מקדש דוד חלק ג ח

מעולם כמ"ש תוס' סוכה (כ"א ע"א) ד"ה ומביאין דכשנולד נגע באמו דטמאה לידה ובעינן בטבילה הוחזק לחטאת וכל שלא טבל לחטאת לא נטהר עדיין מטומאתו לחטאת א"כ הטהור לתרומה דמעולם לא היתה בו טבילה לחטאת אמאי אינו פוסל מי חטאת ואפר חטאת הא עדיין טמא הוא לחטאת ואי לי"ל לר"י ור"ש דין הוחזק תקשה דהא דאמרינן בירושלמי כמה מעלות לקדש רמ"א י"ג ר"י אומר י"ב הא בכלל זה הוא ג"כ הוחזק לתרומה אסור בקדש כמה שפי' הק"ע שם ואי ס"ל לר"י דטבל לתרומה אינו פוסל לחטאת כ"ש לקדש בשלמא לפי מה שהבין המהרש"א ז"ל בדברי התוס' שנזכר לעיל דבשביל שלא הוחזק אינו פוסל במגעו י"ל דה"נ זה דהוחזק לקדש אסור לחטאת הוא ג"כ רק לכתחילה דאסור לחטאת אבל אינו פוסל חטאת במגעו וי"ל שפיר דר"י ור"ש י"ל דין הוחזק אך לפמ"ש הרמב"ם ז"ל בפה"מ ולפי מה שהבין הט"א בדברי התוס' דכל שלא הוחזק פוסל אף במגעו קשה וצ"ל לדידהו דבזה פליגי ר"י ור"ש דלרבנן דין הוחזק הוא ג"כ לפסול במגעו ולר"י ולר"ש הוא רק לענין דאסור לכתחילה אך דוחק הוא וצ"ע בזה: סימן מ טהרת הקדש

אמרינן בחולין (ב' ע"ב) הכל שוחטין ואפילו טמא בחולין ומקשינן טמא בחולין מאי למימרא ואמרינן בחולין שנעשו ע"ט הקדש וקסבר חולין שנעשו ע"ט הקדש כקדש דמי ופי' רש"י ז"ל דקבל עליה לאכול ע"ט הקדש שרוצה להרגיל עצמו בטהרת קדשים שאם יאכל שלמים או תודה יהא בקי בשמירתן כקדש דמי וחייב להבדל מדרבנן מכל טומאות הפוסלות בהן כו' עכ"ל, והנה התוס' שם כתבו על הא דמקשינן טמא בחולין מאי למימרא דאע"ג דאסור לגרום טומאה בחולין היינו דוקא בפירות ששייך בהן תרומה ואע"ג דאסור לטמאות גופו באוכלין טמאים כדדרשינן והתקדשתם כו' אזהרה לבני ישראל שיאכלו חוליהן בטהרה מ"מ יכול לטמאותן ולאוכלן בימי טומאתו ע"ש, והנה יש לעיין א"כ מאי מתרצינן בחולין שנעשו ע"ט הקדש דהיינו שקבל עליו לאכול חולין ע"ט הקדש כמ"ש רש"י ז"ל מ"מ הרי ראוי לאוכלו בימי טומאתו וא"כ מאי נ"מ בין חולין ובין חולין ע"ט הקדש דבימי טהרתו אף חולין אסור לאכול בטומאה כמ"ש תוס' ונראה מזה דחולין ע"ט הקדש אינו רק שזה האדם קבל עליו לאכול חולין ע"ט הקדש דאיכא נמי חולין ע"ט הקדש כשמתפיס דבר זה שיהיה ע"ט הקדש דהא חזינן בעלמא דאף באדם שלא קבל עליו כלל איכא ג"כ חולין ע"ט הקדש דהא אמרינן בנדה (ע"א) בראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר מערה מים לפסח ואמרינן מערה אין נוגעת לא משום דחולין שנעשו ע"ט הקדש כקדש דמי ע"ש והתם לא מיירי באדם שקבל עליו לאכול ע"ט הקדש אלא בסתם בנ"א דהמים שהם לצורך הפסח משמרין אותו ע"ט הקדש ודינו כקדש והכא בטמא ששוחט בחולין שנעשו ע"ט הקדש מיירי שהתפיס בהמה זו שתהא ע"ט הקדש ותו לא חזי לימי טומאתו ואשמעינן רבותא דטמא שוחט ולא חיישינן שמא יגע בבשר ודוקא בסכין ארוכה כמ"ש רש"י ז"ל שם ואע"ג דבקדש חיישינן שמא יגע בבשר אף בסכין ארוכה והנה מזו הסוגיא נראה דחולין ע"ט הקדש דכקדש דמי אינו רק לענין שטבול יום או שלישי פוסל בהם דאף לאיסורין הם חלוקין משאר חולין דהא הכא מיירי בטמא דמטמא אף חולין ואמרינן דבחולין פשיטא דשוחט לכתחילה ובחולין ע"ט הקדש אשמעינן רק דשוחט בסכין ארוכה דלא חיישינן שמא יגע בבשר ובסכין שאינו ארוכה וכ"ש ליגע בבשר אסור אלמא אסור לטמאות חולין שנעשו ע"ט הקדש משא"כ בחולין משום דחולין ע"ט הקדש שנטמא לא חזי אף לימי טומאתו א"נ אסור לטמאות חולין ע"ט הקדש כמו קדש ולפ"ז ל"ק קושית התוס' חולין (ל"ה ע"א) ד"ה האוכל שהקשו כיון דאמרינן שם האוכל שלישי של חולין שנעשו ע"ט הקדש טהור לאכול בקדש דאינו פוסל גופו וכן אם נגע בקדש אינו עושה רביעי א"כ לענין מאי הוי שלישי ע"ש ולפ"ז כיון דחזינן דאסור לטמאות חולין ע"ט הקדש אף באופן דחולין מותר לטמאות א"כ שפיר נ"מ מה דאיכא שלישי בחולין ע"ט הקדש דאסור לגרום לה שתהיה שלישי ואם נעשית שלישי אסור לאוכלו ולא חזי אף בימי טומאתו אף דאינו פוסל גופו דאסור לאכול חולין ע"ט הקדש טמא כמו דאסור לאכול קדש טמא, והנה ז"ש רש"י ז"ל דמיירי באדם שקבל עליו לאכול חולין ע"ט הקדש נראה דהיינו רק דבאדם כזה א"צ להתפיס כ"ד ודבר שיהיה ע"ט הקדש רק כל שמייחד הדבר לימי טהרתו הוי כמו שהתפיסו ע"ט הקדש אבל כל שהתפיס דבר זה ע"ט הקדש אפילו לא קבל על עצמו לאכול ע"ט הקדש ג"כ דינו כקדש כדמוכח מכמה דוכתי

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' מו"מ ה"ח וטומאת ווסתות וטומאת כתמים הכל מד"ס וטומאתן מספק לפיכך אין שורפין עליהם תרומה וקדשים אלא חולין וכן חולין שנעשו ע"ט הקדש שנטמאו באלו תולין כו' ע"ש ונראה מזה דאם נטמאו בודאי טומאה שורפין חולין שנעשו ע"ט הקדש ונראה מזה ג"כ דחולין ע"ט הקדש שוה דיניהם לקדשים דאם נטמאו אסורים באכילה וטעונים שריפה וממילא ל"ק ג"כ קושית התוס' חולין (ל"ה) למאי נ"מ בחולין ע"ט הקדש שי"ל שלישי דנ"מ דטעונין שריפה, והנה בחולין (ל"ד ע"ב) באוכל שלישי של חולין ע"ט תרומה דנפסל גופו מלאכול בתרומה מקשינן מההיא דהשלישי שבחולין נאכל בנזיד הדמע ואי אמרת נפסל גופו מלאכול בתרומה ספינן ליה מידי דפסיל גופיה וללשון ראשון ברש"י ז"ל שם מיירי בחולין שנעשו ע"ט תרומה וללשון שני בחולין גמורים רק לאחר שנתערב ע"כ נעשו האי חולין ע"ט תרומה ע"ש מיהו כיון דמקשינן רק איך ספינן ליה מידי דפסיל לגופיה ואי אינו פוסל גופו מותר לאוכלו מוכח מזה דחולין ע"ט תרומה שנטמא מותר לאוכלו ולא הוי לענין זה כתרומה וקשה על הרמב"ם דכתב דאף בספק טומאה תולין ואין אוכלין ולי"ל דז"ש הרמב"ם ז"ל דתולין ואין אוכלין הוא משום שלא יפסול גופו דבאוכלין תלויים אינו פוסל גופו כלל כדאמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פ"ד דטהרות דהאוכל תרומה תלויה טהור ואינו פוסל גופו מדין אוכל אוכלין טמאים ע"ש וצ"ל דהרמב"ם ז"ל מחלק בין חולין ע"ט תרומה לחולין ע"ט הקדש דבזה איכא נמי איסור אכילה, והנה בההיא דחולין ב' איכא למימר דמש"ה בחולין ע"ט הקדש רק דלא חיישינן שמא יגע בבשר אבל אסור ליגע אינו משום דאם יגע יהיה אסור באכילה רק דאסור לטמאות חולין ע"ט הקדש וכ"כ הריטב"א ז"ל שם אך אף אי נימא כן אין מקום לקושית התוס' חולין (ל"ה) למאי הלכתא יש שלישי בחולין ע"ט הקדש דנ"מ דאסור לגרום לה האי טומאה וכן אי אפשר לומר מה שתי' התוס' חגיגה (כ') על קושיתם שם על ההיא דנדה (ע"א) דמתחילה היו אומרים היושבת על דם טוהר מערה מים לפסח מערה אין נוגעת לא ודייקינן מינה דסבר חולין שנעשו ע"ט הקדש כקדש דמי והקשו דדילמא ס"ל כמ"ד דחולין ע"ט הקדש דינן כתרומה וטבול יום פוסל את התרומה ותי' דאי כתרומה הוו אפילו תיגע בהן לא הוי אלא פוסל דלא הו"ל אלא שלישי ואין שלישי בתרומה מטמא רבימי בקדש שאין המים עושין בו רביעי ע"ש היינו דס"ל דזה שלא תיגע במים הוא רק שלא יטמאו המים את הפסח ואי דינן רק כתרומה שאין פוסלין את הקדש אמאי אינה נוגעת בהמים אך כפי מה שמוכח מריש חולין דאסור לטמאות חולין ע"ט הקדש א"כ אפילו אם דינן כתרומה ג"כ אינה נוגעת במים מפני שפוסלן במגעה