מקדש דוד חלק ג י

חולין יהא אוכלה בטהרה כו' ע"ש ונראה דא"צ לזה דאף אם לא יאכל דמיד שנתחלף לו חולין בתרומה ויהא סבור על התרומה שהן חולין מיד נאסר באכילה כדאמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל טהרות פ"ז מ"ח היה משתמש מן החבית בחזקת של חולין ואח"כ נמצאת של תרומה ה"ז טהורה ואסורה באכילה מפני שספק טבול יום ע"ש היינו כיון דקסבר שהוא חולין לא שמרו מטבול יום אבל כשמתפיס החולין ע"ט תרומה א"כ שומרן מטבול יום ואם יתחלף לו ויהיה סבור על תרומה שהן חולין לא יהיה אסור כמ"ש הרמב"ם ז"ל [שלהי הל' מטמאי מו"מ דאם משמרה אף מדבר הפוסלה מותרת באכילה, והנה יש לעיין לשטת התוס' נדה (ז') דטבול יום אינו פוסל בחולין ע"ט תרומה אף דשלישי פוסל בהם ע"ש א"כ מאי מהני כשאוכל ע"ט תרומה לענין אחלופי דאם יתחלף לו תרומה בחולין יאסר באכילה דשמא נפסלה בטבול יום כדאמרינן בתוספתא וצ"ע

והנה בחולין ע"ט הקדש איכא פלוגתא דתנאי ומייתינן לה בחולין (ל"ה ע"ב) וג' מחלוקת בדבר איכא למ"ד דה"ה כקדש ואיכא למ"ד ה"ה כחולין וראב"צ סבר דה"ה כתרומה וזה דאמרינן בתוספתא דמנחות קודם שקדשו בכלי וחלות תודה קודם שנשחט עליהם הזבח דדינם כתרומה מתוך פי' הר"ש ז"ל פ"א דטהרות מ"ח נראה משום דקודם הם חולין ע"ט הקדש וס"ל דדינן כתרומה אך מהרמב"ם ז"ל לא נראה כן דהא פסק חולין ע"ט הקדש ה"ה כחולין ופסק ג"כ דהמנחות קודם שקדשו בכלי ה"ה כתרומה ונראה דס"ל דקודם קידוש כלי די"ל קדושת פה לא גרע קדושתם מתרומה ולפ"ז נראה דלהרמב"ם ז"ל הוא מדאורייתא דדינן כתרומה

והנה למ"ד חולין ע"ט הקדש דינן כתרומה יש לחקור בטעם הדבר אי הטעם משום דיש בכלל מאתים מנה כיון דשומרו ע"ט הקדש א"כ כ"ש דשומרו ע"ט תרומה וא"כ הוי כחולין שנעשו ע"ט תרומה דהן כתרומה ומ"ד ה"ה כחולין הוא משום דבטלה דעתו כמ"ש רש"י ז"ל חולין (ל"ג ע"ב) ומ"ד ה"ה כתרומה ס"ל דלא בטלה דעתו רק דא"י להתפיס חולין ע"ט הקדש מ"מ לא גרע משנעשו ע"ט תרומה וחולין ע"ט תרומה לכ"ע דינן כתרומה, והנה אי נימא כן מתיישב קושית התוס' חגיגה (כ' ע"א) ד"ה ראב"צ על ההיא דנדה (ע"א) דהיושבת על דם טוהר מערה מים לפסח מערה אין נוגעת לא ודייקינן מינה דחולין ע"ט הקדש כקדש דמי והקשו דילמא ס"ל כראב"צ דחולין ע"ט הקדש דינן כתרומה דטבול יום פוסל בהם ע"ש ולפ"ז כיון דטעמא דראב"צ דחולין ע"ט הקדש דינן כתרומה הוא משום דיש בכלל מאתים מנה וכששומרן ע"ט הקדש כ"ש ששומרן ע"ט תרומה וא"כ הן חולין שנעשו ע"ט תרומה א"כ זה שייך רק במידי דשייך בהו תרומה כדאמרינן בחולין (ל"ד) ובתוספתא דחשבינן מנחות שלא קדשו בכלי וחלות תודה ורקיקי נזיר שלא נשחט עליהן הזבח דדינן כתרומה הכל הוא מידי דשייך בהו תרומה אבל במערה מים לפסח דל"ש תרומה במים ל"ש בהו חולין ע"ט תרומה ואע"ג דזה שמשתמשין בהם לקדש הוא גדר בפ"ע ושייך בהו אפילו במידי דל"ש ביה קדש כמ"ש לעיל אך באלו המים משתמשין לקדש ולא לתרומה רק כיון שמשמשין ע"ט הקדש א"כ כ"ש שמשמרין אותו ע"ט תרומה א"כ לתרומה הוי רק מדין התפסה וזה ל"ש במידי דלית בהו תרומה

הנה על התוספתא שהבאתי לעיל דהיה משתמש מן החבית בחזקת של חולין ואח"כ נמצאת של תרומה אסורה באכילה יש לעיין מהא דאמרינן בב"מ (ל"ח) המפקיד פירות אצל חבירו המפקיד רשאי לעשות אותן תרומה ומעשר על מקום אחר משום דהמפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין לא יגע בהם א"כ סומך עליהם לעשותן תרומה ומעשר על מקום אחר וקשה איך רשאי לעשותן תרומה הא הנפקד סבור שהוא של חולין א"כ ישמרנו בתורת חולין א"כ תפסל התרומה ותהא אסורה באכילה ואי נימא דכיון דהמפקיד רשאי לעשותן תרומה ומעשר א"כ הנפקד משמרן בחזקת תרומה ועל טהרת תרומה קשה דאמרינן שם במפקיד פירות אצל חברו אפילו הן אבודין לא יגע בהם מ"ט ר"כ אמר רוצה אדם בקב שלו מט' קבין ש"ח ורנב"י אמר חיישינן שמא עשאן בעה"ב תרומה ומעשר על מקום אחר ומקשינן מההיא דהמפקיד פירות אצל חברו לא יגע בהם לפיכך בעה"ב עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר לרב כהנא ניחא לרנב"י מאי לפיכך ע"ש ואדרבה לר"כ תקשה כיון דלי"ל דחיישינן שמא עשאו תרומה ומעשר על מקום אחר א"כ איך עושה אותן לכתחילה תרומה ומעשר כיון דהנפקד לא יחוש לזה וישמרנו בתורת חולין, ואין לומר דמה דאמרינן בתוספתא היה משתמש מן החבית בחזקת של חולין כו' הוא דוקא במשתמש חיישינן למגע טבול יום אבל במפקיד פירות אצל חברו דאין הנפקד משתמש בהם אלא שומרן לא חיישינן לזה דהא הרמב"ם ז"ל שלהי הל' מטמאי מו"מ הביא דברי התוספתא וכתב ואם אמר בלבי היה לשומרה אפילו מדבר הפוסלה ה"ז מותרת באכילה וכתב שם הכ"מ דכך יש ללמוד מההיא דחגיגה (כ') היה משמר החבית בחזקת יין ונמצאה שמן כו' ע"ש ומוכח דלאו דוקא משתמש דכל שמשמר אותו בחזקת חולין הדין כן וצ"ע

ג) כתב הרמב"ם ז"ל פי"א מהל' אבה"ט השלישי שבתרומה שנגע באוכלי קדש פסלן ועשאן רביעי אח"כ כתב חולין שנעשו ע"ט תרומה השלישי שבהם פסול כתרומה ואם נגע בקדש אינו עושהו רביעי ע"ש ובפה"מ טהרות פ"ב מ"ז כתב דלענין שיעשה רביעי בקדש צריך שכל המדרגות ואפילו הראשון יהיו או קדש או תרומה ואם היו חולין אפילו הראשון אין הטומאה עוברת אלא עד שלישי וכן אם היה הראשון חולין שנעשו ע"ט תרומה ג"כ אין הטומאה עוברת אלא עד שלישי וכתב דלמשנה ראשונה דחולין שנעשו ע"ט הקדש כקדש דמי והשלישי שבתרומה מטמא משקה קדש ופוסל אוכלי קדש ושל חולין שנעשו ע"ט הקדש ועשאן רביעי ומ"מ אם הגיעה הטומאה מחולין שנעשו ע"ט הקדש לא תעבור הטומאה ממנו זולת אל השלישי ואפי' היו השני והשלישי אשר הוכנה להם הטומאה קדש ע"ש ויש לעיין בטעם הדבר כיון דחולין ע"ט תרומה דינן כתרומה וחולין ע"ט הקדש כקדש אמאי אין עושין רביעי בקדש ועוד יותר קשה על חולין ע"ט הקדש אי כקדש דמי ויש בהם רביעי אמאי אם היו שלישי ונגעו בקדש אין עושה אותן רביעי, ונראה לומר דכל דין חולין ע"ט תרומה וחולין ע"ט הקדש הוא רק לגבי עצמן דהא אמרינן הטעם דחולין ע"ט תרומה וע"ט הקדש הוא משום אחלופי שאם יתחלף לו תרומה בחולין ויאכל תרומה בחזקת חולין יהיה אוכלה בטהרה וכן בקדש זה שייך רק לגבי עצמן אבל לגבי אחרים דינן כחולין גמורים א"כ אם נגע שלישי של חולין ע"ט תרומה בקדש לגבי האי קדש האי חולין ע"ט תרומה דינן כחולין גמורים דל"ש בהו שלישי א"כ לגבי האי קדש הם כטהורים גמורים ולא נפסלו בנגיעתם וכן אם נגעה שלישי של חולין ע"ט הקדש בקדש נהי דלגבי עצמן י"ל אפילו רביעי מיהו לגבי האי קדש שנגעה בהן הם כחולין גמורים דלית בהו שלישי ומש"ה אין עושין רביעי בקדש ואפילו אם היה הראשון והשני חולין ע"ט תרומה או ע"ט הקדש ג"כ אין הטומאה עוברת עד רביעי כיון דלרביעי בקדש בעינן שיהיו כל המדרגות או תרומה או קדש לא מהני בזה חולין ע"ט תרומה וע"ט הקדש דלענין טומאת אחרים ה"ה כחולין [יש לחקור הא דאמרינן בחולין (ק"ו) בנט"י עד כאן לחולין עד כאן לתרומה דהיינו דלחולין צריך ליטול עד הפרק השני ולתרומה עד הפרק השלישי בחולין שנעשו ע"ט תרומה מהו אי דינן לענין זה כחולין או כתרומה]

הנה לפמ"ש הרמב"ם ז"ל בפה"מ דאפילו למשנה ראשונה דחולין ע"ט הקדש כקדש דמי מ"מ אין שלישי שלהם