מקדש דוד חלק ג עא

ואם גילחן א"כ טהור הוא אף מהשני דהא כשנתלשו השער לבן מן הבהרת ואפילו נתקצרו מכדי לכוף ראשן לעיקרן טהור ואין לומר דמיירי בשער שבתוך החוטם דאותו השער אינו טעון גילוח הא תוך החוטם אינו מטמא בבהרת כדאמרינן פ"ו דנגעים ואין לומר דזה שכתבו התוס' דקודם שנטהר מן הבהרת הראשונה נולד בו ספק זה ואחר שנטהר מן הראשון לא נשאר בו אלא ספק זה לא נטהר ממש אלא רק נרפא ובא עתה לגלח ספק אם רשאי לגלח אותן הב' שערות דאם בהרת קדמן וסימני טומאה הם אסור לגלחן לל"ה חדא דלענין אם רשאי לגלח אותן הב' שערות ליכא חזקה ולא מהני בזה מה שהיה נזקק לטומאה דלגלח אותן הב' שערות לא היה לעולם בחזקת איסור אך עוד יותר קשה דאמרינן (בסנהדרין פ"ז) גבי זקן ממרא דנגעי אדם משכחת לה בפלוגתא דר"י ורבנן בבהרת קודם לשער לבן כו' ופי' רש"י ז"ל דמשכחת לה לענין כרת דאם נכנס למקדש דלרבנן חייב ולר"י פטור והתוס' כתבו דמשכחת לה בנגע בככר של תרומה וקידש בו את האשה דלרבנן דטמא הככר אינה מקודשת ולר"י מקודשת ע"ש והכא ע"כ צ"ל דכבר נטהר מן הבהרת הראשונה לגמרי דאם לא נטהר א"כ חייב על ביאת מקדש מחמת צרעת הראשונה וכן אם נגע בככר של תרומה נטמא וע"כ מיירי שכבר עשה בשביל הבהרת הראשונה ב' התגלחיות של ימי חלוטו וימי ספירו שנטהר לגמרי מן הראשונה וא"כ ממ"נ אם גילח אותן הב' שערות א"כ נטהר גם מן הבהרת החדשה ואם לא גילחן א"כ לא עשה ולא כלום ונשאר בטומאתו הראשונה ואין לומר ג"כ משום דמדרבנן תולש סימני טומאה אי"ל טהרה חדא דזה דוקא אם תולש לאחר שנחלט בהן ועוד דהכא בזקן ממרא ע"כ מדאורייתא הוא דהא דרשינן מקרא בין נגע לנגע בפלוגתא דר"י ורבנן ואין לומר דמיירי דאחר שעשה ב' התגלחיות של ימי חלוטו וימי ספירו של הבהרת הראשונה קודם שטבל אז נולד בו זה הספק דהא אפילו אם שער לבן קודם לבהרת ג"כ הוא מצורע מוסגר והספק אם בהרת קודם לשער לבן או שער לבן קודם לבהרת הוא אם הוא מוסגר או מוחלט ונ"מ אם הוא טעון פריעה ופרימה ואם הוא מוחלט לעולם דאם הוא מוסגר טהרתו תלוי ביומי וטבילה ולזה מיירי שהיה לו נגע אחר והיה מוחלט ממנו די"ל חזקת מוחלט ומש"ה נעשה עתה מוחלט מספק ואי מיירי שנולד ספק זה לאחר שעשה ב' התגלחיות להבהרת הראשונה הא מצורע בימי ספירו טומאתו אינו אלא כשרץ ולאחר ב' התגלחיות א"צ רק טבילה לבד לטהרתו ומצורע מוסגר חמור ממנו בכל הדברים א"כ מה שייך לומר שנחזיקהו בשביל זה למוחלט ולא למוסגר מטעם חזקה ועוד דהר"ש ז"ל שלהי פ"ד דנגעים הביא דעת ר"ת וכתב להדיא דמיירי שנולד לו ספק זה קודם שנתרפא מן הראשונה ע"ש היינו קודם ב' התגלחיות וצע"ג

הנה תגלחת מצורע דוחה איסור דהקפה והשחתה וכן דוחה הנזירות וביבמות ה' כתבו התוס' דלא ילפינן מזקנו דעשה דוחה ל"ת ועשה דהוי ל"ת ועשה שאינו שוה בכל וכתבו שם דלא ילפינן בעלמא ממצורע דעשה דוחה ל"ת ועשה שאינו שוה בכל דשאני עשה דמצורע דגדול השלום ע"ש ובגמרא אמרינן שם לבתר הכי דראשו אתי לנזיר דתגלחת מצורע דוחה איסור נזירות ואמרינן דשאני נזירות דאיתא בשאלה דאלת"ה הא דקי"ל אין עשה דוחה ל"ת ועשה נגמור מהכא דדחי אלא שאני נזירות דאיתא בשאלה ע"ש ונראה דשפיר ילפינן מזה לעלמא דעשה דוחה ל"ת ועשה דאיתנהו בשאלה ולא אמרינן דשאני מצורע דגדול השלום דלבר תגלחיות של מצורע לטהרתו איכא נמי תגלחת הנתק דכתיב בו והתגלח ואמרינן בת"כ גבי גילוח הנתק והתגלח אפילו נזיר כן לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו שומע אני אפילו מנוגע ת"ל והתגלח אעפ"י שהוא נזיר ע"ש והתם ל"ש גדול השלום דאין זה תגלחת של טהרה רק צורך ההסגר שיהא ניכר הפשיון ומוכח דעשה דמצורע אף היכא דל"ש גדול השלום ג"כ דוחה עשה ול"ת דאיתנהו בשאלה

כתב האור שמח דזה דמגלח סביבות הנתק הוא משום רפואה וזה דמשייר ב' שערות סביבות הנתק הוא כדי שיהיה ניכר הפשיון ע"ש אך אי אפשר לומר כן דאמרינן בתוספתא פ"ד דנזיר כיצד הותר מכלל תגלחת מצורע מוחלט ה"ז מגלח ואצ"ל מצרעתו אלא אפילו ליתן סימן לנתקו אם פשה ואם לא פשה ע"ש ומבואר להדיא דזה דמגלח הוא כדי ליתן סימן לנתקו אם פשה אם לא פשה והטעם כיון דפשיון הוא כ"ש ואפילו נתקה שערה אחת הוי פשיון ואם אינו מגלח אינו ניכר אם ניתק שערה אחת אבל כשמגלח ומשייר רק ב' שערות סביבות הנתק אף אם ניתק שערה אחת ניכר והנה אם גילח הנתק היינו אותן הב' שערות סביבות הנתק לוקה וכתב הראב"ד ז"ל דלוקה כמו תולש סימני טומאה לפי שאינו ניכר הפשיון ע"ש וקשה אמאי אינו ניכר הפשיון הא גילוח הנתק הוא קודם הסגר א"כ אפילו גילח אף אותן הב' שערות סביבות הנתק הא לאחר הסגר שהוא בסוף ז' ימים כבר יצמחו דהא במצורע כשמגלח לטהרתו אחר ז' ימים של ימי ספירו מגלח עוד הפעם ומוכח דבז' ימים כבר גדלו שערותיו כדי לכוף ראשן לעיקרן והטעם דאינו ניכר הפשיון כשמגלח אף אותן הב' שערות סביבות הנתק הוא משום נהי דבסוף ז' כשנראה להכהן כבר צמחו אותן השערות אך שער של כל הראש שגילח ג"כ צמחו כמותן ואינו ניכר הפשיון דאין הפשיון ניכר רק כשמגלח כל הראש ומשייר ב' שערות סביבות הנתק דאז בסוף שבוע אותן השערות גדולות משאר הראש ואם ניתקה מהן שערה אחת ניכר

הנה בתגלחת הנתק דדרשינן בת"כ והתגלח אף אם נזיר מגלח לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו יכול אפילו מנוגע ת"ל והתגלח אעפ"י שהוא נזיר יש לעיין מ"ש דמרבינן מקרא דתגלחת הנתק דוחה נזירות ולא מרבינן נמי שדוחה איסור הקפה והשחתה וכמו בתגלחת טהרה דאצטריך קרא דראשו שדוחה הקפה וזקנו שדוחה השחתה ומאן דדריש לראשו שדוחה נזירות ס"ל דהקפת כל הראש ל"ש הקפה כדאמרינן ביבמות והכא בתגלחת הנתק אמאי אצטריך קרא רק לנזירות ולא להקפה והשחתה ואפילו אי ס"ל הקפת כל הראש ל"ש הקפה הא בגילוח הנתק ליכא הקפת כל הראש דהא משייר ב' שערות סביבות הנתק ונראה דמש"ה בתגלחת הנתק אצטריך רק קרא לנזירות ולא להקפה והשחתה משום דתגלחת הנתק הוא בכ"ד ולא בעינן דוקא תער כדאמרינן בת"כ והתגלח בכ"ד וליכא איסור השחתה ורק לנזיר אצטריך דאיסור תגלחתו הוא ג"כ בכ"ד אך על הקפה יש לעיין לפמ"ש תוס' ריש שבועות דאיסור הקפה הוא ג"כ בכ"ד אמאי לא אצטריך קרא להקפה ואין לומר דבתגלחת הנתק לא בעינן כעין תער דבכה"ג אף איסור הקפה ליכא כמ"ש תוס' שם דא"כ אף בנזיר כה"ג ליכא לאו אלא עשה דקדוש יהיה כמ"ש תוס' נזיר (ל"ט ע"ב) א"כ איך אמרינן בת"כ לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו כו'

נראה דמצורע והוא נזיר כשמגלח לטהרתו משייר שערה אחת מראשו דבתגלחת מצורע רק אם שייר ב' שערות מעכבות בו ובנזיר אפילו גילח שערה אחת לוקה וכיון דלמצוה דצרעתו אין שערה אחת מעכבת ובנזיר איכא איסור על כל שערה ושערה איך מותר לו לגמור תגלחתו וכמו ביבום בחייבי לאוין כיון דלמצות יבום סגי בהעראה אסור לו לגמור ביאתו

אמרינן בת"כ שם יכול תהא תגלחת הנזיר דוחה לתגלחת הנתק בזמן שהוא ספק היינו שיהא מותר לגלח אותן ב' שערות שסביבות הנתק ת"ל ואת הנתק לא יגלח ע"ש ויש לעיין למה נקט בזמן שהוא ספק וכבר עמדו בזה המפרשים ז"ל וכתבו דעל ודאי צרעת לא אצטריך לאשמעינן דלא דחי וא"צ רק לספק [עיין בהתוה"מ] ונראה דבודאי