מקדש דוד חלק ג פב

ט) שיעור שער לבן לטמא הוא ב' שערות כדי לכוף ראשן לעיקרן ובעינן בהרת קודם לשער לבן ובבאו שניהם כאחד הבהרת והשער לבן כתב הר"ש ז"ל פ"ד מי"א דזה דאמרינן בהרת ובה ב' שערות לאו דאתו בהרת ושערות בהדי הדדי אלא הבהרת קדמה ואח"כ באו השערות ע"ש והשמ"ק כתובות פ' המדיר כתב דאם אתו בהרת ושער לבן בהדי הדדי טמא והוכיח דאי הוי טהור א"כ בשער לבן ובהרת ספק זה קדם כו' איכא ס"ס לטהרו ספק קדם השער לבן ספק אתו בהדי הדדי ע"ש] והנה אמרינן בפ"ד דנגעים מ"ג יש במחיה מה שאין בשער לבן שהמחיה מטמאה הפוכה ושלא הפוכה משא"כ בשער לבן ובת"כ דריש לה מקרא דמחיה מטמאה שלא הפוכה והנה זה אי אפשר להיות שתקדום מחיה לבהרת דמחיה הוא בשר בריא היינו שיש באמצע הבהרת מקום שאין שם בהרת א"כ מה שייך לומר קודם הבהרת שהיה שם מחיה דקודם הבהרת כל הגוף הוא בשר בריא ולא משכחת לה אלא בב"א שנולדה הבהרת ובתוכה כעדשה שאין שם בהרת וזה מקרי שאינה הפוכה א"כ הפוכה מקרי דוקא שנולדה אחר הבהרת וא"כ בשער לבן דבעינן דוקא הפוכה בעינן דוקא שתקדום הבהרת לשער לבן אבל בב"א טהור דהא אמרינן יש במחיה מה שאין בשער לבן

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ב ה"ד אין שער לבן סימן טומאה עד שיהא בגוף הבהרת כיצד בהרת ובה שחין או מכוה או בוהק או מחיית השחין כו' ושתי שערות לבנות בתוך השחין או המכוה או הבוהק שבתוך הנגע אינן סימן טומאה וה"ז כבהרת שאין בה שער לבן ויסגור כו' הלכו להם השחין והבוהק והמכוה כו' ונמצא שתי השערות בתוך הבהרת בגופה בסוף שבוע הראשון או בסוף שבוע השני ה"ז מוחלט ע"ש ויש לעיין כיון דמתחילה היה השער לבן בהבוהק ולא היה מטמא ועכשיו הוא בבהרת א"כ הוי כקדם שער לבן לבהרת ומתני' דפ"ק דקתני כיצד להחמיר הקיף השחין את שתיהן כו' או שחלקן השחין כו' והבוהק והלכו להם דמחליטין אותו התם מיירי דהכל היה בתוך ימי ההסגר שהסגירו בלא שער לבן ובתוך ימי ההסגר נולד לו שער לבן והקיפן השחין והבוהק ובשבת בשעת ראיית הכהן הלכו להם כי כל מה שנעשה בתוך ימי ההסגר לא חשיב כלל דאפילו הלכה הבהרת לגמרי וחזרה ג"כ ה"ה כמות שהיתה דבהסגר משגחינן רק מה שהיה בתחילת ההסגר ובסופו ולא מה שנעשה בתוך ההסגר וכיון דהסגירו בלא שער לבן ובסוף ההסגר יש שער לבן בבהרת טמא אך הרמב"ם ז"ל דמיירי שהיה קודם הסגר שער לבן בבוהק אשר בתוך הבהרת שהרי כתב הרמב"ם ז"ל דהוי כבהרת בלא שער לבן ויסגור א"כ אח"כ כשהלך הבוהק ועתה השער לבן בבהרת א"כ הוי כקדם שער לבן לבהרת וצ"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל דדוקא קדם שער לבן להבהרת ממש טהור אבל היו השער לבן קודם באופן דאין מטמאין כגון שהיו בבוהק שבתוך הבהרת ואח"כ הלך הבוהק טמא אך קשה מהא דאמרינן בפ"ד מ"ו בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה ושער לבן בתוך המחיה והלכה המחיה דר"ש מטהר לפי שלא הפכתו הבהרת דס"ל דשער לבן אינו מטמא במחיה שבתוך הבהרת וכשהלכה המחיה ועכשיו השער לבן בהבהרת ג"כ טהור דחשיב שלא הפכתו הבהרת א"כ כ"ש שאם היה השער לבן בבוהק שבתוך הבהרת דהבוהק אינו שייך להנגע כלל דאם אח"כ הלך הבוהק ועתה השער לבן בהבהרת דחשיב שלא הפכתו הבהרת ואף רבנן דמטמאי התם הוא רק משום דס"ל דשער לבן מטמא בתוך המחיה כדאמרינן בת"כ דדרשי ושער בנגע דכל שהיה השער לבן בנגע אף בהמחיה הוי סימן טומאה אבל כשהיה בבוהק דלא הוי השער לבן סימן טומאה לכ"ע כשהלך אח"כ הבוהק חשיב לא הפכתו הבהרת וצע"ג

כתב הכ"מ שם עמ"ש הרמב"ם ז"ל דאין שער לבן סימן טומאה עד שיהיה בגוף הבהרת וכו' בפ"ק דנגעים תנן על ב' שערות לבנות נסמך השחין לשתיהן או לאחת מהן הקיף השחין את שתיהן או את אחת מהן או חלקן השחין ומחיית השחין ומחיית המכוה והבוהק להקל וא"ת הא קי"ל שער לבן הוי סימן טומאה גם בשחין ומכוה וא"כ דל בהרת מהכא תי"ל משום שחין ומכוה שיש בהם שער לבן וי"ל משכחת לה כגון שהיה מכה טריה ונקרא מורד ואינו מטמאה ע"ש וקשה הרי קתני התם במתני' נמי מחיית השחין ומחיית המכוה והיינו צרבת דמטמא בנגעים ובעיקר הקושיא י"ל דמיירי שאין בהשחין כגריס א"נ שקדם שער לבן להשחין

יש לחקור בבהרת כגריס ופשתה והוחלט ואח"כ פרחה בכולו ונולד לו שער לבן לרבנן דמטהרים בפ"ח מ"ב שער לבן אחר פריחה אם אח"כ כנסה כל הפשיון ונעשה כבתחילה כגריס אי טמא משום שער לבן אי מקרי שלא הפכתו הבהרת כיון דבשעה שנולד השער לבן היה הבהרת טהור מדין פריחה או מ"מ כיון דבזו הבהרת נולדה ול"ד לשער לבן שהיה בבהרת והלכה ואח"כ חזרה דבבהרת של עתה השער לבן קדם או שהיה בהרת כחצי גריס ובה שער לבן ואח"כ נוסף עוד חצי גריס דטהור דדרשינן בת"כ שהפכתו כולה ולא שהפכתו מקצתה אבל הכא הרי הפכתה כולה שכל הבהרת של עתה קדמה לשער לבן ול"ד ג"כ לבהרת ובה מחיה ושער לבן בתוך המחיה והלכה המחיה דר"ש מטהר דהתם קודם היו בהמחיה ועתה בהבהרת או אפשר כל בשעה שנולד השער לבן היתה הבהרת טהורה מאיזה טעם שיהיה מקרי שלא הפכתה הבהרת

בשער הפקודה בבהרת ובה שער לבן והלכה הבהרת וחזרה דעקביא בן מהללאל מטמא כתב הרע"ב ז"ל בפ"ה דעדיות מ"ו וכן בפי' הרמב"ם והראב"ד ז"ל שם דטעמו משום שהרי נהפך שער לבן בבהרת עוד כתב הראב"ד ז"ל דא"נ דקסבר עקביא כיון ששער לבן עומד במקומו עדיין לא נרפא הנגע וכמי שלא הלכה הבהרת דמי ע"ש היינו ללישנא קמא לא דריש עקביא ב"מ כלל שהפכתה ולא שהפכתה חברתה וכל שאיזה בהרת הפכתה סגי וללישנא בתרא בעי שתהפוך זו הבהרת רק ס"ל כיון דשער לבן עומד וחזרה הבהרת אין האחרת אלא זו, והנה יש נפקותא לדינא בין הנך תרי לישני בבהרת ובה שער לבן והלכה הבהרת ונולדה בהרת אחרת בסמוך לה ופשתה עד שהכניסה לתוכה את השער לבן וכנסה הבהרת מצד אחר שיעור שפשתה לכאן דליכא לטמא משום פשיון דבכה"ג כיון דנולדה הבהרת במקום אחר ודאי אין זו הבהרת שהלכה וללשון שני לכ"ע אינן סימן טומאה וללישנא קמא כל שהפכתן בהרת בעולם הוי סימן טומאה

אמרינן בת"כ שאלו תלמידיו את ר"י בהרת ובה שער שחור חיישינן שמא מועט מקומה את הבהרת מכגריס א"ל ובה שער לבן חיישינן שמא מיעט מקומה את הבהרת מכגריס א"ל אי אמרת בשער לבן שסימן טומאה תאמר בשער שחור שאינו סימן טומאה א"ל הרי שיש ו' שערות לבנות כולן הן סימני טומאה אלא שנים חוששין אנו על המותר שמא מיעט מקומן הבהרת מכגריס א"ל אי אמרת בשער לבן שהוא מין טומאה תאמר בשער שחור שאינו מין טומאה א"ל אף שער שחור הופך והוא מין טומאה וכו' ע"ש, והנה יש לעיין בשער לבן שקדם את הבהרת אי ממעט מכגריס דהא אינו סימן טומאה וגם אי אפשר להפך עוד לסימן טומאה כמו שער שחור אי זה מקרי מין טומאה לפי שבעלמא שער לבן אם באה אחר הבהרת טמא דל"ד לו' שערות לבנות שכולן כאן מין טומאה רק דסגי בשנים ואם ינשרו שנים יהיה טמא מחמת האחרים וכיון דאפשר להם להיות סימן טומאה בזו הבהרת חשיב מין טומאה וכמו שחורות דאם יהפכו ללבן יהיו סימן טומאה אך שער לבן שקדם לבהרת אינו יכול להיות כאן סימן טומאה לעולם, והנה יש לחקור בשער לבן שקדם את הבהרת ואח"כ