מקדש דוד חלק ג סז

אינן כקבר כו' וכתב הראב"ד ז"ל כי הרמב"ם ז"ל הוציא דבר זה ממלתיה דראב"צ דאמר מדלגין היינו ע"ג ארונות של מתים וכו' ומאותה השמועה בנה זה הבנין וטעה כי הארונות שהיו עומדין בשדה של אבן היו כו' ע"ש ונראה לענ"ד כי הרמב"ם ז"ל הוציא זה החילוק בין ארונות של אבן לארונות של עץ דארונות של עץ אין חשובין כקבר מהירושלמי פסחים פ"ח ה"ח ופ"ק דמו"ק דאמרינן שם המעביר ארון ממקום למקום אין בו משום ליקוט עצמות א"ר אחא הדא דאת אמר בארון של אבן אבל בארון של עץ יש בו משום ליקוט עצמות ע"ש והיינו דארון של אבן חשיב כקבר א"כ אין בו משום ליקוט עצמות דהוי כמעביר המת עם הקבר שלו אבל ארון של עץ אינו כקבר א"כ כשנוטל הארון מקברו ומעבירו למקום אחר הוי ליקוט עצמות

תרווד רקב מטמא במשא ובאהל ואינו מטמא במגע ובחולין (קכ"ה) אמרינן מאן תנא דקרי לאהל נוגע ר' יוסי דתניא ר"י אומר מלא תרווד רקב מטמא במגע ובמשא ובאהל בשלמא במשא ובאהל הא קא טעין ליה לכוליה והא קא מאהיל על כוליה אלא נוגע הא לא נגע בכוליה אלא לאו ש"מ מאי נוגע מאהיל ע"ש ויש לעיין אמאי לא משכחת לה מגע בכולה הא משכחת לה שהכניסו לאויר כ"ח דאיכא מגע בכולו ואי משום דבלא מגע נמי נטמא הכלי משום אהל דמאהיל על שולי הכלי מ"מ משכחת לה בכ"ח שניקב בפחות ממוציא זית דלא נטהרה הכלי והכניס התרווד רקב דרך פיו כנגד הנקב שבשולי הכלי דאינו מאהיל על הכלי ומ"מ מדין אויר שהוא טומאת מגע נטמא שהרי הטומאה באוירו של כלי וצ"ע

רביעית דם מטמא במגע ובמשא ובאהל ואמרינן פ"ג דאהלות מ"ג רביעית דם שנתבלעה בתוך הבית הבית טהור נבלעה בכסות אם מתכבסת ויוצא ממנה רביעית דם טמאה כו' נשפך באויר אם היה מקומו קטפרס והאהיל על מקצתו טהור היה אשבורן או שקרש טמא כו', והנה יש לעיין רביעית דם שקרש אמאי טמא הא חסר מהשיעור דהא אמרינן בשבת (ע"ז) דרביעית דם שקרש עומד על כזית ורביעית הוא ביצה ומחצה שהוא ג' זיתים א"כ כשקרש הרי נפחת מרביעית, והנה הרעק"א ז"ל בת"ש סי' קנ"ד רוצה לומר דשיעור כזית ורביעית שיעור אחד כיון דרביעית של משקין לעולם כשנקרש עומד על כזית א"כ שיעור אחד דרביעית במשקין הוא כמו כזית בקרושין ע"ש אך התוס' זבחים (ק"ט ע"א) ד"ה עולה לא ס"ל כן [ועיין מ"ש לעיל סי' י"א סק"ב ד"ה אך] אלא כזית ורביעית שני שיעורים הם ע"ש א"כ רביעית דם שקרש ועמד על כזית הוי ככזית מן המת שצמק ונפחת מכזית דטהור כדאמרינן במנחות (נ"ד ע"ב) אע"ג דלא נחסר מבשר המת כלום כיון דחסר שיעורא טהור דכמות שהן עתה משערין ע"ש ומדין כזית בשר א"א לטמאות את הדם לאחר שנקרש משום דדם גזעו מחליף כמ"ש התוס' שבת שם, ונראה דרביעית דם שאני כיון דזה דצריך בדם רביעית הוא משום דכתיב נפש ואין נפש פחות מרביעית א"כ אין השיעור של הדם רביעית רק שיעור נפש היינו שיעור שיכול לחיות בו א"כ הכזית דם של עתה שהוא אותו הרביעית שקרש א"כ בזה הכזית הרי יכול לחות ואיכא נפש

אמרינן בבכורות נ"ה זכרותא דדמא כבדא דאמר ר"י כבד שנימוח מטמא ברביעית ע"ש, והנה כבד קודם שנימוח ודאי שיעוריה בכזית כיון שהוא דם הוי כדם שקרש דשיעוריה בכזית, והנה יש לעיין מה בין כבד לבשר דהא בשר שנימוח ג"כ מטמא דאמרינן בנזיר מ"ט דנצל היינו בשר המת שקרש ומוהל שהרתיח היינו שנימוח הבשר ונעשה משקה ואח"כ קרש ועיין ברש"י ז"ל שם ואמרינן שם בגמרא דאי ידעינן ודאי שהוא מן המת אפילו לא קרש אח"כ ג"כ מטמא ע"ש א"כ מה בין כבד לבשר דתרווייהו כשניחוח טמא ואי משום השיעור הא אמרינן דהאי נצל כשקרש שיעורו בכזית א"כ קודם שקרש הוא רביעית דכל משקין שקורשין רביעית שלהם עומדין על כזית א"כ לא אשכחן נפקותא בין בשר לדם א"כ מה שייך לומר דזכרותא דכבדא דמא דאר"י כבד שנימוח שיעוריה ברביעית הא אף בבשר כן וצ"ע

וברביעית דם מב' מתים פליגי ר"ע וחכמים והקשו התוס' נזיר (נ' ע"ב) כיון דקי"ל דאין חיבורי אדם חיבור רביעית דם מב' מתים איך מצטרפין ותי' דזה דרביעית דם הבא מב' מתים מטמא לר"ע הוא רק באהל דמאהיל על כולן אבל במגע אינו מטמא ע"ש, והנה להראב"ד ז"ל יש לעיין שכתב בפ"ד דרביעית דם שנשפך על האסקופה ונעשה מקומו קטפרס דרביעית דם חלוקתו מטהרתו אעפ"י שמאהיל על כולו משום דרביעית דם נקרא נפש ואין נפש אא"כ הוא מחובר ע"ש א"כ כיון דלאהל ג"כ בדם בעינן חיבור רביעית דם הבא מב' מתים אמאי מטמא באהל הא אין חיבורי אדם חיבור, ועוד יותר יש לעיין איך משכחת לה רביעית דם אפילו ממת אחד שיטמא במגע אף להתוס' הא אמרינן בנזיר שם חלב המת שהיה שלם והתיכו טמא ואי ס"ד אין ניצוק לאוכלין שלם והתיכו נמי ליטהר וכתב רש"י ז"ל כשמריקו מכלי לכלי הוי ניצוק ואינו חיבור ומה שמתיכו אינו חיבור דאין חיבורי אדם חיבור ע"ש א"כ איך משכחת לה רביעית דם שיטמא במגע דכשיצא הדם מן המת אף לכלי הוי ניצוק דמ"ל מכלי אל כלי ומ"ל מן המת אל כלי וכיון דאז אינו חיבור תו לא מהני חיבור דאין חיבורי אדם חיבור וצ"ע

הנה לפמ"ש הראב"ד ז"ל דרביעית דם שנחלק אף במאהיל על כולו טהור משום דבעינן נפש ואין נפש אלא כשהוא מחובר מתיישב קושית התוס' יומא פ"א מ"ט לרבנן דרביעית דם הבא מב' מתים אינו טמא אמאי הא כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרף ע"ש, ולהראב"ד ז"ל דרביעית דם שנחלק אף מאהיל על כולו טהור ואף דליכא חסרון בהשיעור שהרי מאהיל על כל השיעור רק כל שאינו יחד איכא חסרון בעצמות הטומאה שאינו נפש א"כ ל"ש בזה כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין דזה הוא רק לצירוף של השיעור אבל לא לעצמיות הטומאה ובזה פליגי דרבנן ס"ל דנפשת כתיב ואין דם מב' מתים מקרי נפש

בנדה כ"ז בההיא דשליא בבית רש"א נימוק הולד עד שלא יצא ואמרינן מ"ט דר"ש וכתב רש"י ז"ל נהי דנימוק מ"מ הו"ל כרקב של מת וכנצל אך התוס' כתבו שם דנפל שבשליא אין עליו תורת נצל ורקב ואינו מטמא אלא משום מת שלם ע"ש, והנה בירושלמי נזיר פ' כ"ג ה"ב איכא פלוגתא בזה אם יש רקב לנפל והנה המשנה אחרונה בנדה שם הקשה על התוס' מ"מ לטמא הולד משום רביעית דם שזהו תחלת יצירתו אך זה ל"ק דאמרינן שם בירושלמי דמאן דס"ל דאין רקב לנפל ה"נ אין רביעית דם שלו מטמא ע"ש

הקשו התוס' יומא פ"א כיון דאמרינן דכל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין אמאי אצטריך לר"ע קרא לרביעית דם הבא מב' מתים שמצטרף ומ"ט דרבנן דפליגי עליה ותי' דמיירי ברביעית דם הבא מב' נפלים שאין לא בזה ולא בזה רביעית מתחילה ע"ש וקשה הא בירושלמי איכא פלוגתא דאמוראי אי דם הנפלים מטמא אף ברביעית א"כ למ"ד דאין דמן מטמא כלל במאי פליגי ר"ע ורבנן אך בחנם נקטו התוס' דמיירי מבא הדם מב' נפלים דאף באינו נפל ס"ל לר"ע ורבנן דמשכחת לה שאין רביעית דם בכל אחד דאמרינן במתני' דם הקטן שיצא כולו ואין בו רביעית רע"א כ"ש וחכ"א אינו טמא עד שיהא בו רביעית ע"ש

אמרינן בירושלמי שם דלמ"ד אין רקב לנפל ה"נ אין