מקדש דוד חלק ג פו

בעלמא כדי לארוג בו גע"ג שתי וערב א"כ אפשר דל"ש בזה חוץ מן המלל

אמרינן בבגד המוסגר צבעו או שמכרו לעכו"ם טהור ויש לחקור אי מותר זה לכתחילה כיון שמטהר נגעו ונראה דלמכור לעכו"ם ודאי מותר כיון דאינו עושה שום מעשה בהנגע עצמו אך בצבעו יש לחקור אי הוי כמו קיצץ נגעו מן הבגד שהוא בלאו כדאמרינן בספרי או כיון דהכא אינו עושה מעשה בהנגע עצמו לטהרו רק עושה מעשה בהטלית שלא יהיה ראוי לטמא בנגעים דהצבוע אינו מטמא בנגעים אך נראה דאף בכה"ג אסור דבנגעי אדם אם מכווה את הבהרת ועושה אותה מורדין דאין מורדין ראוי לטמא בנגעים ודאי אסור דאל"כ יכול אדם לטהר בהרתו ויעשה פסחו, עוד יש לחקור אם מותר לשרוף לגמרי בגד המנוגע קודם שהגיע זמנו לשריפה כגון בגד המוסגר דזה דאמרינן דהקורע נגע מתוך הבגד לוקה התם הוא דמטהר שאר הבגד אבל הכא כששורפו לגמרי וליכא בגד כלל אפשר דשרי ולפ"ז בגד המוחלט שנתערב במוסגרין יכול לשרוף את כולן [זה דאמרינן דבגד של עכו"ם אינו מטמא בנגעים יש לחקור שותפות עכו"ם מה דינו]

בגד המנוגע שמסגירו ובסוף שבוע ראשון עמד בעיניו מכבס ומסגיר וכן הכהה בראשון אבל הפושה ישרף בשבוע שני העומד ישרף והכהה קורע ושורף מה שקרע וצריך מטלית ר' נחמיה אומר א"צ מטלית ונראה דר' נחמיה לשיטתיה אזיל דס"ל בתוספתא דתפירה אינו חיבור לנגעים א"כ לא מהני מטלית ועיין ר"ש ז"ל פי"א מ"ט

כתב הרמב"ם ז"ל רפי"ב בכהה בשבוע שני דקורע ושורף מה שקרע ומכבס הנשאר ומטבילה ע"ש וכתב תרתי דמכבסו ומטבילו היינו דהאי כיבוס הוא בז' סממנים ויש לעיין מנ"ל להרמב"ם ז"ל זה דמה שנשאר טעון כיבוס דבמשנה לא אשכחן לכיבוס רק כשמסגיר ונראה דלמד זה מהתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פי"א מ"ה דאמרינן שם הכהה בתחילה למראה שלישי יכבס למראה שני רש"א יכבס ויסגיר וחכ"א אינו זקוק לו וכתב הר"ש ז"ל בלשון אחד דזה דקתני ברישא יכבס הוא אף לרבנן דכיבוס מיהא בעי ע"ש אלמא דאף דלרבנן טהור לגמרי מ"מ בעי כיבוס ומכאן למד הרמב"ם ז"ל דכל הנפטרין צריכין כיבוס

הנה בכהה בשבוע שני שדינו לקרוע שנתערב עם אותן שכהה בשבוע ראשון שדינן להסגיר נראה דאינו קורע הנגע מכולן דהא הקורע הנגע מן הבגד עובר בל"ת ולכבס כולן ולהסגירן כדין אלו שטעונין הסגר ג"כ נראה דאסור דשמא ע"י כיבוס יסור הנגע דהא אמרינן בכיבס וסר ממנו הנגע דיכבס שנית וטהור וע"כ דאף אם סר הנגע ע"י כיבוס ג"כ נגע הוא דהא צריך כיבוס שני דהיינו טבילה א"כ איך שרי זה שכהה בשבוע שני שאין דינו בכיבוס לכבסו שמא יסור הנגע ומסיר הנגע בלאו ומ"ל מסיר הנגע ע"י קריעה ומ"ל ע"י כיבוס מיהו אותן שדינן לכבסן א"כ מצותן בכך אבל זה שמצותו בקריעה ולשרוף מה שקרע אין שרי בכיבוס שהרי מסיר בזה הנגע ומטהרו ומוציאו מידי קריעה וא"כ יש לחקור הכהה בשבוע שני שנתערב בכהה בשבוע ראשון מה יעשה בהם ואפשר דמסגירן בלא כיבוס דאפשר דאין הכיבוס מעכב בהסגר ותרי מילי ואע"ג דמצות כיבוס הוא בשעת ההסגר מיהו אשכחן כה"ג בגילוח הנתק שהוא ג"כ בשביל ההסגר ואפ"ה אמרינן בת"כ דאם לא גילח והסגירו הסגרו מוסגר וצ"ע בזה

הביא הר"ש ז"ל פי"א מ"ה מהתוספתא בכהה בב' שבועות דנפטר אם אח"כ חזר למראיו דיראה בתחילה ע"ש עוד אמרינן בתוספתא בגד שנראה בו נגע ועשאו שתי שתי ועשאו בגד יראה בתחילה ע"ש ונראה מזה דבנגעי בגדים לענין יראה בתחילה הן באותן אופנים כמו בנגעי אדם דבנגעי אדם דיראה בתחילה אשכחן בהלך הנגע וחזר א"נ אם היה הנגע בעור הבשר ונעשה שחין או מכוה אמרינן דיראה בתחילה ובבגדים כשכהה בשני שבועות ונפטר ואח"כ חזר למראיו הוי דומיא באדם שהלך הנגע וחזר ובגד שנראה בו נגע ועשאו שתי הוי כמו באדם נולד הנגע בעור הבשר ונעשה שחין ומכוה ואע"ג דבין עור הבשר ובין שחין ומכוה ראוין לטמא בנגעים מ"מ בנשתנה מזה לזה יראה בתחילה וה"נ אע"ג דבגד וכן שתי ראוין לטמא בנגעים בנשתנה מזה לזה יראה בתחילה וזה דצבוע אינו מטמא בנגעים אין זה דאותו הבגד אינו ראוי לקבל טומאת נגעים דהא בגד מקצתו צבוע ומקצתו לבן ונראה הנגע בהלבן שורף כל הבגד דאף הצבוע מקבל טומאת נגעים רק הצבוע חשיב כמו בית הסתרים בנגעי אדם ומקום הצבע אינו ראוי להיות שם נגע אבל בנולד במקום הלבן כל הבגד טמא, והנה יש לחקור בנולד בבגד נגע במקום הצבע ואח"כ העביר עליו צפון ועבר הצבע אי מטמא מכאן ולהבא אי הוי כמו נולד נגע בקמט ואח"כ נתפשט דאינו טמא אף מכאן ולהבא כיון דבשעה שנולד לא היה טמא

יש לחקור בשבוע שני אם חצי גריס עמד בעיניו וחצי גריס כהה למראה שני אם קורע ושורף מה שקרע שיש בכלל מאתים מנה כיון דאם כל הגריס עמד בעיניו שורף לגמרי ואם כל הגריס כהה למראה שני שורף רק מקום הנגע א"כ לענין זה מצטרפין ב' חצאי הגריסין שעכ"פ ישרוף את הנגע או אפשר כיון דאין מראיהן שוה שזה כהה וזה ירקרק או אדמדם אי אפשר להם להצטרף זע"ז לכגריס

כתב הרמב"ם ז"ל פי"ב ה"ד בבגד המנוגע ופשה אחר הפטור ישרף והקשה המשנה אחרונה איך משכחת לה פטור היינו בכהה א"כ איך משכחת לה פשיון הא פשיון בכהה לאו כלום הוא ואי בשחזר למראיו אף בלא פשיון שורף ע"ש ונראה דל"ק דשפיר משכחת לה בשנפטר משום פריחה בכולו דהא הרמב"ם ז"ל פסק דפריחת בגדים טהורה ומיירי דעמד במראיו ואח"כ כנס ופשה דטמא משום פשיון והנה ז"ש המשנה אחרונה דאם חזר אחר הפטור למראיו בלא פשיון שורף הנה כ"כ הר"ש ז"ל בפ"ג מ"ז לאחר הפטור כגון שכהה אם חזר אח"כ שורף ע"ש אך נראה דא"א לומר דהאי לאחר הפטור כגון שכהה ב' שבועות דנפטר לגמרי ואח"כ חזר למראיו דשורף דהא הר"ש ז"ל הביא בפי"א מ"ה מהתוספתא הפושה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני מכבסו וטהור והיינו בכהה חזר לפשיון היינו אחר הפטור טהור דאין פשיון לכהה חזר לנגע בין מראיו בין שלא מראיו יראה בתחילה ע"ש א"כ לאחר הפטור של כהה אם חזר למראיו יראה בתחילה ולא שורף והר"ש ז"ל בפ"ג צ"ל. דמיירי בכהה בשבוע שני דלא נפטר לגמרי אלא קורע ופוטר השאר ואז אם חזר בו שורף מדין חוזר אך להרמב"ם ז"ל שכתב בפשה לאחר הפטור דשורף א"א לומר דמיירי בכה"ג דהרמב"ם ז"ל כתב שם תרתי וכן בגד שקרע ממנו הנגע בסוף שבוע ב' כמו שביארנו וחזר בו נגע כגריס ישרף וכן בגד שפשה בו הנגע אחר שנפטר ישרף א"כ האי אחר הפטור לא מיירי בקורע ופוטר

כתב הרמב"ם ז"ל פי"ב ה"ח דבבגדים פריחה אחר הפטור טהור והראב"ד ז"ל השיג עליו כיון דפריחת בגדים ילפינן מפריחת אדם והתם פריחה לאחר הפטור טמא ע"ש, והנה יש לעיין איך משכחת לה בבגדים פריחה אחר הפטור דלאחר הפטור היינו בכהה ב' שבועות במראה שני או שכהה למראה שלישי וכיון דאין פשיון לכהה א"כ בלא טהרת פריחה ג"כ טהור ולהראב"ד ז"ל דטמא קשה במה נטמא הא אין כאן פשיון ואי מיירי דלאחר הפטור חזר למראיו ופרח בכולו הא בכהה ולאחר הפטור חזר למראיו אמרינן בתוספתא דיראה בתחילה א"כ בפרח בכולו הוי כמו בא מתחילה כולו ירקרק או אדמדם דיסגיר כדאמרינן בתוספתא וכמ"ש הרמב"ם