מקדש דוד חלק ג פד

בנתק שתחילתו כגריס והסגירו ובסוף שבוע פשה או נולד בו שער צהוב וחזר ופשה עדיין עד כסלע ובאותו פשיון נשארו ב' שערות ע"ש וכן לקמן מ"ח על התוספתא גבי שכנס שער שחור מן הצד כתב דהיינו שפשה הנתק ובאותו פשיון נשארו ב' שערות שלא נתקו ע"ש ויש לעיין הא שער שחור שצמחו בפשיון אין מצילות כמ"ש הר"ש ז"ל שם מ"ה ואם הצומח אינו מציל כ"ש המשואר ובעיקר מה שהקשה הר"ש ז"ל על הת"כ איך משכחת לה משואר בסוף נראה דהנה ודאי אם ימרוט שערו אצל הנתק ואח"כ יצמחו אין זה צומח מן הצד שמציל דצומח הוא שמתחילה היה שם נתק וא"כ משכחת לה שפיר שמרט שער ראשו וסביבות מה שמרט נולד אח"כ נתק ואח"כ צמחו השערות שמרט והוי משואר בסוף דכשנולד הנתק לא טיהר אותו השער כיון שנמרט ובעינן בשער שחור כדי לכוף ראשן לעיקרן

ובעיקר מה שחידש הר"ש ז"ל פ"י מ"ה דשער שחור דצמחו בפשיון אין מצילות מידי שער צהוב כתב זה על הא דאמרינן שם החליטו בפשיון הלך הפשיון וחזר הפשיון וכן בשער צהוב כו' ה"ה כמו שהיה, וכתב הר"ש ז"ל הלך הפשיון היינו שחזרו שערות וצמחו במקום שפשה וחזר הפשיון שלאחר שצמחו חזרו ונתקו או שלא חזרו ונתקו אלא שבא שער צהוב ה"ה בהחליטו כמות שהיה ושערות שחורות שצמחו בפשיון אין מצילות מיד שער צהוב שלא צמחו בנתק אלא בפשיון ע"ש דקשה להר"ש ז"ל בהלך הפשיון היינו ע"כ שצמחו שם שער שחור א"כ אמאי אין מצילות משער צהוב ולפ"ז הוצרך לחדש דשער שחור שצמחו בפשיון אין מצילות, אך יש לתרץ גם בלא חידוש זה דמיירי שגדלו שם שער שחור שאין בו כדי לכוף ראשן לעיקרן דמדין שער שחור אינו נטהר אבל הפשיון הלך אם גדל שם שער כזה דנתק אין שם דנתק הוא שיפול השער מעיקרו כמ"ש הרמב"ם ז"ל

והנה לפמ"ש הר"ש ז"ל דשער שחור שצמחו בפשיון אין מצילות יש לחקור בשער צהוב הגדל בפשיון אי מטמא ומשכחת לה כגון שפשה ואח"כ נולד שער צהוב וכיסה את כל הפשיון דהפשיון הלך אף דשער צהוב הוא סימן טומאה דאטו מי שלא ניתק שער ראשו כלל רק שערותיו הוא שער צהוב דק הוא טמא דנתק הוא שינתק השער רק דשער צהוב הוא סימן טומאה בנתק וא"כ כיון דהשער צהוב כיסה הפשיון אין שם פשיון עוד ואינו טמא משום פשיון רק יש לחקור אם טמא מדין שער צהוב כיון שנולד בפשיון ולא בהאום

הנה מצינו נפקותא בין נתק לשאר נגעים דבשאר נגעים כשכנסה מקצת הבהרת ונתמעטה המקום שכנס אין עליו דין בהרת כלל ואם יהיה במקום הזה אח"כ שער לבן אינו כלום ובנתק היכא דצמח שער שחור מן הצד טהור מדין שער שחור המטהר ואע"ג דבאותו מקום שצמח אין עוד נתק כלל דנתק הוא שניתק השער וכשצמח השער מן הצד אותו מקום כנס הנתק וכדאמרינן נתק שהחליטו בפשיון הלך הפשיון וחזר כו' דהלך הפשיון היינו דגדל שם שער וזהו כינוסו כמ"ש הר"ש ז"ל א"כ לעולם כשצמח שער שחור מן הצד הרי כנס הנתק ואותו המקום ששם השער אינו שייך עוד להנתק כלל א"כ איך מטהר עתה השער שחור שאר הנתק ואם נולד אח"כ שער צהוב בהנתק השער שחור מטהרו ואף שעומד עתה חוץ לנתק נמצא דמקום שהיה תחילה הנתק אעפ"י שאין שם עתה י"ל דין דשער שחור שבו סימן טהרה לכל הנתק

אמרינן פ"י מ"ז ב' נתקים זה לפנים מזה ושיטה של שער מפסקת ביניהן נפרץ ממקום אחד טהור כו' וכתב הר"ש ז"ל דהך מילתא דמיא לההיא דפ"ו בהרת כגריס ומחיה כעדשה מקפתה וחוץ למחיה בהרת והתם שדינן מחיה המקפת בתר בהרת החיצונה ומטמאינן וה"נ שדינן שיטה של שער המקיף בתר נתק החיצון ומטהרינן והביא הר"ש ז"ל שם מהת"כ איש להביא את הנתק נתק בתוך נתק דברי ר"ע וכתב הר"ש ז"ל דר"ע לטעמיה דס"ל גבי בהרת ומחיה מקפתה כר"י דמסגיר את שתיהן והך שיטה של שער נמי לא שדינן לה לא בתר חיצון ולא בתר פנימי וכתב הר"ש ז"ל דאם נפרץ ממקום אחד לר"ע ולר"י שניהם טמאים משום פשיון ע"ש וקשה איך מתטמא החיצון משום פשיון הא אין הנתק פושה לתוכו וכדאמרינן שם בפ"ו גבי בהרת ומחיה מקפתה כו' דאם נתמעטה המחיה מבחוץ החיצונה טהורה שאין הבהרת פושה לתוכה ע"ש וגם הנתק אין פושה לתוכו כמ"ש הר"ש ז"ל פ"י מ"ט וצ"ע

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ח הי"ב מי שהיה בראשו נתק כגריס ופשה הנתק על כל ראשו ולא נשאר שם שיער כלל אלא פחות משתי שערות ה"ז טהור כו' ויש לעיין מנ"ל להרמב"ם ז"ל דשערה אחת אינה מעכבת בפריחת הראש, ואפשר דהרמב"ם ז"ל לטעמיה בזה דכמו בפריחת הגוף ס"ל דאין פחות מכעדשה מעכבת בפריחה אף מתחילה וה"נ שערה אחת בפריחת הראש ואע"ג דכעדשה מקום שלו ב' שערות על ב' שערות ס"ל דב' שערות בראש י"ל חשיבות כמו מקום של ב' שערות על ב' שערות בגוף

הנה יש לחקור בנתק שניתק אח"כ כל הראש דטהור משום פריחה אם אח"כ כנס מעט שנולדו שם שערות שחורות דמדין שער שחור לא נטהר דאין שער שחור מטהר בפשיון כמ"ש הר"ש ז"ל אם טמא הוא כיון דעתה ליכא פריחה בכולו והיינו למ"ד דלא אמרינן בנתק כיון שטיהר שעה אחת שוב אי"ל טומאה ואפשר דתלוי בזה דלר"מ בפריחת הגוף וחזרו בו ראשי אברים דאין הטומאה משום מחיה רק משום דעתה ליכא פריחה בכולו י"ל דה"נ בנתק אבל מאן דס"ל התם בחזירת ראשי אברים דטמא משום בשר חי ובעינן דוקא כעדשה א"כ בנתק דל"ש בשר חי אין חזירת מקצתו מטמא

אמרינן רפ"י לר"ע דשער צהוב דק היינו לקוי וקצר וכתב הר"ש ז"ל שם בלשון אחד דהיינו קצר משיעור דתנן גבי שער לבן בפ' בא סימן ע"ש היינו כדי שינטל בזוג [והרמב"ם ז"ל כתב להדיא דשער צהוב בעינן דוקא כדי לכוף ראשן לעיקרן דלא כהר"ש ז"ל בלשון זה], והנה יש לעיין הא אמרינן דשער צהוב שקדם להנתק מציל כמו שער שחור ותימא הא לא עדיף שער צהוב להציל משער שחור ושער שחור ודאי דינו כשאר שער וצריך שיעור שער כדי שינטל בזוג א"כ איך מציל, ואין לומר דשער שחור ג"כ הוקש לשער צהוב לשיעורייהו א"כ איך אמרינן דב' נתקים ושיטה של שער מפסקת ונפרצו מב' מקומות דטהור משום דמה שביניהן הוא שער שחור להציל והא הנך שערות הם ארוכים ומוכח דשער שחור לא הוקש לשער צהוב, ועוד יש לעיין מדאמרינן פ"י מ"ג אחת צהובה ואחת שחורה אין מצילות ובת"כ מפקינן לה מקרא ושער שחור אי"ל אלא שחור כו' א"כ למה נאמר שחור השחור מציל הצהוב אינו מציל איזה צהוב שאינו מציל כו' אלא שהיו בו ב' שערות אחת צהובה ואחת שחורה כו' הייתי אומר הואיל ואין מצטרפין לטומאה יצטרפו לטהרה ת"ל שחור שחור מציל צהוב אינו מציל ע"ש ואיך אפשר לומר דהצהוב יצטרף עם השחור להציל הא הצהוב להציל לא עדיף מהשחור והא אין בו כשיעור שינטל בזוג ואי מיירי שיש בו השיעור א"כ ארוך הוא ומצטרף עם השחור דהא שער צהוב ארוך מציל כדאמרי' בתוספת'

אמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פ"ד מ"ה בהרת וחוט יוצא ממנה ב' בהרות וחוט יוצא מזו לזו אם יש בו רוחב ב' שערות זוקקין ליטמא בשער לבן ובפשיון אבל למחיה אינו מצרפן עד שיהיה בו רוחב כגריס ראב"ש אומר כשם שאין מצרפין ליטמא במחיה עד שיהיה בו רוחב כגריס כך אין זוקקין ליטמא בשער לבן ובפשיון עד שיהא בו רוחב כגריס וכתב הר"ש ז"ל דכה"ג פליגי נמי גבי נתקים, והנה