מקדש דוד חלק ג עח

נטהר מן הבהרת ואח"כ פרחה בכולו הוי כשאר פשיון דטמא ואמרינן בשלהי פ"ח הוחלט והלכו להם סימני טומאה ועד שלא הספיק להראותו לכהן פרח בכולו טהור דכ"ז שלא הראה לכהן עדיין טמא הוא והוי פורח מן הטמא דטהור ויש לחקור בהלכה הבהרת כולה ולא הספיק להראותו לכהן עד שפרח בכולו דדוקא בהלכו רק סימני טומאה והבהרת נשארה וכ"ז שלא הראה לכהן לא נטהרה הבהרת והוי פורח מן הטמא אבל כשהלכה הבהרת כולה נהי דלא הספיק להראותו לכהן מה שייך שהוא פורח מן הטמא שהרי אין כאן נגע כלל והוי עתה כבא לבן מתחילה דטמא, והנה אי אפשר לומר דזה דאמרינן דהפורח מן הטמא טהור אזלינן בתר גברא וכיון דגברא טמא הו"ל פורח מן הטמא וא"כ ה"נ הלכה הבהרת כולה כיון דגברא אכתי טמא כ"ז שלא הראה לכהן כדאמרינן בתוספתא פ"ק דנגעים הלך נגעו אפילו לאחר ג' שנים ה"ה בטומאתו עד שיאמר לו כהן טהור הוא דא"א לומר דאזלינן בזה בתר גברא דאמרינן פ"ח מ"ו ב' בהרות אחת טמאה ואחת טהורה פרחה מזו לזו ואח"כ פרחה בכולו טהור ובתוספתא איכא פלוגתא בזה ר' נחמיה ס"ל אם מטמאה לטהורה פרחה טהור ואם מטהורה לטמאה טמא ומשום דהוי פורח מן הטהור דטמא וטעמא דרבנן דמטהרי בכל גוונא כתב הר"ש ז"ל שם משום כיון דפרחה מטהורה לטמאה נטמאה הטהורה משום פשיון והו"ל פורח מן הטמא ע"ש ואי אזלינן בתר גברא כיון שיש בו גם בהרת טמאה א"כ טמא הוא ומ"ל מאיזה מהם פרחה וע"כ דאזלינן בתר הנגע דבעינן שתפרח מבהרת טמאה א"כ אם אין שם בהרת כלל מה שייך שפורח מן הטמא אך יש להביא ראיה דאף בהלכה הבהרת כולה קודם ראיית כהן ג"כ טהור בפריחה דאמרינן בשלהי פ"ז בקוצץ בהרתו במתכוין דטמא עד שתפרח בכולו ע"ש ואמאי מתטהר כשפרחה בכולו אדרבה כיון דמדאורייתא נטהר בקציצת בהרתו א"כ עתה כשפרחה בכולו הו"ל פורח מן הטהור וטמא מדאורייתא וע"כ כיון דלא טהרו אותו משום קנסא הו"ל אח"כ כשפרחה בכולו פורח מן הטמא דטהור ומוכח דאף אם הלכה הבהרת כולה קודם ראיית כהן חשיב אח"כ פורח מן הטמא וצ"ע הא בעינן שתפרח מבהרת טמאה ואין כאן בהרת כלל וצ"ל דחשבינן מקום בהרת אף שהלכה לה כאילו יש שם בהרת והוי פורח מן הטמא ודוחק וצ"ע בזה

הנה התי"ט פ"א כתב בשם מהר"מ ז"ל על הא דאמרינן שם דד' מראות נגעים דמצטרפין זע"ז לטמא ההופך כולו לבן לאחר הפטור ואף דכבר תני שם לעיל לטמא את הנולד לו פשיון לאחר הפטור וכתב דנ"מ לאם פשה לתוכה דמשום פשיון טהור דאין הנגע פושה לתוכה וטמא משום הפך כולו לבן לאחר הפטור ע"ש, והנה לפי דברי המהר"ם ז"ל דפריחה לאחר הפטור אין זה משום פשיון רק הוי סימן טומאה בפ"ע יש הרבה נפקותות בין פשיון לאחר הפטור ובין פריחה לאחר הפטור שאם היה בכולו נגע חוץ מצרבת השחין והמכוה או שלא בקרחת וגבחת ולאחר הפטור נהפך כולו לבן דמדין פשיון אין לטמאותו דאין הבהרת פושה לתוך צרבת השחין והמכוה וכן לקרחת וגבחת אבל את הפריחה מעכב א"כ לא היה כולו לבן עד עתה ועתה כשפרחה עליהן נטמא משום הפך כולו לבן לאחר הפטור

הנה הבא כולו לבן מתחילה יסגיר ואמרינן בפ"ח מ"ט הבא כולו לבן ובו מחיה כעדשה פרחה בכולו ואח"כ חזרו בו ראשי אברים רי"א כחזירת ראשי אברים בבהרת גדולה וכתב הר"ש ז"ל בלשון שני כשבא כולו לבן ובו מחיה והוחלט ואח"כ פרחה בכולו ונתגלו ראשי אברים אינו טמא דהכא הטהרה לא היתה משום הפריחה רק משום דנתכסה המחיה וכל שאין הטהרה מחמת הפריחה אין חזרת ראשי אברים מטמאתו ע"ש, והנה יש לעיין דא"כ אף בבהרת קטנה ובה מחיה כעדשה והוחלט בו ואח"כ פרח בכולו וחזרו ראשי אברים יהיה טהור דג"כ אין הטהרה מחמת הפריחה רק משום דנתכסה המחיה וצ"ל בבהרת קטנה נהי דנתכסה המחיה ע"י שפרחה בכולו מ"מ הא איכא פשיון בפרחה בכולו וצריך להיות טמא בשביל הפשיון והטהרה הוא משום דפרחה בכולו א"כ ע"כ הפריחה בכולו מטהרתו ומש"ה חזרו ראשי אברים טמא משא"כ בבא כולו לבן ובו מחיה ופרחה בכולו דהכא אי אפשר לטמאותו משום פשיון דפשה על המחיה דאין הנגע פושה לתוכה וכיון דליכא פשיון נטהר בכיסוי המחיה א"כ א"צ לטהרת פריחה בכולו ומזה נראה דבפריחה בכולו איכא לעולם פשיון המטמאתו רק דהפריחה מטהרתו מן הפשיון ומש"ה בבהרת קטנה ובו מחיה ופרח בכולו וחזרו ראשי אברים טמא, והנה בזה יובן מה דאמרינן בירושלמי מגילה פ"א ה"ח לר"י דפרח בכולו מתוך הסגר טעון צפרים ואע"ג דבשאר טהרות מתוך הסגר אינו טעון צפרים ונראה הטעם דצפרים בעינן רק על נגעים עם סימני טומאה ועל נגעים בלא סימני טומאה ליכא צפרים ומש"ה הטהור מתוך הסגר אינו טעון צפרים משום דהטהור מתוך הסגר ע"כ לא היו בו סימני טומאה מעולם אבל בפריחה מתוך הסגר איכא לעולם סימן טומאה שהוא פשיון רק שהפריחה מטהרתו והוי כנולדו בו סימני טומאה ונטהר מהם דטעון צפרים

והנה מדברי הר"ש ז"ל מוכח דאף בכולו לבן ג"כ שייך אין הנגע פושה לתוכה דאם לא בבא כולו לבן ובו מחיה כעדשה ופרחה בכולו אמאי אינו צריך לטהרת הפריחה הא איכא פשיון במה דנתכסית המחיה אף דמן הסברא נראה היה לומר דבכולו לבן ל"ש לתוכה כיון דכולו לבן חוץ ממקום אחד כיון דליכא חוץ אחר להנגע זהו החוץ שלו אך גם מדברי הר"ש ז"ל פ"י מ"ט ג"כ נראה דבכולו נגע ג"כ שייך תוך שהביא שם מהתוספתא גבי נתק הבא כולו נתק יסגור כו' נולד בו שער שחור מן הצד טהור חזר וניתק טמא משום פשיון וכתב הר"ש ז"ל דמש"ה נקט מן הצד דאין הנגע פושה לתוכה ע"ש ומוכח דאף בכולו נתוק ג"כ הדין כן, והנה בפ"ק גבי מראות נגעים דמצטרפין זע"ז להחליט את הנולד בו פשיון לאחר הפטור והדר קתני ולהחליט את שהפך כולו לבן לאחר הפטור וכתב המהר"ם ז"ל דמש"ה תני לה בתרתי דאם הפך כולו לבן לצד פנים של הנגע דמשום פשיון אינו טמא דאינו פושה לתוכה וטמא משום הפך כולו לבן לאחר הפטור הנה ס"ל ג"כ דכולו לבן שייך פשיון לצד פנים מיהו ס"ל דמ"מ טמא דזהו סימן טומאה בפ"ע מה שהפך כולו לבן לאחר הפטור ואין זה משום פשיון, אך לפ"ז יש לעיין אמאי חשיב בפ"ג מ"ג דעור הבשר מטמא בשלשה סימנים אמאי לא קא חשיב נמי בהפך כולו לבן שהוא ג"כ סימן טומאה לאחר הפטור

ח) הביא הר"ש ז"ל פ"ד מ"י מהתוספתא דאם נולדה בהרת כגריס אצל בהרת הישנה והסגירו משום חדשה ובסוף השבוע פשתה הישנה מחליטו כאילו פשתה החדשה דמצטרפין ליחשב כנגע אחד ע"ש, ויש לעיין דזה גופא יחשב פשיון מה שנולדה החדשה אצל הישנה דמה בין זה לפשיון וצ"ל דפשיון מקרי רק אם התחיל לפוש מצד הנגע אבל מצד אחר אף שהגיעה לבהרת אין זה פשיון, וכן נראה מההיא דפ"ו מ"ה בהרת כגריס ומחיה כעדשה מקפתה וחוץ למחיה בהרת כו' נתמעטה המחיה והלכה לה ר"ג אומר אם מבפנים היא כלה כו' היינו שהבהרת הפנימית התחילה לכסות המחיה הוי סימן פשיון להפנימית ואם מבחוץ שדינן הפשיון להחיצונה ועיין בהר"ש ז"ל שם אלמא דפשיון מקרי אם התחיל לפוש מצד הבהרת, אך לפ"ז יש לעיין דאמרינן ברפ"ה כל ספק נגעים טהור חוץ מזה היינו ספק שער לבן קודם לבהרת ועוד יותר מי שהיה בו בהרת כגריס והסגירה בסוף שבוע והרי היא כסלע ספק שהיא היא ספק שאחרת באה תחתיה היינו שמא הלכה לה הראשונה ואחרת באה