מקדש דוד חלק ג סח

רביעית דם לנפל אבל עצם כשעורה שלו לכ"ע מטמא ע"ש ויש לעיין מ"ש רקב ורביעית דם דפליגי ועצם כשעורה לכ"ע מטמא ונראה משום דאין רקב מטמא אא"כ בא ממת שלם כדאמרינן בנזיר ופליגי אי נפל מקרי מת שלם כיון שלא נגמר ומאן דס"ל די"ל רקב ס"ל דבדידיה משערינן וכיון שלא חסר ממה שהיה מת שלם קרינן ביה ומ"ס כיון שלא נגמר לאו מת שלם הוא לענין רקב וכן רביעית דם לפמ"ש רש"י במעילה י"ז על הא דאמרינן שם כאן בכולו כאן במקצתו דבעינן דוקא רביעית דם הבא ממת שלם ע"ש ומש"ה רביעית דם תלוי ברקב אבל עצם כשעורה שלו לכ"ע מטמא

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג ה"ח מלא חפנים ועוד מעפר הנמצא תחת המת כו' ואינו ידוע מה טיבו אם הוא רקב שמטמא באהל או אינו אלא עפר שנתלכלך בנצל המת ודמו ה"ז מתטמא במשא ובאהל שהרי יש במלא חפנים ועוד מלא חפנים רקב ויראה לי שאף זו טומאה מד"ס ע"ש ויש לעיין אמאי לא יהיה ברה"י טמא מדאורייתא וכמו ברביעית דם תבוסה ספק יצא מחיים ספק יצא לאח"מ דאם נגע ברה"י ס"ט כמ"ש הרמב"ם ז"ל בעצמו פ"ב הי"ד ה"נ כיון דהוי ספק אם הוא רקב אם לאו יהיה מגעו ברה"י טמא מדאורייתא, ואפשר שמ"ש הרמב"ם ז"ל דהוי רק מד"ס אין זה בשביל הספק רק משום דנתערב ג"כ מעט עפר קברות דהא ס"ל לר"ש דטהור לגמרי ומשום דסופו כתחילתו דנעשה לו דבר אחר גלגלין וס"ל להרמב"ם ז"ל דזה דפליגי רבנן עליה דר"ש הוא. רק מדרבנן אבל מדאורייתא מודו דנעשה גלגלין אך לפ"ז בתרווד רקב הבא מב' מתים שכתב הרמב"ם ז"ל ברפ"ד דטמא אמאי לא כתב ג"כ שהוא מדרבנן דהא בנזיר מקשינן על הא דקברו ב' מתים זע"ז דנעשו גלגלין מההיא דתרווד רקב הבא מב' מתים טמא ומתרצינן שקברו זה בפ"ע וזה בפ"ע ע"ש אך לר"ש דסופו כתחילתו א"כ כמו דקודם נעשו גלגלין זה לזה ה"נ לבסוף א"כ לרבנן הוא רק מדרבנן, ונראה יותר דמ"ש הרמב"ם ז"ל במלא חפנים ועוד עפר קברות שהוא רק מדרבנן הוא רק מה שמטמאין אף ברה"ר

הקשו התוס' בנדה שם לר"ש דאמר נימוק הולד עד שלא יצא ואמרינן משום ביטול ברוב נגעו בה הא אמרינן בבכורות דמהני ביטול רק לטומאת מגע אבל לא למשא דטומאה כמאן דאיתא דמי ואמאי אינו מטמא באהל ע"ש. ונראה דר"ש לטעמיה דאמרינן בתוספתא טהרות פ"ה זב שהניח פיו עפ"י הכוס ונמלך שלא לשתותו המסיטו טהור שתה ממנו כ"ש המסיטו טמא משום משקה פיו רש"א רבו משקין שבו על משקין שבפיו ע"ש אלמא דס"ל דמהני ביטול ברוב אף לטומאת משא, ונראה דזה טעמייהו דרבנן דמטמא להו בהיסט ואע"ג דודאי רבו משקין שבו על משקה פיו משום דלמשא לא מהני ביטול דטומאה כמאן דאיתא דמי

ג) האהל עצמו מטמא טומאת אהלים וחשיב כמת עצמו ואמרינן בפ"ז דאהלות באהל הטומאה בתוכו הנוגע בו מתוכו טמא טומאת ז' ומאחוריו טמא טומאת ערב וכתב הר"ש ז"ל דבאהל של פשתן איירי דמטמא טומאת אהלים וזה הענין של משנה זו דצד פנימי של אהל וצד חיצון שבו כב' כלים חשיב להו כו' והיינו טעמא דנחשב לשנים כשהטומאה בתוכו כיון דמציל מלהיות טומאה בוקעת ועולה אין לו כח לטמא הנוגע בחוץ טומאת ז' כו' ומ"מ האהל עצמו בין מבפנים בין מבחוץ טמא טומאת ז' דהו"ל ככלים בכלים כו' ודוקא לאחר שיצא המת מן האהל דבעודו באהל אף הנוגע מבחוץ טמא טומאת ז' כו' עכ"ל, והרא"ש ז"ל כתב שם דהיינו טעמא דנחלק האהל לב' כלים כיון דמציל על טומאה שבתוכו מלהיות בוקעת ועולה אעפ"י שהאהל עצמו טמא על כרחין היינו טעמא משום שנחלק לשנים והעליון מציל עכ"ל וכ"כ ברפ"ח בסקורטיא וקשבליא בזמן שהן עשוין אהלים שחוצצין בפני הטומאה כתב הרא"ש ז"ל ואעפ"י שהן עצמן טמאין שהאהל נחלק לשנים ע"ש, והנה הנפקותא בין פי' הר"ש להרא"ש ז"ל הוא דלהר"ש ז"ל זה דהאהל חשיב כב' כלים הוא תוצאה ממה שהוא חוצץ דכיון שהוא חוצץ מלהיות הטומאה בוקעת ועולה אי"ל כח לטמא הנוגע מבחוץ ט"ז ולהרא"ש ז"ל הוי איפכא דזה דחוצץ אף שהוא מקבל טומאה הוא משום דחשיבי כב' כלים כמ"ש ברפ"ח ובפשוטו דס"ל להרא"ש ז"ל כהתוס' שבת דזה דדבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה אף באהל כן וזה דהאהל חוצץ ס"ל דהוא משום דנחלק לשנים וצד העליון חוצץ אך קשה צד העליון אמאי מציל נהי דצד העליון אינו כמת עצמו רק ככלים בכלים משום דנחלק לשנים מ"מ עכ"פ טמא הוא דהא הנוגע מאחוריו ג"כ טמא טומאת ערב ודבר הטמא אינו חוצץ אף אם הוא רק ראשון לטומאה ונראה דלעולם ס"ל להרא"ש ז"ל כשיטות הראשונים ז"ל דהאהל חידוש הוא דאעפ"י שהוא מקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה אך זהו דקשה ליה להרא"ש ז"ל הוא כיון דהאהל מטמא טומאת אהלים וחשיב כמת עצמו כדאמרינן בריש אהלות בשפוד התחוב באהל דא"ל אין האהל מתחשב ופי' הר"ש ז"ל דמש"ה אין האהל מתחשב משום דהאהל חשיב כמת עצמו ע"ש א"כ האהל עצמו מטמא באהל ואפילו להשיטות דחרב ה"ה כחלל ומ"מ אינו מטמא באהל האהל שאני דחשיב כמת עצמו דאין האהל טמא משום קבלת טומאה כמו החרב רק ה"ה כמת עצמו ומש"ה אינו מן המנין ואף דהחרב מן המנין וא"כ איך משכחת לה שיציל האהל מלטמא הרי הוא עצמו מטמא באהל וג"כ ל"ש שיציל על המת שבתוכו ואף דכללא דכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה אין זה בהאהל עצמו מ"מ כיון דהאהל עצמו חשיב כמת אינו שייך שיציל על מת והטעם דהאהל חוצץ בפני הטומאה הוא משום דנחלק לשנים וחשיבי כב' כלים א"כ צד העליון דהוי רק ככלים בכלים ואינו מטמא טומאת אהלים מציל על צד התחתון ועל המת מלהיות הטומאה בוקעת ועולה ומה שצד העליון טמא כדין כלים בכלים לא איכפת לן דבאהל ליכא דין דכל המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה, אך יש לעיין דהכא מוכח דס"ל להרא"ש ז"ל דאף בשעה שהמת בתוכו ג"כ האהל חשיב כב' כלים שהרי כתב דהאהל חוצץ על המת משום דנחלק לב' כלים ובריש אהלות בשפוד התחוב באהל פי' הרא"ש ז"ל דמיירי שתחוב באהל מאחוריו בשעה שהמת בתוכו ע"ש ואי צד החיצון של האהל חשיב רק ככלים שנגעו במת א"כ האי שפיר אמאי דינו כחלל וכיון דשפוד התחוב באהל מבחוץ אמרינן בו חרב ה"ה כחלל משום דנגע באהל דחשיב כמת עצמו א"כ ע"כ צד החיצון ג"כ כמת עצמו מ"ש צד החיצון דחוצץ בפני הטומאה ומ"ש פנימי דאינו חוצץ שהרי דינן שוה

והנה מ"ש הר"ש ז"ל דמיירי באהל של פשתן דמטמא טומאת אהלים והאהל צד פנימי שלו וצד החיצון חשיבי כב' כלים והפנימי מטמא טומאת אהלים והצד החיצון חשיב ככלים בכלים יש לעיין הא זה שהאהל מקבל טומאה הוא חידוש דהא קבוע בארץ ובשל פשתן גלי קרא דמטמא א"כ זה שייך רק להצד הפנימי שטומאתו הוא טומאת אהלים אבל הצד החיצון שאין טומאתו טומאת אהלים רק ככלים שנגעו בכלים א"כ הוי כשאר כלים וכיון שהצד החיצון הוא ג"כ מחובר לקרקע אמאי מקבל טומאה וצ"ע

יש לחקור זה דקי"ל דדבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה אם ידות של הטומאה כיון שמכניסין ומוציאין הטומאה אינן חוצצין או כיון דאין טומאתן מצד עצמן חוצצין, והנה לענין סוכה דקי"ל ג"כ דדבר המקבל טומאה אין מסככין בו אמרינן בסוכה (י"ג) דה"ה לידות דהא אמרינן שם דצריך שירבה הפסולת על האוכלין ועל הידות ע"ש דידות ג"כ חשיב דבר המקבל טומאה ואי נימא