מקדש דוד חלק ג צ

סדר עבודת הפרה כפתוה בחבל של מגג ונתנוה ע"ג מערכתה ראשה בדרום ופניה למערב כו' והנה בסדר התמיד ג"כ אמרינן וכך היה עקודתו ראשו לדרום ופניו למערב ופי' הראב"ד ז"ל שם הטעם דהיה ראשו לדרום כמו דאמרינן בסדר יומא דפרו עומד בין האולם ולמזבח ראשו לדרום ואמרינן שם בגמרא הטעם דשמא ירביץ גללים ה"נ ראשו לדרום לצד המזבח ואחוריו לצפון להרחיקו מן המזבח והמפרש למס' תמיד כתב הטעם דראשו לדרום משום דכתיב ושחט אותו על ירך המזבח כל כמה דאפשר לקרב שי למזבח מקרבין ע"ש ויש לעיין הא הכא גבי חור ראשה לדרום ופניה למערב והכא ל"ש כל הנך טעמי וצ"ע

אמרינן שם שחט בימינו וקבל בשמאלו רי"א בימינו דיה מקבל ונותן לשמאלו ומזה בימינו והר"ש ז"ל שם הביא מהתוספתא שוחט בימינו ומקבל בשמאלו ואם שינה תד ר"א שוחט בימינו ונותן הסכין לפניו כו' ומקבל בימינו ונותן לשמאלו ומזה באצבעו הימנית ואם שינה פסול ע"ש ויש לעיין מ"ט דרבנן דפסלי אם קיבל בימינו, והנה הרמב"ם ז"ל בפה"מ שם כתב ז"ל ור"י ידריך הפרה מדרגת הקדשים כי כמו שדם הקדשים אם קבל בשמאל פסול כן הוא דם הפרה ואין הענין כן כי דם הקדשים מזה ע"ג המזבח ודם הפרה לא יזרוק כו' עכ"ל ונראה מזה דטעם דרבנן הוא רק דאין הפרה דומה לקדשים דבעינן דוקא ימין וא"כ יש לעיין למה צריך דוקא שמאל דהא קתני בתוספתא אם שינה פסול ונראה דהטעם דאם שינה פסול הוא כיון דע"כ צריך להיות הדם אח"כ בשמאל שהרי צריך להזות באצבעו הימנית ואם יקבל בימין ע"כ יעשה כדברי ר"י שיקבל בימין ויתן לשמאל ויזה באצבעו הימנית וכה"ג שיקבל בימין ויערה לשמאל נחסר כ"ש מן הדם כדאמרינן בתוספתא פ"ק דקרבנות גבי לוג שמן של מצורע פינה משמאלו לימינו וחיירה לשמאלו והיזה בימינו פסול לא מפני ששינה אלא שחיסר הלוג טפה כ"ש ע"ש כי כשמערה מיד ליד נחסר כ"ש ובדם הפרה אם נחסר כ"ש ג"כ פסול כדאמרינן בספרי הדם כ"ש יחזיר ואם לא החזיר פסול ולר"י כיון דס"ל דצריך קבלה דוקא בימין ובעינן ג"כ הזאה בימין ע"כ צריך לקבל בימין ולערות לשמאל וכך הוא דינו

אמרינן פ"ד מ"ב היזה משביעית שמינית וחזר והיזה שמינית כשרה היינו דקרא לשביעית שמינית וחזר והיזה שמינית, והנה יש לעיין כיון דצריך רק ז' הזאות והוא עשה שמונה א"כ חסר מדמה ואמאי כשרה הא אמרינן בספרי דדם כ"ש יחזיר ואם לא החזיר פסול וצ"ל דמיירי שהחזיר אח"כ ההזאה האחרונה, והנה בזה יש לפרש מה דאמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל שם טבל שנים והיזה אחת פסול ע"ש ואינו מפורש שם הטעם ולפ"ז כיון דא"צ רק לטבול אחת והוא טבל שתים והיזה א"כ חסר מעט מדמה דמה שטבל בפעם השניה והיזה הוא שלא לצורך והכא לי"ל תקנתא שיחזיר דהא ההזאות עצמן א"צ להחזיר דההזאות אינן בכלל שריפה והכא שעשה הזאה מיותר ממה שצריך אם יחזיר אותה ההזאה כיון דיש שם מה שצריך להזות וזה אינו בכלל שריפה אם יחזירה ויביאנה לידי שריפה הוי כנתערב אפר מקלה כ"ש באפר פרה דפסול

והנה בההיא דהיזה משביעית שמינית וחזר והיזה שמינית כשרה הביא הר"ש ז"ל מהתוספתא דדוקא אם ההזאה השמינית עשה כהן אחר אבל זה הכהן עצמו פסול משום מלאכה היינו דההזאה השמינית שהיא שלא לצורך חשיב מלאכה ונפסלת ע"ש, והנה יש לעיין מ"ש אותו הכהן מכהן אחר כיון שכבר עשה כל ההזאות וכילה עבודת ההזאה מאי נ"מ לאחר ההזאה בין אותו כהן לכהן אחר דהא שאר עבודות יכול לעשות כהן אחר ואפשר כיון דלאחר ההזאה צריך לקנח ידו בגופה של פרה א"כ עדיין לא נגמרה התעסקותו בפרה וכ"ז שלא נגמרה התעסקותו פוסל במלאכה, (יש לחקור בדם של פרה אם יש בה מעילה כמו דם קדשים דאין בה מעילה אם גם בפרה כן והנה למאן דס"ל בירושלמי יומא פ"ה ה"ו דזה דליכא מעילה בדם הוא משום דכתיב כל אוכליו יכרת אין בו אלא כרת נפש בלבד ואמרינן שם דאף דם של קדשי ב"ה כן א"כ כ"ש של פרה אלא למ"ד שם דדוקא בקדשי מזבח אין מעילה בדמים יש לחקור בפרה איך כיון דזה דמועלין בפרה מפקינן לה במנחות נ"א מדכתיב חטאת היא א"כ לא עדיף מחטאת דבהדם ליכא מעילה אך התוס' כתבו שם דזה דאצטריך חטאת היא מלמד שמועלין בה אע"ג דקדשי ב"ה היא היינו למועל אחר מועל ע"ש א"כ אפשר דמועלין בדמה מדין קדשי ב"ה אך מועל אחר מועל ודאי נראה דל"ש בדמה]

גמר מלהזות קנח ידו בגופה של פרה ובזבחים (צ"ג) ובמנחות (ז') אמרינן גמר מקנח ידו בגופה של פרה לא גמר מקנח אצבעו משום דשיריים שבאצבע פסולין להזאה ואמרינן בשלמא גמר מקנח ידו בגופה של פרה דכתיב ושרף את הפרה לעיניו אלא אצבעו במאי מקנח אמר אביי בשפת מזרק כדכתיב כפורי זהב ע"ש והת"י ריש יומא הקשו על הא דאמרינן דמקנח אצבעו בשפת מזרק דהא אמרינן בספרי שמצות קבלת דמה הוא ביד ולא בכלי וכתב דההיא דמנחות פליג על הספרי ע"ש ויש לעיין איך אפשר דההיא דמנחות פליג על הספרי וס"ל דמקבל בכלי ולא ביד הא אמרינן התם גמר מלהזות קינח ידו בגופה של פרה ול"ל לקנח ידו כלל דרק אצבעו יקנח משום ההזאות וזה מקנח בשפת מזרק דזה שמקנח את ידו הוא משום קבלת הדם שמקבל בידו

ובעיקר מה דמקשינן אלא אצבעו במאי מקנח וכן בזבחים (כ"ה) מקשינן ודם סכין במאי מקנח ואמרינן בשפת מזרק ולכאורה מאי מקשינן במאי מקנח יקנח במאי דבעי יקנח במפה ונראה משום דדם נתקדש בכ"ש דסכין מקדש להדם וסכין אלימא מכ"ש וכ"ד שנתקדש בכ"ש גנאי להורידו לכלי חול כמ"ש תוס' מנחות (ח') ומש"ה היה מקנח בשפת מזרק שהוא כ"ש וזה דדוקא במזרק ולא בשאר כ"ש משום שהמזרקות היו מיוחדין לזה וכדכתיב כפורי זהב ונראה דבשמן של מצורע שמזה ז' פעמים על הפרוכת ובעינן על כל הזאה טבילה כדאמרינן פי"ד דנגעים ובמה מקנח אצבעו והתם ליכא מזרק ונראה שהיה מכניס מזרק כדי לקנח אצבעו כדכתיב כפורי זהב ולפ"ז בפרה מה דאמרינן ג"כ דמקנח אצבעו בשפת מזרק הוא ג"כ משום דנתקדש הדם דומיא דפנים דחטאת קרייה רחמנא וגנאי להורידו לכלי חול ול"ק מזרק מנ"ל הא מקבל ביד ולא במזרק דהיה מביא מזרק כדי לקנח אצבעו כדכתיב כפורי זהב

והנה זה דמקשינן בפרה אצבעו במאי מקנח ולא מקשינן דם סכין במאי מקנח כמו דמקשינן בזבחים (כ"ה) בשאר קרבנות נראה דדם סכין מקנח בגופה של פרה וזה דבשאר קדשים מקנח הסכין בשפת מזרק ולא בגופו של קרבן כתבו התוס' זבחים שם מפני הנימין שלא יהא נאה לשחוט ע"ש וזה שייך רק בשאר קדשים דיכול לשחוט מיד זבח אחר אבל בפרה דסוף סוף נטמא הסכין דהא השוחט מטמא בגדים ואי אפשר לשחוט אח"כ שאר קדשים לא חיישינן לנימין

הנה הראב"ד ז"ל פ"ג ה"ב כתב דזה דהיה צריך מזרק לפרה הוא רק לקבל כל הדם להביאו לידי שריפה ולא היו מזין ממנו ע"ש ונראה דרש"י ז"ל ותוס' לא מפרשי כהראב"ד ז"ל שכתבו בזבחים שם גבי דם סכין שמקנח בשפת מזרק דמש"ה דוקא בשפת מזרק ולא לתוכו כדי שלא יפול הדם למזרק ע"ש ובפרה ג"כ אמרינן בשפת מזרק ולהראב"ד ז"ל כיון דלא היה מזה ממנו הדם רק היה מקבל כדי להביאו לידי שריפה א"כ היה יכול לקנח במזרק עצמו, והנה להראב"ד ז"ל נראה דהיה מקבל ג"כ דם העור ודם