מקדש דוד חלק ג ט

ואסור לטמאות חולין ע"ט הקדש ודוחק גדול לומר דזה דאסור לטמאות חולין ע"ט הקדש הוא רק אם דינן כקדש אבל אם דינן כתרומה מותר לטמאות

והנה מ"ש הרמב"ם בטומאת מעל"ע ווסתות וכתמים כיון דטומאתן ספק חולין ע"ט הקדש רק תולין היינו לא אוכלין ולא שורפין לכאורה יש לעיין אמאי לא יהא מותר לשורפן בשלמא זה דאסורין באכילה לענין זה הם כקדשים דקדשים טמאים אסורין באכילה אבל אמאי אין שורפין דזה דקדשים טמאים מספק דאין שורפין הוא משום משמרת תרומותי דאסור לשרוף קדשים כשרים אך זה האיסור ל"ש לטומאה וטהרה כלל וחולין ע"ט הקדש רק לטומאה וטהרה אתפסיה כקדשים אבל לא לדברים שאין שייכים לטומאה וטהרה כלל אך גם בזה הרמב"ם ז"ל לשיטתיה שכתב בפה"מ טהרות פ"ב מ"ב ז"ל ואם היה אוכל ע"ט תרומה הנה יהיו אלו החולין כאילו הן תרומה לענין הטומאה וההפסד עכ"ל היינו דלא רק לענין טומאה דינן כתרומה דגם לענין הפסד דאסור להפסידן דינן כתרומה אך יש לעיין מנ"ל להרמב"ם ז"ל חידוש זה

ב) אמרינן בחולין (ל"ד) דהשוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהם דם דנאכלין בידים מסואבות ומוקמינן לה בחולין ע"ט הקדש וס"ל כקדש דמי ומקשינן ולוקמה בחולין שנעשו ע"ט תרומה ואמרינן לא ס"ד דקתני בשר ואי בתרומה בשר מי איכא ומקשינן אלא מאי בקדשים חיה בקדשים מי איכא ואמרינן בשר בבשר מיחלף בשר בפירי לא מיחלף ע"ש ומוכח מזה דחולין ע"ט תרומה ליכא רק בדברים שיש כיוצא בהם בתרומה, והנה יש לעיין דאמרינן בריש מס' טבול יום לפי גרסת הר"ש ז"ל שם דרתיחה של מים אינו חיבור בטבול יום וחיבור בשאר הטמאים וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ח מהל' ט"א ה"א וקשה מה שייך שיפסול טבול יום את המים הא אין מים בתרומה ואי אפשר לומר דמיירי בחולין ע"ט הקדש דהא הרמב"ם ז"ל פסק דחולין ע"ט הקדש ה"ה כחולין ולא פסל בה טבול יום וע"כ בשנעשו ע"ט תרומה וקשה הא אין מים בתרומה ואיך שייך בהם חולין ע"ט תרומה וגם יש לעיין מההיא דנדה דבראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר מערה מים לפסח וכו' ואמרינן משום דס"ל חולין ע"ט הקדש כקדש דמי והא חולין ע"ט הקדש ג"כ בעינן מידי דשייך בהקדש דאמרינן רק דבחיה שייך ע"ט הקדש משום דבשר בבשר מיחלף אבל בעינן מין שיש בו קדש דמשום אחלופי הוא והא מים ליכא בקדש וזה דאיכא קדש בניסוך המים ודאי ל"ש בזה משום אחלופי דזה שייך רק במידי שהוא לאכילה ע"כ נראה דאיכא תרי גווני חולין ע"ט הקדש חדא מה שמתפיס שיהיו ע"ט הקדש וחדא מה שמשתמשין בו קדש כההיא דמערה מים לפסח שהוא להדחת הפסח בזה שייך ע"ט הקדש אף במילי דל"ש בהו קדש ול"ש בהו משום אחלופי, ובזה יש לתרץ ג"כ ההיא דטבול יום דמשכחת לה במים שמשתמשין בהם לתרומה כגון ללוש בהן את התרומה וזה דינה כחולין ע"ט תרומה אף במידי דל"ש בה תרומה עצמה

אמרינן בטבול יום פ"א מ"ה התיאה והחלתית כו' טהורין באב הטומאה ואצ"ל בטבול יום דברי ר"מ וחכ"א טהורין בטבול יום וטמאין בכל הטומאות ופי' הר"מ והר"ש ז"ל במסקנא דלקבלת טומאה עצמה פליגי דכל הנך אין תורת אוכל עליהן ורבנן סברי דבטבול יום הקלו אבל בשאר טומאות גזר אע"ג דלא חזו לאכילה כולי האי ע"ש היינו דלרבנן זה דמתטמא בשאר הטומאות הוא משום גזירה ויש לעיין כיון דמדינא אינו מקבל טומאה א"כ אינו חייב במעשרות הא כל שחייב במעשרות מטמא ט"א כדאמרינן בנדה (נ') וכ"כ הר"ש ז"ל עוקצין פ"ג מ"ה דתיאה וחלתית אין בהם מעשרות ע"ש וקשה כיון דל"ש בהו תרומה מה שייך שתפסל בטבול יום דזה שייך רק בתרומה וע"כ בחולין שנעשו ע"ט תרומה או ע"ט הקדש וקשה הא אמרינן דזה שייך רק במידי דשייך ביה תרומה או קדש וצ"ל נמי דמיירי בתבלין שנותנין לתוך התרומה ולתוך הקדש וזה דינן כחולין ע"ט הקדש וע"ט תרומה אף במידי דל"ש בהו תרומה וקדש

עוד יש חולין ע"ט הקדש או ע"ט תרומה ע"י תערובות כמ"ש רש"י ז"ל (חולין ל"ד) גבי השלישי נאכל בנזיד הדמע בלשון שני דמיירי בחולין גרידא אך כאן שנתערב בתרומה ע"כ צריך למיכליה ע"ט תרומה והו"ל חולין שנעשו ע"ט תרומה ע"ש וכן חולין הטבולים לחלה אמרינן בנדה (ז' ע"א) דהוו כחולין ע"ט תרומה משום דנעשין ע"ט החלה המעורבת בהן ועוד חמירי ע"ש וכן קדשים קודם קידוש כלי כמ"ש תוס' שבועות (י"א) גבי קטורת שהקשו שם קודם שנתנה למכתשת אמאי אינה נפסלת בטבול יום הא הוי חולין שנעשו ע"ט הקדש ותי' דזה שייך רק במידי דחזי לאכילה ע"ש, והנה יש לעיין דאמרינן במנחות (ק') דהמנחות שנטמאו עד שלא קדשו בכלי י"ל פדיון וכן אמרינן בסוטה נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי ה"ה ככל המנחות ותפדה ע"ש הא כיון דאף קודם קידוש כלי הוי חולין שנעשו ע"ט הקדש ולפמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' מו"מ ה"ח דחולין ע"ט הקדש בספק טומאה תולין הא ודאי טמא שורפין א"כ מאי מהני להו פדיון הא סוף סוף טעונין שריפה מדין חולין ע"ט הקדש וצ"ל דאף דבחולין ע"ט הקדש לא מהני חזרה דא"כ כשנטמאו אמאי שורפין ובספק אמאי תולין יחזור בהם ולא יהיו עוד ע"ט הקדש ויהיו מותרים באכילה מ"מ אם זה שהן ע"ט הקדש הוא בשביל איזה סיבה כגון בקדשים כשיפדו ובטלה הסיבה בטל ג"כ מהם דין חולין ע"ט הקדש, והנה ע"כ צ"ל כן דא"כ לא משכחת לה חולין כלל דכשהיתה עיסה וטבולה לחלה היתה כולה חולין ע"ט תרומה שהרי נעשית כולה ע"ט החלה דפתיכא בה כדאמרינן בנדה (ז') א"כ אף כשהפריש החלה תשאר חולין ע"ט תרומה וע"כ דכל שהוא בשביל סיבה בטלה הסיבה בטל דין חולין ע"ט תרומה ויש לחקור בטעם הדבר אי משום דהוי התפסה ע"ט הקדש רק לזמן כ"ז שתהיה הסיבה ולפ"ז אפשר שלעולם מהני התפסה ע"ט הקדש לזמן או אפשר דלא מהני התפסה ע"ט הקדש לזמן ושאני הכא דהוא לא התפיס ע"ט הקדש כלל רק בע"כ חל עליהן דין חולין ע"ט הקדש בשביל הסיבה כה"ג אי בטלה הסיבה בטל דין טהרת הקדש

והנה במנחות שנטמאו קודם שקדשו בכלי דנפדין ונאכלין נראה בפשיטות דאם נטמאו קודם בטבול יום דקודם שקדשו בכלי ג"כ נפסלים בטבול יום דדינם אז כתרומה כדאמרינן בתוספתא שהביאו התוס' חולין (ל"ה ע"א) ד"ה האוכל ע"ש אם נפדו אח"כ לא רק שבטל איסורן כ"א ג"כ בטלה טומאתן דמגע טבול יום הוא שלישי ושלישי ל"ש בחולין וקודם שקידשו בכלי דינן כתרומה דיש בהם שלישי אבל כשנפדו כיון דעתה הן חולין ובחולין ל"ש שלישי א"כ ודאי דבטלה טומאתן, ובזה נ"ל ליישב מה שהקשו המפרשים ז"ל על מתני' דמעילה ט' דהמנחות מועלין בהן משהוקדשו קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחו"כ ובלינה והקשו הא גם קודם קידוש כלי ג"כ נפסלים בטבול יום דדינן כתרומה כדאמרינן בתוספתא ולפ"ז אם נגע בהם טבול יום קודם שנתקדשו בכלי די"ל פדיון י"ל תקנה להכשירן למזבח דיפדו ויחזרו ויקדישום דבטלה טומאתן ול"ש למתני בהו נפסלין כיון די"ל תקנה וכמו מותר הקטורת שהיו עושין להם תקנה בכל שנה שהיו פודין אותן וחוזרין ומקדישים להיות ראויים לשנה הבאה ול"ש לומר דנפסלים אבל לאחר קידוש כלי דאי"ל פדיון אי"ל תקנה ונפסלים

כתב רש"י ז"ל (חולין ל"ד) על הא דאמרינן שם בשר בפירי לא מחלף כו' ז"ל ובשלמא פירות חולין אדם מתפיסן בטהרת תרומה כדי שיהא רגיל להתנהג בטהרת תרומה שאם תתחלף לו תרומה בחולין ויאכל תרומה בחזקת