מקדש דוד חלק ג עג

הוא דלא חזי כתב רש"י ז"ל דמחוסר טבילה והערב שמש דטבול יום דמצורע כמצורע דמי ע"ש, והנה בזבחים (ל"ב ע"ב) כתב רש"י ז"ל דזה דאמרינן טבול יום דזב כזב דמי הוא ג"כ למחנותם ע"ש א"כ כיון דטבול יום דמצורע כמצורע דמי אסור לו לכנוס למחנה ישראל קודם הערב שמש אך נראה דבמצורע יודה רש"י ז"ל דזה דטבול יום דמצורע כחצורע אין זה למחנותם דכל דין טבול יום הוא רק לקדש ולא לחולין דלחולין טבול יום הוא טהור גמור דהא טבל ועלה אוכל במעשר אף דמעשר אסור בטומאת הגוף דלענין חולין טהור גמור הוא וה"נ לכנוס למחנה ישראל דמחנה ישראל הוא חולין ולענין חולין הערב שמש לא מעלה ולא מוריד וטבול יום דזב כזב דמי שייך רק לענין קדשים כגון פסח הבא בטומאה דלגבי קדשים טבול יום טמא הוא רק שאר טומאות הותרו בפסח הבא בטומאה אבל לא טומאת זיבות וטבול יום דזב שם טומאת זיבות עליו ולא הותר בפסח הבא בטומאה ומחנה לויה ס"ל לרש"י ז"ל דשם מקדש עליו וביאת מקדש הוי כמו קדשים דטבול יום חשיב ביה כטמא ואף במחנה לויה רק זב אסור ולא שאר טומאות טבול יום דזב כזב דמי ושם טומאת זיבות עליו אבל למחנה ישראל שהוא חולין טבול יום טהור גמור הוא ול"ש ביה איסור להכנס במחנה ישראל, והנה לפמ"ש התוס' יומא (ל' ע"ב) דמצורע בימי ספירו מותר לכנוס לו אף במחנה לויה אי מותר תכף לאחר טבילה דתגלחת ראשונה לכנוס למחנה לויה קודם הערב שמש נראה דאסור ואפילו להתוס' בזבחים שם דטבול יום דזב. כזב דמי אין זה למחנותם הא התוס' כתבו שם דטבול יום ומחו"כ יחד אסור במחנה לויה כדאמרינן בנזיר (מ"ה) א"כ ה"נ הכא במצורע שהוא טבול יום וגם מחו"כ אסור לו במחנה לויה וז"ש התוס' דבימי ספירה מותר לו להכנס למחנה לויה אע"ג שהוא עדיין צריך טבילה בז' שלו וגם מחו"כ ואם טבול יום ומחו"כ אסור במחנה לויה א"כ כ"ש קודם טבילה צ"ל דס"ל להתוס' דהכפרה שמביא המצורע הוא על ימי חליטו שלו ולא על ימי ספירו ועל ימי חלוטו אינו עוד טבול יום שהרי טבל בתגלחת ראשונה והטבילה שצריך עוד הוא על טומאת ימי ספירו ואין שניהם על דבר אחד וכה"ג אינו אסור במחנה לויה כמ"ש תוס' שם בזבחים במצורע שחל ז' שלו בעה"פ וראה קרי בו ביום דמותר לו לכנוס למחנה לויה ואע"ג שהוא טבול יום וגם מחו"כ ומשום דטבול יום הוא לקריו ומחו"כ לצרעתו ע"ש

יש לחקור לאחר תגלחת ראשונה שמונה ז' ימים אי יום שמגלח בו וטובל אי עולה הוא למנין ז' היינו אי סוף היום של ימי חלוטו עולה לימי ספירו, והנה בזב וזבה אפילו לר"י דמקצת היום ככולו ומקצת היום עולה למנינו הוא דוקא בסוף חשבונו אבל בתחילת חשבונו לא דאמרינן ורב ככותאי אמר לשמעתיה א"כ ה"נ במצורע בתחילת ימי ספירו דאין סוף היום עולה לתחלת חשבונו אך נראה דמצורע הוי כמו נדה דסוף היום עולה לה לתחלת חשבונה שכתבו התוס' נדה (ע"ב ע"א) הטעם דבנדה סוף היום עולה לתחילת חשבונה ולא בזבה משום דנדה א"צ נקיים מש"ה עולה לה מן החשבון אבל זבה דצריכה נקיים יום שפוסקת דאינו טהור אינו עולה למנין ע"ש וא"כ בספירתו של מצורע דא"צ נקיים סוף היום עולה לו בחשבון

אמרינן בסוטה (ט"ז) תניא והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו כלל את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו פרט ואת כל שערו יגלח חזר וכלל כו' מה הפרט מפורש מקום כנוס שער ונראה כו' מאי רבי שיער הרגלים מאי מיעט שיער בית השחי ודכולא גופא והלכתא מגלח כדלעת דתנן בא לו להקיף את המצורע מעביר תער על כל בשרו וקתני סיפא ביום השביעי מגלחו תגלחת שנייה כתגלחת ראשונה אמר רב אשי מתני' מני ר"י דדריש כללי ופרטי כדלעת מני ר"ע דדריש ריבויי ומיעוטי דתניא והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו ריבה כו' מאי מיעט שער שבתוך החוטם וכתב רש"י ז"ל כדלעת מני הא דקתני מגלחו תגלחת שנייה כראשונה ר"ע היא ע"ש ונראה מרש"י ז"ל דרישא דקתני דמעביר תער על כל בשרו אתי אפילו לר"י וטעם רש"י ז"ל נראה דר"י ור"ע דפליגי דמר דריש כללי ופרטי ומר ריבויי ומיעוטי הוא רק בתגלחת שנייה דהתם נאמרו כללי ופרטי כדאמרינן והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו כלל כו' אבל בתגלחת ראשונה דליכא כללי ופרטי לכ"ע מגלחו כדלעת אך קשה דאמרינן בת"כ גבי תגלחת ראשונה וגלח את כל שערו יכול אף בית הסתרים ודין הוא נאמר תגלחת בימי ספירו ונאמר תגלחת בימי גמרו מה תגלחת האמור בימי ספירו פרט לבית הסתרים אף תגלחת האמור בימי גמרו פרט לבית הסתרים אם הקל כו' ת"ל כל שערו לגז"ש מה כל שערו האמור בימי ספירו פרט לבית הסתרים אף כל שערו האמור בימי גמרו פרט לבית הסתרים ע"ש ומוכח דמאן דס"ל בתגלחת שנייה פרט לבית הסתרים ה"ה לתגלחת ראשונה דגמרינן מגז"ש א"כ אדרבה מתני' דמגלח תגלחת שנייה כתגלחת ראשונה ד"ה היא רק רישא בתגלחת ראשונה אי מגלחו כדלעת תנאי היא

ונראה דבשיעור התגלחת ג' מחלוקת בדבר דלר"י בעינן מקום כינוס שער ונראה ולא רבי רק שיער הרגלים ולר"ע מגלח הכל חוץ משער של תוך החוטם ובת"כ אמרינן יגלח את כל שערו יכול אף בית הסתרים ת"ל גבות עיניו מה ג"ע בנראה פרט לבית הסתרים אי מה גבות עיניו מקום כינוס שער ונראה כו' מנין לרבות כינוס שער ואינו נראה פיזור שער ואינו נראה ת"ל ואת כל שערו יגלח, והנה הרא"מ והק"א כתבו דאתי כר"ע דדריש ריבויי ומיעוטי והאי בית הסתרים היינו שער החוטם ומתני' דנגעים פ"ב מ"ד דקתני כדרך שנראה לנגעו כך נראה לתגלחתו ר"י היא דדריש כללי ופרטי עיין בהתוה"מ שם] אך קשה דהא אמרינן בסוטה דלר"י דדריש כללי ופרטי רבי רק שיער הרגלים וממעטינן שיער דכולא גופא ומתני' דכדרך שנראה לנגעו כך נראה לתגלחתו והיינו דכ"מ שראוי לנגעים מעכב בתגלחת כמ"ש הר"ש ז"ל שם א"כ שיער דכולא גופא צריך תגלחת והר"ש ז"ל שם מייתי עלה ההיא דהת"כ ע"ש ע"כ נראה דלהר"ש ז"ל ע"כ ג' מחלוקת בדבר וההיא דנגעים פ"ב והת"כ אינו לא כר"י ולא כר"ע וממעט רק בית הסתרים היינו כ"מ שאינו ראוי לנגע ולא יותר, יש לחקור למתני' דנגעים דכדרך שנראה לנגעו כך נראה לתגלחתו דבית הסתרים א"צ גילוח משום דאין המקום ראוי לטמא בנגעים קמט בשעת גילוח וחזר ונתפשט קודם שגמר טהרתו צריך גילוח או כיון שכבר יצא ידי תגלחתו א"צ גילוח]

ג) הקוצץ בהרתו לוקה ועובר בלאו ועשה וכן התולש סימני טומאה והמכווה את המחיה עובר בל"ת כדאמרינן פ"ז דנגעים ובשבת (קל"ב) אמרינן דצרעת דוחה עבודה דאסור לו לקוץ בהרתו כדי לעבוד עבודה ובתוס' ד"ה הדר נחלקו שם אליבא דרב ספרא אי איכא קרא לזה דצרעת דוחה עבודה ושם לעיל ד"ה מה הביאו מקרא דוישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש ודרשינן די"ל שעה שזבין ומצורעין משתלחין ואין טמאי מתים משתלחים ואיזה זה פסח הבא בטומאה אלמא דצרעת דוחה עבודה דאם לא יקצצו בהרתן וכתבו דנימא דקרא אתי לכ"ז שעודן עליהם דמשתלחין אבל מק"ו נילף שיקוץ בהרתו בשביל עבודה היינו ומה שבת שדוחה את המילה ומילה דוחה את הצרעת כו' ע"ש ודוחק הוא דכיון שמחויב לקוץ בהרתו למה משתלח בעודן עליו יקוץ ונראה דמש"ה אין להביא ראיה מהאי קרא דצרעת דוחה עבודה די"ל דקרא אצטריך לנתקים שהוחלט בפסיון דבנתק אינו שייך לקוץ דנתק א"צ שינוי העור כמ"ש הרמב"ם ז"ל והוא מהת"כ רק שניתק השער בידי