מקדש דוד חלק ג צב

אמרינן פרה שהכניסה לרבקה ודשה כשרה משום דלא ניחא ליה ומההיא דהעושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת מוכח דיכול לאסור פרתו של חברו במלאכה ע"ש ונראה לומר לפי מה דאמרינן פ"ב דפרה שכן עליה עוף כשרה עלה עליה זכר פסולה והקשה הר"ש ז"ל שם בעלה עליה זכר אמאי פסולה הא ודאי לא ניחא ליה דהא נפסלת פרתו ותי' דחשיב ניחא ליה כיון דבשאר פרות הוי ניחא ליה ע"ש היינו דלא בעינן ניחא ליה שתעשה זו הפרה את המלאכה רק בעינן ניחא ליה על המלאכה עצמה דבעינן מלאכה כזו דניחא ליה בגוה וא"כ ל"ש בזה אין אדם אוסר דבר שא"ש ואף דהיכא דבעינן כוונה אמרינן אין אדם אוסר דבר שא"ש התם הטעם משום דכל היכא דבעינן כוונה בעינן כוונת הבעלים דלא מהני כוונתו על דבר שאינו שלו אבל הכא כיון דבעינן רק דניחא ליה בהמלאכה עצמה ולא בעינן דניחא שתעשה זו הפרה את המלאכה הא על המלאכה כיון שהוא עושה אותה הוי בעלים עליה ומהני כוונתו עליה

והנה זה דהעושה מלאכה במי חטאת היינו במים שאינן מקודשין דנפסלין הביא רש"י ז"ל בגיטין (נ"ג) מהספרי אי"ל אלא שהמלאכה פוסלת בפרה במים מנין ת"ל למשמרת למי נדה כו' שיהו נשמרין לזה ולא לדבר אחר ע"ש היינו כיון דעושה בהם מלאכה נמצא שהן נשמרין אף לדבר אחר חוץ מקידוש, והנה יש לעיין ל"ל טעם דלמשמרת למי נדה תי"ל דאם עושה בהן מלאכה אינן מים חיים כדאמרינן בסוטה (ט"ו) במצורע דבעינן מים שלא נעשו בהם מלאכה וכתב רש"י ז"ל משום דבעינן מים חיים ע"ש א"כ בפרה דבעינן ג"כ מים חיים א"כ בנעשו בהם מלאכה תי"ל דפסול משום דאינן מים חיים וצ"ע, (הנה בקדש לי ואקדש לך אמרינן בפ"ז מ"ד דהשני פסול וכתב הר"ש ז"ל דפסול הוא משום מלאכה והר"מ ז"ל כתב שם דהפסול הוא משום נטילת שכר לקדש ע"ש והנה אמרינן בתוספתא פי"א הזה עלי ואזה עליך ר"ע מטמא וחכמים מטהרין ע"ש והתם ליכא לפרושי משום מלאכה דאין המלאכה פוסלת בהזאה ומשום שכר אתי שפיר דהנוטל שכר להזות פסול כמו לקדש אך יש לעיין להרמב"ם ז"ל מ"ט דרבנן דמטהרין]

אמרינן בחולין (ט' ע"ב) גבי צלוחית שהניחה מכוסה ובא ומצאה מגולה אם יכולה חולדה לשתות ממנה כו' פסולה וכתב רש"י ז"ל בלשון שני דהטעם דפסול משום דבעינן מים חיים אל כלי שתהא חיותן בכלי שלא ימלא בכלי זה ויערה בכלי אחר קודם קידוש ובפסחים (ל"ד) גבי ונתן עליו מים חיים אל כלי שתהא חיותן בכלי ואמרינן ונתן אלמא תלושין נינהו הא מחוברין נינהו אלא מעלה כו' כתב רש"י ז"ל שתהא חיותן בכלי באותו כלי עצמו שמקדש בו מי חטאת באפר צריך למלאותן מן המים ולא ימלאם בכלי זה ויערם לתוך זה והכתוב ונתן כו' אלא מעלה בעלמא מדרבנן ואסמכוה אקראי ע"ש והר"ש ז"ל פ"ט הקשה על רש"י ז"ל והוכיח דמותר למלאות בכלי זה ולערות לכלי אחר ואף מדרבנן אינו נפסל דהא אמרינן פ"ז ה' שמלאו ה' חביות לקדשן ה' קידושין ונמלכו לקדשן קידוש אחד כשרים וכן מהתוספתא רי"א ממלא אדם חבית ממעין זה וחבית ממעין זה ונותן אותן בשוקת אחת ומקדש ומדוכתי טובי אחריתי ע"ש ונראה לתרץ דברי רש"י ז"ל דכל היכא שמחשב מתחילה לשפוך לשוקת ולקדש שם המילוי חשיב כשמערה לשוקת כדמוכח מהתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פ"ז דאמרינן יחיד שמילא ה' חביות לקדשן קידוש אחד היה מוציא כל אחת ואחת ושופך אעפ"י שהגיף הדלת כשר מפני שהוא עוסק עם הקידוש ואם משהוציא את האחרונה הגיף את הדלת אחריו פסול ופי' הר"ש ז"ל מפני שהוא עוסק עם הקידוש דכל זמן שלא הוציא כל המים שבדעתו לקדש יחד אין המלאכה פוסלת ע"ש היינו דהמלאכה פוסלת רק בגמר המילוי ואעפ"י שכאן כבר מילא כל הה' חביות שרוצה לקדש ואח"כ מוציא אחת אחת ושופך לשוקת א"כ הוא כבר לאחר מילוי ולאחר מילוי פוסל מלאכה לכ"ע עד שעת קידוש ומוכח כיון דדעתו מעיקרא לערות אותן לשוקת ולקדש שם המילוי חשיב המילוי בשוקת וכיון דהמלאכה פוסלת רק בגמר מילוי והיינו כשמוציא החבית האחרונה ומערה בשוקת א"כ אם הגיף הדלת קודם כשר וא"כ כיון דכל שמילא בכלי ע"מ לערות בכלי אחר ולקדשו שם המילוי חשיב כשממלא הכלי האחרון והכלי הראשון הוא רק אמצעי להמילוי א"כ הוי שפיר קידוש בהכלי שממלא בו א"כ כל הנך דוכתי דמייתי הר"ש ז"ל דמיירי התם שמתחילה מילא ע"מ לערות ולקדשן בכלי אחר כשר דחשיב קידוש בהכלי שממלא בו ובעיקר מה דמוכח מהתוספתא דממלא ע"מ לערות בכלי אחר המילוי הוא בהכלי השני לא תקשה הא בעינן חיותן בכלי שממלא בו דכל שממלא בכלי הראוי לקדש בו ומערה בכלי אחר ליכא חסרון מחיותן בכלי וכן בקבלת הדם של קדשים דבעינן דם מהפר וורידין צריכים לראות אויר כלי ומ"מ בקיבל פחות מכדי הזאה בכלי זה ופחות מכדי הזאה בכלי זה וכן בקומץ שקידש חציו בכלי זה וחציו בכלי זה דאמרינן דלא קידש כתב הרמב"ם ז"ל דאם חזר וערבן אח"כ כשר ע"ש ואע"ג דעתה כשצריך להתקדש כשעירב כל השיעור יחד ליכא דם מהפר ומשום כיון דהדם היה קודם ג"כ בכלי הראוי להתקדש רק דלא נתקדש חשיב דם מהפר ול"ד לנשפך על הרצפה ואספו דפסול כיון דהיה בינתים על דבר שאינו ראוי לקדש וה"נ במילוי מים דצריך להיות חיותן בכלי ובזבחים (כ"ה) מדמינן לה מילוי מים של פרה שצריך להיות חיותן בכלי לקבלת דם של קדשים דצריך להיות דם מהפר ע"ש כל שהיה קודם ג"כ בכלי הראוי למלאות בו ליכא חסרון מחיותן בכלי אך במי חטאת בעינן עוד קידוש בכלי שממלא בו ואם לאו לא חשיב חיותן בכלי דאם היה על המים תורת מילוי בכלי זה ואח"כ עורן לכלי אחר פסול דבעינן קידוש בהכלי שבו היה המילוי וזהו מעלה דרבנן כמ"ש רש"י ז"ל בפסחים ואם מילא ע"מ לעשות בו הקידוש כיון שכבר חל על המים תורת מילוי אינו יכול לערות בכלי אחר ולקדשן וכ"ש ששתה מהם חולדה כיון דהמים היו בינתים בדבר שאינו ראוי למלאות ולקדש בו דפסול אבל בממלא מתחילה ע"מ לערות בכלי אחר ולקדש שם כשר

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ט ה"ג דכל שנגע במים אין מקדשין בו ואעפ"י שניגבו ואפילו נשבה הרוח ונתנה את האפר ע"ג המים אינו מנגבו ומקדש בו והוא מהתוספתא אך הר"ש ז"ל פ"ו מ"ב פי' התוספתא בענין אחר דבנשבה הרוח כ"ע מודי דיכול לקדש בו ע"ש, ובטעם הרמב"ם ז"ל דפסול לקדש בו נראה דהוי כמו אפר שנתנו ע"ג מים שאין ראוין לקדש דאמרינן פ"ט מ"ט דמטמאין את הטהור לתרומה בידיו ובגופו ואע"ג דהקידוש פסול מ"מ מהני הקידוש קצת לענין טומאה דהוי רק קידוש פסול ולא דאינו קידוש כלל וה"נ בנשב הרוח את האפר אע"ג דבעינן מכח אדם לא דאינו קידוש כלל אלא הוי קידוש פסול ואפשר דמהני ג"כ הקידוש לענין טומאה כמו בנתן ע"ג מים שאין ראוין לקדש וכיון דמהני הקידוש לאיזה דבר חשיב קידוש וכיון דכבר קידש בו אינו ראוי לחזור ולקדש בו

ג) אמרינן רפ"ט צלוחית שנפל לתוכו מים כ"ש רא"א יזה ב' הזאות וחכמים פוסלין, והנה בחולין (מ' ע"ב) גבי צלוחית שהניחה מכוסה ובא ומצא מגולה אם יכולה חולדה לשתות פסול כתבו התוס' דאי קודם קידוש איירי מפסלי משום דלא הוי מים חיים אל כלי ואי אחר קידוש איירי מפסלי משום רוק שבפיהם המעורב במים ודלא כר"א דאמר יזה ב' הזאות א"נ כר"א ופסולה בהזאה אחת ע"ש ומשמע מדברי התוס' דאי מיירי במים שאינם מקודשין ליכא פסול משום תערובת הרוק דרק במים מקודשין פוסל תערובת כ"ש, ונראה הטעם דאמרינן בזבחים פ דטעם