה ודאי פסול דאף מחצה פסול כמ"ש הראב"ד ז"ל וכיון דצריך לערות צריך ג"כ לנגב שלא ישאר כלום וכמו בכלאי זרעים דכל דנתערב יותר משיעור ביטול לא סגי דממעט אלא צריך להבר את כולה כדאמרינן בב"ב צ"ד דכיון דסוף סוף צריך למעט אטרחוהו ליטול את כל המעורב, ובזה אתי שפיר מה דאמרינן שם בתוספתא בחישב עליה לשתיה משהגיע למים דיערה וא"צ לנגב וכתב הר"ש ז"ל פ"ה מ"ג דהתם הוי רק חומרא בעלמא מה שצריך להערות דלא פסלה מחשבה משהגיע למים ע"ש וקשה מ"מ ממ"נ אם צריך להערות אמאי א"צ ג"כ לנגב ולפ"ז כיון דמים פסולים כ"ש אין פוסלין קודם קידוש רק היכא דנתערב הרבה וסוף סוף צריך למעט אטרחוהו ליטול כולו אבל זה דוקא בנתערב פסול ממש אבל היכא שהוא רק חומרא ל"ש זה כדאמרינן בב"ב שם גבי כלאי זרעים דאם נתערב רק רביעית דהוי רק חומרא דכלאים סגי במיעוט וא"צ להבר את כולה ע"ש וכן במתני' פ"ה מ"ב המטביל כלי במים שאינן ראוין לקדש צריך לנגב כו' ומשום כיון דהטביל ונתמלא מים שאין ראוין לקדש וע"כ צריך לערות צריך אף לנגב אבל בנפילת מים כ"ש מתחילתן לא חיישינן, והנה אמרינן שם קרויה שהטבילה במים שאין ראוין לקדש מקדשין בה ולא חיישינן לפליטת המשקין אבל לא יוסיף בה מים מקודשין דחיישינן לפליטה ומלשון הרמב"ם ז"ל בפה"מ שם נראה דאינו משום דלא חיישינן שמא תפלוט הקרויה רק דלא קפדינן על הפליטה ובמים מקודשין קפדינן ע"ש, ולפ"ז אתי שפיר דרק בנפלו לתוכו הרבה מים כיון דצריך לערות אטרחוהו ג"כ להוציא הכל ומש"ה צריך לנגב אבל מה שנבלע בדופני הקרויה כיון דאי אפשר להוציא לא קפדינן משא"כ במים מקודשין כיון דנפסל אם נפלו לתוכו מים כ"ש קפדינן על הפליטה

והנה זה דנתערב מחצה ממים שאין ראוין לקדש דפסול כמ"ש הראב"ד ז"ל ע"כ משום דמחצה לעולם חיישינן שמא רוב דא"א לצמצם וברוב פסולים מתבטלין המים הראוין לקדש במים שאין ראוין לקדש, הנה אמרינן פ"ח מ"י מי ירדן ומי ירמוך פסולין מפני שהן מי תערובות ואלו הן מי תערובות אחד כשר ואחד פסול שנתערבו שניהם כשרין ונתערבו כשר ר' יהודה פוסל וכתב הר"ש ז"ל דר"י גזר אטו אחד כשר ואחד פסול ע"ש ויש לעיין הא ס"ל לר"י מין בעינו לא בטל א"כ באחד כשר ואחד פסול אמאי פסול וצ"ל איפכא דזה דנתערבו מים כ"ש שאין ראוין לקדש קודם קידוש כשר הוא משום דבטלי המים הפסולין בכשרין אבל כל היכא דאין מתבטלין המים הפסולין פסול ולפ"ז לר"י דמין במינו לא בטל מים פסולין כ"ש פוסלין אף קודם קידוש, גרסינן פ"ה מ"ג קרויה שהטבילה במים שאין ראוין לקדש מקדשין בה עד שלא תטמא נטמאה אין מקדשין בה רי"א אם מקדש הוא בה בתחילה אף בסוף יקדש בה אם אינו מקדש בה בסוף אף לא בתחילה בין כך ובין כך לא יוסיף לתוכה מים מקודשין וגירסת הרע"ב ז"ל שם אלא בין כך ובין כך כו' היינו דקאי אדלעיל ומסקנת דברי ר"י היא שאסור לקדש בין בתחילה ובין בסוף והקשה עליו התי"ט דאי מסקנא דר"י היא הו"ל למימר בין כך ובין כך לא יקדש בו דהא בתחילת הקידוש איירי ר"י ע"ש, והנה לבד זה מהירושלמי חגיגה פ"ג ה"ד מוכח להדיא דלאו מסקנא דר"י הוא דמייתינן התם מתני' דהכא דרי"א אם מקדש בה בתחילה יקדש בה בסוף ואם אינו מקדש בו בסוף לא יקדש בו בתחילה ומסקינן שם אמר ר' יוחנן חומרין אינו מקדש בו לא בתחילה ולא בסוף ע"ש היינו דלחומרא קאמר לה ר"י ואי ר"י מסיק לה התם דבין כך ובין כך אסור וקאי אדלעיל והיינו דלחומרא א"כ מאי צריך להא דר' יוחנן]

אמרינן פי"א מ"ט מצות אזוב ג' קלחים ובהם ג' גבעולין ע"ש, והנה יש לחקור אם זה רק למצות אזוב דבעינן אגודה ואין אגודה פחות מג' אבל להטביל במים סגי שיטביל גבעול אחד ויזה אך לא נראה כן דהא אמרינן גבי מי חטאת שיש בהם כדי הזאה היינו כדי שיטביל ראשי גבעולין ויזה ואי סגי שיטביל גבעול אחד אמאי לא אמרינן כדי שיטביל גבעול אחד דבציר לי' שיעורא וכבר ראוי להזאה מיהו נראה דא"צ להטביל כל הג' גבעולין וסגי שיטביל שנים דהא אמרינן באזוב דשיריו בשנים ודין ג' הוא רק בתחילה בשעת האיגוד א"כ בהזאה ודאי כשר במטביל רק שנים דהא אז אפילו ניטל אחד לגמרי כשר דדין ג' הוא רק על שעת האיגוד, הנה הביא הר"ש ז"ל מהתוספתא דאזוב של עיר הנדחת פסול משום דכתותי מכתת שיעורו ע"ש ונראה ג"כ שהוא רק בתחילת האיגוד אבל לאחר האיגוד אם נעשה של עיר הנדחת כשר דהא אמרינן באזוב דגרדומא בכ"ש כיון דהי' לו שיעור בשעת האיגוד אף דלאח"כ אגרדם כשר א"כ זה דנעשה אח"כ של עיר הנדחת לא עדיף מאגרדם ואע"ג דהשתא כתותי מכתת שיעוריה ולי"ל שיעור הא גרדומין כ"ש ולא בעינן שיעור רק בשעת איגוד

אמרינן שם מ"ח אזוב שלקטו לאוכלין ונפל עליו משקין אעפ"י שנגבו פסול וכתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ אלו המשקין לא תחשיבם משקין טמאים אבל אפילו משקין טהורים מעת שהוכשר פסול להזות בו להיות מוכן לטומאה ע"ש וכ"כ הר"ש ז"ל שם משום דעלול לקבל טומאה פסול, והנה יש לעיין הא סוף סוף מוכשר ע"י הזאה דהא מי חטאת מכשירין וכמ"ש הר"ש ז"ל דמש"ה אזוב של תרומה טהורה לא יזה לכתחילה מפני שמכשירתו ע"ש וכיון דסוף סוף מתכשר ועלול לקבל טומאה אמאי פסול אזוב המוכשר

כתב הרמב"ם ז"ל פ"י ה"ז דהמזה מי חטאת צריך לכוון ולהזות על הטמא לטהרו ואם היזה שלא בכוונה הזאתו פסולה וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל זה אינו שאי"צ כוונה לטהרו דחולין לא בעי כוונה אבל בעי שיתכוין לו ע"ש הנה בקטן כתב הרמב"ם ז"ל דקטן שיש בו דעת כשר וקטן שי"ב דעת שהיזה והאשה מסעדתו כו' הזאתו כשרה ע"ש והגירסא במשנה שלנו הוא להיפך דקטן שאין בו דעת אמו מסייעתו ומזה אך הרמב"ם ז"ל בפה"מ שם כתב והיזה