מקדש דוד חלק ג עד

שמים א"כ אינו שייך בזה קציצה דרק בשאר נגעים שהסימן טומאה הוא מראה העור כשקוצץ זה העור אין עוד בו נגע אבל נתק שהסימן טומאה הוא מה שאי"ב שער מה שייך שיקוץ וכיון דאינו שייך בו קציצה אצטריך קרא לאשמעינן דמשתלח מן המחנה אף בשעה שאין טמאי מתים משתלחין

וזה דאמרינן דמכווה את המחיה עובר בל"ת יש לחקור אם מכווה את הבהרת עצמה אי עובר דאמרינן בת"כ דאם היה הבהרת בעור הבשר ואח"כ נעשה שחין ומכוה חכמים מטהרין וכתב הר"ש ז"ל פ"ט מ"ב דאינו טהור ממש רק יראה בתחילה ע"ש א"כ יש לחקור אם עובר במכווה את הנגע כיון דאינו מטהר הבהרת לגמרי רק יראה בתחילה, ונראה להביא ראיה מההיא דשבת שם דאמרינן דצרעת דוחה עבודה ומקשינן דיקוץ בהרתו ויעבוד עבודה ואמרינן דהוי עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה וקשה דעדיין יכווה הבהרת ויהיה הדין דיראה בתחילה א"כ עד שלא יבוא אצל כהן יכול לעבוד ולעשות פסחו ומשום קוצץ בהרות טהורות ל"ש בזה דמכוה אין זה קוצץ דודאי מותר לכוות בהרות טהורות דמעיקרא בהרת והשתא בהרת רק מעיקרא בעור הבשר ועתה במכוה ורק בבהרות טמאות כיון דמשנה אותן והדין דיראה בתחילה בזה יש לחקור אי מותר ומוכח מההיא דשבת דאף בכה"ג אסור

והנה זה דאסור לקוץ בהרות טהורות כתבו התוס' היינו לאחר הפטור דאף שנפטר מ"מ עדיין נגע הוא ויכול לבוא לידי טומאה אם יולד בו פשיון או שאר סימני טומאה, והנה לפמ"ש הראב"ד ז"ל דבגילוח הנתק איכא משום תולש סימני טומאה משום דאין הפשיון ניכר בו נראה דאף לאחר הפטור ג"כ אסור לגלח את הנתק כיון דאם תפשה לאחר הפטור יהיה טמא וזה אין הפשיון ניכר בו אך דוחק לומר זה דא"כ יהי' צריך לגלח את כל ראשו ג"כ לאחר הפטור דאם לא אין הפשיון ניכר בו אך י"ל דאינו מחויב לעשות מעשה שיהא הפשיון ניכר בו לאחר הפטור רק קודם הסגר גילתה תורה שצריך לגלח כדי שיהא הפשיון ניכר אבל לאחר הפטור דליכא רק איסור תולש סימני טומאה אך לעשות מעשה שיהא הפשיון ניכר אינו מחויב אך כיון דאינו מחויב לגלח את כל ראשו אפילו אם לא יגלח השערות סביבות הנתק ג"כ אין הפשיון ניכר בו וכיון דסוף סוף אין הפשיון ניכר אפשר דמותר לגלח השערות סביבות הנתק

כתב הרמב"ם ז"ל בפ"י דהמגלח את הנתק אינו חייב עד שיגלח בתער כתב ע"ז הראב"ד ז"ל הרי אמרו והתגלח בכ"ד וע"ז אמר ואת הנתק לא יגלח ועוד שהוא כתולש סימני טומאה שאין הפשיון ניכר בו וכתב הכ"מ ומה שטען הראב"ד ז"ל שהוא כתולש סימני טומאה י"ל שאינו חייב אלא בתולש סימני טומאה ממש ולא הגורם שלא יהיה הפשיון ניכר בו ועוד שאפשר שלא יפשה ע"ש, והנה להראב"ד ז"ל דחשיב כתולש סימני טומאה דס"ל דאף הגורם שלא יולדו בו סימני טומאה הוי כמו תולשן והכא אף שאפשר להיות פשיון רק שלא יהא ניכר כיון דאי אפשר לטמאותו כיון שאינו ניכר הוי כמו שלא פשה דפשיון שאינו ניכר אינו פשיון ואינו סימן טומאה, והנה על הרמב"ם ז"ל יש לעיין שהרי כתב בפ"ו בבהרת הסמוכה לראש דטהורה משום דאינה ראויה לפשיון וכתב שם הראב"ד ז"ל דזה כרי"ב בתוספתא אבל ממתני' דשאלו את ר"א הרי שעלתה לתוך ידו בהרת כסלע כו' א"ל יסגיר א"ל למה לשער לבן אינה ראויה לפשיון אינה ראויה במחיה אינה מטמאה א"ל שמא תכנוס ותפשה הא למדת ממתני' דהתם דאעפ"י שאינו ראוי לכולן אם ראוי לאחד מהם יסגיר וגם זה ראוי למחיה ולשער לבן ע"ש א"כ לפי מה דס"ל להראב"ד ז"ל בדעת הרמב"ם ז"ל דכל שאינו ראוי לכל הסימני טומאה אין מסגירין אותו אלא מטהרין א"כ בגילח את הנתק שלא בתער כיון דאינו ראוי לטמאותו בפשיון שאין הפשיון ניכר בו אע"ג דראוי לשער צהוב אין מסגירין אותו אלא מטהרין א"כ להרמב"ם ז"ל דליכא איסור רק בתער הרי לעולם יכול אדם לטהר את נתקו דיגלח בשאר דברים ויטהר דא"א להסגירו עוד וצ"ע

והנה הראב"ד ז"ל כתב ב' טעמים דעובר על גילוח הנתק אף שלא בתער חדא שהרי אמרו והתגלח בכ"ד וע"ז נאמר והנתק לא יגלח ועוד שהוא כתולש סימני טומאה, ונראה דיש חילוק בין ב' הטעמים לענין שאם יגלח בסם דודאי נהי דכתיב והתגלח בכ"ד מ"מ בסם נראה ודאי דלא מהני דאין זה גילוח כלל ומדין תולש סימני טומאה שאין הפשיון ניכר בו אין חילוק בין סם לשאר דברים ואין לומר לענין גילוח כל הראש של הנתק כיון דכשר בכ"ד כשר אף בסם דלא בעינן גילוח כלל אלא העברת שער דהא אמרינן בת"כ שם והתגלח אעפ"י שהוא נזיר לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו שומע אני אף מנוגע כן ת"ל והתגלח אעפ"י שהוא נזיר ואיך מותר לו לגלח בתער דאיכא לאו יגלח בסם דליכא רק עשה בנזיר כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ה דנזירות וע"כ דלא מהני בנתק התגלחת בסם ואע"ג דכשר בשאר דברים ואף שלא בתער מ"מ יכול לעשות אף בתער דלענין נזיר אין חילוק בין תער לשאר דברים, והנה להראב"ד ז"ל דכל הגורם שא"א להולד בו סימני טומאה כמו המגלח את הנתק הוי כמו תולש סימני טומאה זה דאמרינן דהמכווה את המחיה עובר בל"ת להראב"ד ז"ל לאו דוקא את המחיה דאף אם כיווה סביב הבהרת ילקה דאינו ראוי לפשיון דאין הבהרת פושה לתוך המכוה, (יש לחקור לרש"י ז"ל דס"ל בשבת דזה דבהרות טהורות דאסור לקוצצן היינו בוהק אם יש איסור לקוץ בהרת פחותה מכגריס דלכאורה בהרת פחותה מכגריס חמור מבוהק דבוהק א"י לבוא לידי טומאה לעולם משא"כ פחות מכגריס יכול להצטרף עם חצי גריס אחר אם יולד לו אח"כ אך אפשר דכל פחות מכגריס לאו שם נגע עליו כלל, והנה בקוצץ בהרתו של חברו הקוצץ ודאי עובר כדמוכח משבת (קל"ג) דאמרינן באומר אבי הבן לקוץ בהרת בנו קא מכוון ויש לחקור אם יש איסור אף על הנקצץ אי מותר לקוץ בהרתו ע"י עכו"ם אי אחד הקוצץ ואחד הנקצץ במשמע]

ד) גרסינן בריש שבועות מראות נגעים שתים שהן ד' בהרת עזה כשלג שניה לה סיד ההיכל שאת כצמר נקי שניה לה קרום ביצה וסדר לבננותן לשיטת הרמב"ם ז"ל כשלג לבנה מכולן ואח"כ צמר נקי ואח"כ סיד ההיכל ואח"כ קרום ביצה ולמטה מקרום ביצה הוא בוהק וטהור, והנה בנגעים פ"ז אמרינן אלו בהרות טהורות שהיו בו קודם למתן תורה בעכו"ם ונתגייר בקטן ונולד בקמט ונגלה כו' נשתנו מראיהן בין להקל בין להחמיר כיצד להקל היתה כשלג ונעשית כסיד ההיכל וכצמר לבן וכקרום ביצה כו' כיצד להחמיר היתה כקרום ביצה ונעשית כצמר לבן כו' ראב"ע מטהר ר"א חסמא אומר להקל טהור להחמיר תראה בתחילה רע"א בין להקל בין להחמיר תראה בתחילה ע"ש, והנה לכאורה תמוה לר"א חסמא מ"ש נשתנו להקל היינו לנגע שלבננותו פחותה מנשתנו להחמיר לנגע שלבננותו יתרה הרי כל מראות נגעים נגע ומ"ש האי נגע מהאי נגע אטו אי לבננותו יתרה הוא יותר נגע וכבר עמדו בזה עיין במשנה אחרונה] ונראה הטעם דהנהו בהרות טהורות כגון שנולד בעכו"ם ונתגייר או בקטן עד שלא נולד כו' כיון דהנהו הן בהרות טהורות לגמרי ואין להם דין נגע כלל לשום דבר הוי כעור הבשר א"כ בנשתנה להקל היינו לנגע שלבננותו פחותה אין זה נגע שהרי היא כהה מעור בשרו והוי כגרמני שנולד לו בהרת דנראית בו כהה וס"ל דכל אחד נראה בבשרו וה"נ כיון דהבהרת הראשונה חשיב כעור בשרו נעשית עתה כהה וטהור אבל נשתנה להחמיר לנגע