מקדש דוד חלק ג פא

דחשיב פשיון וראיית הכהן באמצע היינו בשעה שכנס ל"ש כיון שפטרו ומה שייך ראיית כהן אח"כ כשכנס הא אין כניסה סימן טומאה אבל בהוחלט בשער לבן ונפחתה הבהרת מכגריס דטהרו הכהן אינו שייך שעתה בשעה שטהרו הכהן מחמת שנפחתה מכגריס שיהא עתה דין על הנגע שאם תפשה יהיה טמא שהרי אין כאן נגע כלל דפחות מכגריס לאו נגע היא ואין עליה שום דינים כלל וא"כ בראיית כהן כשכנסה נעשה עליה דין בהרת פחותה מכגריס דאינה בהרת כלל ול"ש עליה דין פשיון א"כ אף אם פשתה שחזרה לכגריס אינו מטמא בפשיון דכ"ז שלא חל על הנגע מתחילה דין שיטמא בפשיון אינו מטמא בפשיון ובזה שאני פשיון משער לבן ומחיה דשער לבן ומחיה מטמאין בתחילה כשבא אצל כהן ובו בהרת עם שער לבן או מחיה טמא אבל פשיון אפילו רואה הכהן שפושה והולך אין זה פשיון ופשיון מטמא רק אחר שעשה הכהן על הנגע דין הסגר שאז נעשה דין אם תפשה שיטמא וכן בפשיון בן יומו כדאמרינן בתוספתא בהרת ובה סימני טומאה החליטו והלכו להן סימני טומאה ובא אצל כהן ופטרו ואח"כ נולד לו הפשיון זהו פשיון שמטמא בן יומו ע"ש דע"י ראיית הכהן כשפטרו נעשה דין על הנגע שיטמא בפשיון דכל שהכהן עושה חלות על הנגע כשמסגירו או פוטרו נעשה עליו ג"כ דין שיטמא בפשיון וכ"ז שאין הכהן עושה על הנגע איזה חלות היינו כשרואה הכהן בתחילה שפושה והולך אינו מטמא בפשיון אבל בהוחלט בשער לבן ונפחתה הבהרת מכגריס שאז פטרו הכהן אז החלות שעשה הכהן על הנגע כשפטרו אי אפשר להיות עליה דין שיטמא בפשיון דפחות מכגריס אינו נגע כלל

הקשה הראב"ד ז"ל בפ"ד שם לר"ע דפשתה ואח"כ כנסה דטמא הא בבהרת כגריס ופשה כחצי גריס והלכה מן האום כחצי גריס ס"ל לר"ע דתראה בתחילה ואמאי לא יהיה טמא הרי פשתה וכנסה ועיין בכ"מ שם שביאר קושית הראב"ד ז"ל וכתב שמצא במשניות מוגהות כתוב על אותה משנה דרע"א תראה בתחילה דזו המשנה אינה בנוסחת הרמב"ם ז"ל ע"ש, והנה כן נראה להדיא דגרסא אחרת היה להרמב"ם ז"ל במתני' ממה דאמרינן שם פ"ד מ"י בהרת כגריס ופשתה כגריס נולד לפשיון מחיה או שער לבן והלך לה האום ר"ע מטמא ופי' הרמב"ם ז"ל שם בפה"מ דר"ע מטמא משום פשיון ע"ש ואע"ג דמעיקרא כגריס והשתא כגריס חשיב ליה לר"ע פשיון וע"כ משום דהוי כפשתה וחזרה וכנסה א"כ אם בבהרת כגריס ופשתה כגריס ואח"כ הלכה לה האום אע"ג דעתה היא כבתחילה וגם הלכה לה האום לגמרי חשיב ליה פשיון כ"ש בהרת כגריס ופשתה כחצי גריס והלך מן האום כחצי גריס דלא הלכה האום לגמרי דחשיב ליה פשיון וטמא ולא יראה בתחילה אבל בפי' הרא"ש ז"ל שם כתב בההיא דבהרת כגריס ופשתה כגריס ונולדה לפשיון מחיה או שער לבן זה דר"ע מטמא הוא משום שער לבן או מחיה אבל משום פשיון לא כיון דלא פשה טפי משיעורא קמא ע"ש והוא משום דהרא"ש ז"ל גריס לעיל בבהרת כגריס ופשה כחצי גריס והלך מן האום כחצי גריס דלר"ע יראה בתחילה ע"ש דלא חשיב פשיון א"כ ה"ה הכא אבל מן הרמב"ם ז"ל מוכח שהיה לו גרסא אחרת וכמ"ש הכ"מ

והנה בזה אתי שפיר מה דאמרינן בפ"ק גבי חל להיות בתוך השבת מעבירין אחר השבת ויש בדבר להקל ולהחמיר כיצד להקל היה לו פשיון והלך הפשיון או שהלכה לה האום או שנתמעטה ואין בזה ובזה כגריס היינו יחד האום והפשיון ע"ש ויש לעיין הא אפילו יש בזה ובזה כגריס הוי ג"כ להקל דהא ליכא עתה פשיון ואף דהתם קאי אליבא דר"ע דאמר מעבירין אותו אחר השבת הא ס"ל לר"ע בהרת כגריס ופשתה כחצי גריס והלכה מן האום כחצי גריס דעכשיו האום עם הפשיון יחד כגריס דתראה בתחילה וא"כ אם היה רואהו בשבת כשפשה היה מחליטו ועכשיו יראה בתחילה א"כ הוא להקל ולגרסת הרמב"ם ז"ל כפמ"ש הכ"מ אתי שפיר דס"ל לר"ע בכה"ג דטמא א"כ ליכא קולא אא"כ אין בזה ובזה כגריס

הנה בההיא דבהרת כגריס ופשתה כחצי גריס והלכה מן האום כחצי גריס דרע"א יראה בתחילה וחכמים מטהרין כתב התי"ט בשם מהר"ם ז"ל דה"ה איפכא דהלכה מן האום כחצי גריס ואח"כ פשתה כחצי גריס דמטהרי רבנן ולא חשיב נגע חדש ליראות בתחילה שכבר נטהר ונתבטל כשנפחתה מכגריס ע"ש היינו כשנפחתה מכגריס ונטהר נטהר ג"כ לענין שאין אותו החצי גריס הנותר ראוי להצטרף לחצי גריס שיולד אח"כ להיות נגע חדש הנה הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ד ה"ח בהרת שטהרה מתוך הסגר או מתוך החלט שהלכו ממנו סימני טומאה אין מסגירין בה לעולם והוא מהתוספתא והכ"מ הביא שם בשם מהר"י קורקוס וא"ת וכיון שטהרה מתוך הסגר מה יחזור להסגר ע"ש, והנה לפי דברי המהר"ם ז"ל אתי שפיר דאצטריך לטהרה מתוך הסגר ונעשית פחות מכגריס ואח"כ נולד חצי גריס אחר דלא יסגור דלא אמרינן שיחשב כנגע חדש דיסגור אלא כיון דהאי חצי גריס הנשאר נטהר בין מתוך הסגר בין מתוך החלט אינו יכול לשמש עוד לנגע אחר להסגירו אך בעיקר מה שחידש המהר"ם ז"ל דה"ה איפכא דהלכה האום בחצי גריס ואח"כ פשה כחצי גריס ג"כ מטהרין חכמים ולא יראה בתחילה יש לעיין הא בשער הפקודה אליבא דר"ע מי שהיה בו בהרת כגריס ובה ב' שערות והלך ממנה כחצי גריס והניח שער לבן במקום הבהרת וחזר דר"ע מטמא ורבנן דמטהרי התם הוא משום דהוי שער הפקודה דאין השער לבן מטמאין דמקרי שלא הפכתה הבהרת אלא הפכתה חברתה אבל בשער לבן שיולדו עתה מטמאין אף רבנן ולהמהר"ם ז"ל אין כאן נגע כלל כיון שנפחתה הבהרת מכגריס ונטהרה שוב אין מה שנשאר ראוי להצטרף עם מה שנולד אח"כ א"כ מה שייך לומר שהפכתה חברתה הא אין כאן נגע כלל ע"כ נראה לומר דדוקא קתני במתני' שפשתה כחצי גריס ואח"כ הלכה מן האום כחצי גריס אבל לא איפכא ואם הלכה מן האום כחצי גריס ואח"כ פשתה כחצי גריס לכ"ע יראה בתחילה דעל חצי גריס ל"ש טהרה ול"ש לומר שכבר נטהרה הבהרת כיון דעתה היא חצי גריס וחצי גריס אינה כלום ול"ש עליה שום דינים והוי כבהרת חצי גריס בתחילה דאם נוסף אח"כ עליו עוד חצי גריס הוי נגע חדש ויראה בתחילה ובפשתה כחצי גריס ואח"כ הלכה מן האום כחצי גריס הטעם דלרבנן לא יראה בתחילה הוא משום דאותו החצי גריס שנתוסף היה קודם משמש פשיון להנגע הראשון אינו יכול לשמש עתה אום לנגע חדש ובבהרת כגריס ופשתה כגריס ועוד והלכה האום דס"ל לרבנן דיראה בתחילה התם הוא כיון דהפשיון הוא יותר מגריס ויש בהפשיון שיעור נגע א"כ מתחילה כשנולד הפשיון היה משמש פשיון וגם כנגע בפ"ע כיון שיש בו שיעור נגע וכשהלך האום נשאר דינו בתור נגע בפ"ע משא"כ בפשיון פחות מגריס

והנה בבהרת כגריס ופשתה כחצי גריס והלכה מן האום כחצי גריס דר"ע מטמא וחכמים מטהרין וכן בהרת כגריס ופשתה כגריס ועוד והלכה לה האום דר"ע מטמא וחכ"א יראה בתחילה ס"ל לר"ע דהאום והפשיון חדא הוא וכשהלכה האום או שנתמעטה עדיין תורת נגע הראשון עליה ולרבנן כל שנפחתה האום מכגריס אין הפשיון מצטרף עמה לכגריס ובהלכה האום ונשאר הפשיון הוי כנגע אחר ויראה בתחילה, והנה יש לחקור מי שהיה מוחלט בשער לבן ואח"כ פרח בכולו ואח"כ הלכה האום הנה לרבנן דהאום והפשיון חשיב כב' נגעים ובהלכה האום ונשאר הפשיון יראה כבתחילה נראה דה"נ יראה כבתחילה כיון שהלכה האום ולר"ע דחשיב אום ופשיון חדא בפרח בכולו ואח"כ הלכה האום הוי כנתגלו ראשי אברים דטמא אך אפשר דהיכא ס"ל לר"ע דהאום והפשיון אחת הוי הנ"מ פשיון המטמאו אבל פרח בכולו דהוי פשיון המטהרו לא ולכ"ע יראה בתחילה: