מקדש דוד חלק ג עו

שם הראב"ד ז"ל בדעת הרמב"ם ז"ל א"כ ה"נ בראשי אברים כיון דאין ראוין למחיה טהורין לגמרי והראב"ד ז"ל ג"כ לשיטתיה אזיל דס"ל התם דכל שראוי לסימן אחד ג"כ טמא ומש"ה כתב כאן דמחיה לאו דוקא דה"ה דלשער לבן ולפשיון אינו ראוי

אמרינן בפ"ז באלו בהרות טהורות נולד בקמט ונגלה דקמט אינו ראוי לטמא בנגעים משום דבעינן לכל מראה עיני הכהן דאדם נראה כעודר וכו' ויש לחקור בנולדה הבהרת כשהיה נגלה ואח"כ נעשה קמט אם נטהר כיון דבשעת ראיית כהן היה גלוי והחליטו וכיון דאח"כ א"צ ראיית כהן לא איכפת לן בקמט אך אפשר דבעינן ראוי לראיית כהן מתחילתו ועד סופו אך נראה יותר דהקפידא הוא רק בשעת ראיית כהן וכן בבית האפל דאין פותחין בו חלונות לראות את נגעו ודאי דבבית המוחלט אם יסתום חלונותיו לא יטהר בשביל זה וכן נראה ממתני' רפ"ז דחשיב שם באלו בהרות טהורות היו בראשו בזקן בשחין ובמכוה ובקדח ובמורדין חזר הראש והזקן ונקרחו וכו' וחשיב ג"כ קמט ונגלה ובתר הכי חשבינן שם במתני' כל שתחילתו וסופו טמא הראש והזקן עד שלא העלו שער וכו' השחין והמכוה והקדח עד שלא נעשו צרבת וכו' ולא חשיב שם ג"כ גלוי ונעשה קמט וחזר ונתגלה ונראה הטעם משום דכל שהיה גלוי בשעה שנולדה הבהרת ואח"כ נעשה קמט אפילו לא חזר ונתגלה ג"כ טמא דכל שהטהרה הוא רק משום דבעינן ראוי לראיה זה מהני רק בתחילתו וכן בראשי אברים דאין מטמאין משום דבעינן לכל מראה עיני הכהן שיראה כל הנגע בב"א אם מתחילה לא היו על ראשי אברים וחזרו לראשי אברים דמשכחת לה אליבא דר"ע דס"ל בבהרת כגריס ופשה כגריס ועוד והלכה האום דטמא דחשבינן להפשיון אפילו כשהלכה האום לאותו נגע עצמו ולא לנגע אחר ולא חשיב לה כרבנן לנגע אחר ויראה בתחילה א"כ בבהרת שהיתה אצל ראשי אברים ופשתה על ראשי אברים ויחד היה הפשיון כגריס ועוד דפשיון מהני ג"כ על ראשי אברים ואח"כ הלכה האום לר"ע טמא דחשבינן לה לאותו נגע עצמו אף שהלכה האום וא"צ ראיה בתחילה א"כ אותו הנגע חזרה עתה על ראשי אברים נראה דבכה"ג לא נטהר הבהרת אף שעתה היא על ראשי אברים כיון דא"צ עתה ראיית כהן לא איכפת לן אם הבהרת על ראשי אברים

ו) אמרינן בפ"ד מ"ו בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה ושער לבן בתוך המחיה הלכה המחיה טמאה משום שער לבן ור"ש מטהר מפני שלא הפכתו הבהרת דהמחיה הפכתן ולא הבהרת דס"ל לר"ש דבעינן שערה ולא שער מחיתה וכן אמרינן שם בהרת היא ומחיתה כגריס ושער לבן בבהרת והלכה המחיה דס"ל לר"ש דטהור משום שער לבן משום שלא הפכתן הבהרת כגריס ע"ש דס"ל לר"ש דלגבי שער לבן אין המחיה שייך להבהרת כלל וכיון דבלא המחיה אין בבהרת כגריס כשנולד בו השער לבן ואח"כ כסתה הבהרת את המחיה הוי כמו בעלמא בהרת פחות מכגריס ובה שער לבן ואח"כ נעשית כגריס דטהור ולרבנן המחיה בכלל הבהרת אף לענין שער לבן, והנה לענין פשיון נראה דלכ"ע אין המחיה חשובה כהבהרת דהא אמרינן בפ"ו מ"ג בהרת ובה מחיה פחותה מכעדשה נתמעטה המחיה ר"מ מטמא דחשיב לה פשיון ע"ש ואע"ג דס"ל לר"מ דמחיה פחות מכעדשה מצטרפת לכגריס וכמה שהביא שם הר"ש ז"ל מהתוספתא וכן מחיה כעדשה ובהרת כגריס חוץ מן המחיה נתמעטה המחיה חשיב פשיון לר"מ כמ"ש הר"ש ז"ל שם ע"ש ואע"ג דהמחיה היא ג"כ מהנגע וכשנתמעטה המחיה לא פשתה הנגע כלל ששיעור הנגע הוא כמה שהיה ואף רבנן דפליגי על ר"מ הוא רק משום דס"ל דאין הנגע פושה לתוכה וע"כ דלגבי פשיון אין המחיה חשובה כלל מהנגע כמו לר"ש לגבי שער לבן וכשפשתה הבהרת למקום המחיה חשיב פשיון

אמרינן בפ"ד מ"ז בהרת ובה מחיה ופשיון הלכה המחיה טמא משום הפשיון ויש לעיין לפי מה דקי"ל כרבנן דמחיה פחותה מכעדשה אינה מצטרפת לכגריס כמה שהביא הר"ש ז"ל מהתוספתא א"כ כשהלכה המחיה אמאי טמא דהא כשנפחתה פחות מכעדשה א"כ נפחתה הבהרת מכגריס א"כ אח"כ כשהלכה המחיה כולה וכסתה הבהרת דיש בהבהרת עתה כגריס הוי כבהרת כגריס ונפחת מכגריס ואח"כ חזרה לכגריס דחשיב עתה כנגע חדש ויראה בתחילה ואמאי טמאה משום פשיון וצ"ל דמיירי בבהרת שיש בה כגריס חוץ מן המחיה א"נ שהלכה לה המחיה בב"א אך כמו כן יש לעיין בבהרת כגריס ובה מחיה כעדשה והוחלטה ואח"כ הלכה המחיה דטהור ואמאי הא כשנתמעטה המחיה נפחתה הבהרת מכגריס ואח"כ כשנתכסה כל המחיה נעשה עוד הפעם הבהרת כגריס הוי עתה נגע חדש וכמו בשער הפקודה שהיה שער לבן בבהרת ונתמעטה הבהרת מכגריס ואח"כ חזרה לכגריס דחשיב נגע חדש ומקרי שהפכתה חברתה ע"ש א"כ בהוחלט במחיה ואח"כ הלכה אמאי טהור לגמרי יראה בתחילה וכן בההיא דפ"ד מ"ו בפלוגתא דר"ש ורבנן בבהרת היא ומחייתה כגריס ושער לבן בתוך הבהרת וס"ל לרבנן דאם הלכה המחיה טמאה משום שער לבן הא כיון כשנתמעטה המחיה מכעדשה כיון דמחיה פחותה מכעדשה אינה מצטרפת לכגריס א"כ נפחתה הבהרת מכגריס ואח"כ כשנתכסית כל המחיה חזרה הבהרת לכגריס א"כ אמאי טמא משום שער לבן הא הוי ממש שער הפקודה דאפליגי בה ר"ע ורבנן בבהרת כגריס ובה שער לבן ונתמעטה מכגריס ואח"כ חזרה דס"ל לרבנן דהוי שער הפקודה וטהור וצריך ג"כ לומר דמיירי שהלכה כל המחיה בב"א אבל דוחק לומר דמיירי דוקא בכה"ג וצ"ע בזה

והנה לר"מ דס"ל מחיה פחותה מכעדשה מצטרפת לכגריס מחיה עגולה או ארוכה נראה ודאי דמצטרף לכגריס דחסרון של עגולה או ארוכה הוא משום חסרון שיעור דבעינן כעדשה מרובעת ומחיה שאינה מבוצרת אי מצטרף לר"מ לכגריס נראה דלא מצטרף דכל שאינה מבוצרת חשיב המחיה חוץ לנגע דמחיה אינה מצרפת את הבהרת להיות אחת דהא אמרינן פ"ו מ"ה בהרת כגריס ומחיה כעדשה מקפתה וחוץ למחיה בהרת דהחיצונה להחליט משום המחיה והפנימית להסגיר ולא חשבינן לחיצונה ולפנימית לבהרת אחת אע"ג שאין דבר מפסיק בין הפנימית להמחיה של החיצונה ומוכח מזה דמחיה אינה מצרפת את הבהרת להיות אחת דבעינן צירוף בהבהרת עצמה א"כ מחיה שאינה מבוצרת אדרבה חולקת את הבהרת לשנים דלגבי הבהרת הפנימית המחיה המקפתה אינה מבוצרת ואי מחיה שאינה מבוצרת משלמת לכשיעור כיון דהמחיה המקפתה משלמת להפנימית וגם שייכא להחיצונה איך אפשר שיחשבו כב' בהרות אלא ודאי מחיה שאינה מבוצרת אינה שייכת להבהרת כלל כן נראה לענ"ד, [יש לחקור בבהרת ובה מחיה פחותה מכעדשה ושער לבן בהמחיה לרבנן דפליגי עליה דר"ש וס"ל דשער לבן מטמא אף במחיה דדרשי ושער בנגע מ"מ אי זה דוקא במחיה כעדשה דמצטרפת להבהרת לכשיעור אבל פחותה מכעדשה כיון דלא מצטרף להבהרת לכגריס אין המחיה שייך כלל להבהרת ואין שער לבן מטמא שם]

הנה בההיא דבהרת כגריס ומחיה כעדשה מקפתה וחוץ למחיה בהרת דהפנימית להסגיר והחיצונה להחליט פליג עלה ר' יוסי במתני' וס"ל דאין המחיה סימן טומאה לחיצונה שהבהרת לתוכה דס"ל דכה"ג לא חשיב מבוצרת נתמעטה והלכה לה ר"ג אומר אם מבפנים היא כולה וכו' רע"א בין כך ובין כך טהורה דס"ל כר"י דאין המחיה סימן טומאה לחיצונה והר"ש ז"ל שם מ"ו הביא מהתוספתא דלר"ע פנימית להסגיר והחיצונה טהורה והקשה החיצונה אמאי אינה להסגיר כיון דאין המחיה סימן טומאה לה א"כ הוי כבהרת בלא מחיה ע"ש, והנה לפי מה שפי' הר"ש ז"ל במתני' דמיירי שהבהרת החיצונה מקפת להמחיה ברוחב כעדשה שזהו שיעור הבהרת המקפת