מקדש דוד חלק ג פז

ז"ל וע"כ צ"ל דמיירי הכא בכהה בשבוע שני דקורע ופוטר את השאר דאם חזר אח"כ כגריס שורף ובזה אם פרח אז בכולו טהור וא"כ ל"ק קושיית הראב"ד ז"ל הא באדם פרח לאחר הפטור טמא דל"ד האי אחר הפטור לאדם דהתם הוי פטור ממש שנטהר לגמרי והכא דין הוא דקורע ושורף ורק פוטר את השאר, והנה בקרע הנגע ושרף ופטר השאר ואח"כ פרח בכולו יש לחקור כיון דטולה עליו מטלית אם המטלית מעכב את הפריחה אי בעינן שתפרח אף על המטלית אי בתר מעיקרא אזלינן וכיון שפרח על כל הבגד המוסגר חשיב פריחה אי אזלינן בתר השתא וכיון דהשתא ליכא פריחה בכל הבגד אינו טהור]

כתב הרמב"ם ז"ל שם דפריחה מתוך הסגר או לאחר הפטור טהור ובפרח מתוך החלט לא נקט התם ע"ש ואע"ג דבאדם פרח מתוך החלט טהור ונראה הטעם משום דבבגדים כיון שחל עליהן דין שריפה אינו מועיל אח"כ טהרה כלל ונראה מקור בזה להרמב"ם ז"ל מהא דאמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פי"א מ"ו בטולה מן המוסגר בטהור וחזר הנגע להמטלית דהמטלית תשמש הבגד השני בסימנים והמטלית טעונה שריפה באחרונה ואפילו נטהר הבגד ואפילו הלך הנגע לגמרי מן הבגד משום דכבר הוזקקה לשריפה ע"ש א"כ פרח בכולו לא עדיף מהלך הנגע לגמרי דכל שהוזקק לשריפה אינו מועיל שום טהרה כלל ונראה דה"נ הטעם מה דאמרינן בבגד המוחלט קצצו ועשאו מוכין פחות מגע"ג טמא ואע"ג דבמוסגר כה"ג טהור דכל פחות מגע"ג אינו ראוי לטמא בנגעים כלל ומש"ה במוסגר אם קצצו לפחות מגע"ג נטהר ומ"מ במוחלט טמא ואע"ג דאין הבגד ראוי לטמא עתה בנגעים כלל ומשום דבמוחלט כיון דהוזקק לשריפה אינו מועיל לו שום טהרה בעולם

והנה הר"ש ז"ל כתב פי"א מי"ב בקצצו ועשאו מוכין דעשאו קרעים פחות מגע"ג אלא שלא הובדלו לגמרי ע"ש וברמב"ם ז"ל לא נזכר דמיירי בכה"ג ויש לעיין בטעם הר"ש ז"ל למה נקט דמיירי שלא הפרידן לגמרי דהא ע"כ אף בכה"ג שלא הפרידן ג"כ אינו ראוי לקבל טומאה דהא במוסגר כה"ג טהור ומשום דאינו ראוי לקבל טומאה ונראה דהר"ש ז"ל בזה הוא לפי דבריו בכלים פכ"ח מ"ח בפחות מגע"ג אי מהני מחשבה וכתב שם דלא מהני וזה דאמרינן בזבחים צ"ד גבי דם חטאת שניתז על הבגד במטלוניות שאין בהם גע"ג דאי בעי מחשב עלייהו מיירי בכה"ג שנקרע הבגד לקרעים שאין בכל אחד גע"ג אך לא הובדלו זה מזה דבעניים מטמא כה"ג ובעשירים מהני מחשבה ע"ש והכא בקצצו ועשאו מוכין ע"כ מיירי בעשיר דאי בעני בבגד המוסגר אמאי טהור הא ראוי לקבל טומאה ובמוחלט אף בשל עשיר טמא דבמוחלט לא מהני מה שהבגד עתה אינו ראוי לקבל טומאה כיון שכבר הוזקק לשריפה וזה שכתב דמיירי דוקא בכה"ג דלא הובדלו לגמרי אבל הובדלו לא נראה טעמו של הר"ש ז"ל דאמרינן ביבמות ק"ג דסנדל המוחלט לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה פסולה משום דכתותי מכתת שיעוריה ומקשינן מההיא דמטלית שיש בה גע"ג כיון שנכנס רובה לבית טהור טמאהו מאי לאו מוחלטת וכתב רש"י ז"ל ואי כמאן דמכתתא דמיא זיל בתר מאי דעייל ואין בבית גע"ג ע"ש ונראה מזה דאע"ג דאמרינן דבמוחלט קצצו ועשאו מוכין פחות מגע"ג נשאר בטומאתו מ"מ בעינן שיעייל לבית שיעור בגד שהוא גע"ג ומשם נראה ג"כ דאם היה מכניס לפנים שיעור גע"ג אפילו אי כתותי מכתת שיעוריה ג"כ הבית טמא ומשום דכתותי מכתת שיעוריה אינו חסרון בהשיעור רק דלא הוי כדבר שלם והוי ככתית כמ"ש האחרונים ז"ל וכי מעייל לפנים שיעור גע"ג אפילו אי חשבינן ככתות מ"מ הרי הבית מאהיל על כולו ורק בעייל רובא בזה כיון דכתותי מכתת שיעוריה ל"ש שדי מיעוטא בתר רובא א"כ אזלינן רק בתר מאי דעייל לבית וליכא גע"ג, והנה כמו דבאהל בעינן שיעייל גע"ג דפחות מזה אינו מטמא ה"ה לטומאת מגע דבעינן שיגע בשיעור גע"ג ומש"ה כתב הר"ש ז"ל בקצצו ועשאו מוכין דמיירי שלא הובדלו לגמרי דחשיב חיבור וכשנוגע נוגע בגע"ג ועוד דלפי המסקנא ביבמות שם דלא אמרינן בבגד המוחלט כתותי מכתת שיעוריה משום דכתיב ושרף את הבגד אף בשעת שריפתו קרוי בגד היינו דבעינן שריפת בגד ואי אמרינן כתותי מכתת שיעוריה ליכא שריפת בגד ולפ"ז בקצצו לגמרי ועשאו מוכין פחות מגע"ג ל"ש תו שריפה כלל דבעינן שריפת בגד ופחות מגע"ג לאו בגד הוא ומש"ה כתב דמיירי שלא הובדלו לגמרי וכה"ג חשיב בגד דחזיא לעניים כמ"ש הר"ש ז"ל פכ"ח דכלים ובעשירים מהני מחשבה וחשיב בגד לענין שריפה וכמו בדם חטאת דבעינן ג"כ כיבוס בגד ומהני בכה"ג דחשיב בגד כיון דחזי לעניים ובעשיר מהני מחשבה וכמ"ש הר"ש ז"ל בכלים שם, והנה מרש"י ז"ל ביבמות שם ג"כ נראה דבבגד המוחלט בעינן דוקא שיהא בו גע"ג דאמרינן שם בגמרא היו בו כמה זיתים כיון שנכנס כזית לבית טהור טמאהו אא"ב מוחלטת היינו דאתקש למת וכתב רש"י ז"ל היו בה כמה זיתים ואין בה אלא גע"ג אלא שחוטה עבה כיון שנכנס הימנה כזית לבית טמאתו ואעפ"י שאין כאן בגד דהא לא על רובא ע"ש ומדכתב רש"י ז"ל ואין בה אלא גע"ג מכלל דעכ"פ גע"ג בעינן ואע"ג אי מעייל רק כזית בפנים סגי מ"מ בעינן שבגוף הבגד יהיה גע"ג דבפחות מגע"ג אף במוחלט אינו מטמא וזה דקצצו ועשאו מוכין דטמא צ"ל כמ"ש הר"ש דמיירי שלא הובדלו לגמרי

והנה בפריחת בגדים נראה דבבגד צריך שיפרח רק מצד אחד ובעור צריך שיפרח משני צדדין דאמרינן דבעורות פושה מצד זה לצד זה ולא בבגדים דבעור חשיב הב' צדדין כב' מקומות ובבגד כמקום אחד א"כ ה"ה לפריחה בכולו דבבגד כיון דחשיב ב' הצדדין כמקום אחד הרי פרח בכולו אבל בעור כיון דחשיב כב' מקומות כל שלא פרח על הב' צדדין ליכא פריחה בכולו

כתב הרמב"ם ז"ל פי"ב ה"ח בגד שבא כולו בתחילה ירקרק או אדמדם מסגירו שבוע אחר שבוע אם עמד בו ב' שבועות ישרוף ע"ש והנה האי עמד לאו דוקא דאפילו כהה בשבוע ב' ג"כ ישרוף דהא בעלמא בכהה בשבוע ב' קורע ושורף מה שקרע א"כ הכא שכולו נגע הרי צריך לשרוף את כולו

אמרינן בכהה בשבוע שני דקורע ושורף מה שקרע ופוטר את השאר וטולה עליה מטלית נראה הנגע במטלית שורף את הבגד והמטלית תשמש עצמה בסימנים ויש לחקור אם פשה אח"כ הנגע מן המטלית לבגד אי חשיב פשיון למטלית כיון דאמרינן נראה הנגע בבגד דמציל המטלית ולא אמרינן דהבגד ישמש המטלית בסימנים וכתב המל"מ משום דזה דטלה בו מטלית אין זה מדעתו רק מדין תורה דצריך לטלות עליו מטלית ע"ש היינו דאין המטלית והבגד חשיב בגד אחד ונ"ל הטעם משום דעומד לחזור ולקרוע ממנו המטלית כיון דזה דטלה הוא רק מד"ת והיינו עד אשר תחזור הנגע ואח"כ יתיר המטלית דא"צ תו עוד מטלית א"כ הוי כתפרו מתחילה רק לזמן ולא הוי חיבור וכמו בגד שתפרו בכלאים דאינו חיבור כיון דעומד להתיר וכמו דאמרינן נראה באריג השתי טהור ואע"ג דמחובר לאריג דהחיבור הוא רק עד כלות האריגה ואח"כ עומד לקצץ לא חשיב חיבור ורק לענין שאם חזר הנגע למטלית דשורף הבגד דגזיה"כ הוא דהא לזה הוצרך לטלות עליו מטלית אבל נראה הנגע בבגד אינו יורד טומאה למטלית דלזה חשיבי כב' בגדים וא"כ ה"נ בחזר הנגע למטלית לענין טומאת המטלית עצמה חשיב המטלית והבגד כב' בגדים ואין פושין מזה לזה ורק בחזר הנגע לבגד ופשה למטלית אמרינן בתוספתא דשניהם ישרפו והתם לאו משום פשיון הוא כמ"ש המל"מ אלא משום דעיקר הנגע שחזר לבגד נגע של שריפה הוא כי פשה למטלית נגע אחד הוא ושניהם