מקדש דוד חלק ג סד

על הא דמקשינן שם לר"י דאמר מקצת היום ככול אלא מעתה זבה גדולה לר"י היכא משכחת לה ומשנינן ברואה בשני ביה"ש וכתב רש"י ז"ל הא דלא משנינן ברואה בלילות משום דלמ"ד מקצת היום ככולו לילה חשיבא ספירה והקשו בתוס' הא אמרינן בנדה שם ברואה בתוך י"א וטבלה לערב ושמשה דחייבין בקרבן אלמא דספירת ערב לאו ספירה היא וכן במגלה אמרינן דכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר משמע דבלילה לא הוי ספירה ע"ש ונראה לענ"ד לומר על קושית רש"י ז"ל אמאי אמרינן ברואה ב' ביה"ש ולא משנינן שראתה בלילות דלכאורה קשה מאי פרכינן התם בפסחים לר"י זבה גמורה היכא משכחת לה נהי דמקצת היום ככולו וכבר עבדה שימור מ"מ שפיר מצטרף הראיה של אתמול עם הראיה של היום דהא בזב אם ראה ראיה אחת היום ואחת למחר ואף דראיה אחת בזב הוא כבעל קרי וכשטבל בו ביום טהור גמור הוא ומ"מ אם ראה למחר מצטרפת הראיה של אתמול אף כשנטהר ממנה לגמרי עם ראיה של היום לעשותו עתה זב גמור, והנה זה דמקשינן לר"י דמקצת היום ככולו זבה גדולה היכא משכחת לה הוא משום דבעינן שתראה רצופים שלא יהיה יום מפסיק ביניהם [ועיין תוס' נזיר (ט"ז ע"א) ד"ה זבה] א"כ לר"י דמקצת היום ככולו כיון דאיכא מקצת היום בינתים הוי כהפסק יום א"כ ה"נ בראתה בלילות תחילת הלילה חשיב הפסק משום דמקצת היום ככולו ואע"ג דלענין ספירה בעינן דוקא יום כדאמרינן במגלה אבל לענין הפסק מהני אף לילה ועל תחלת לילה אמרינן מקצת היום ככולו וחשיב הפסק ומש"ה משנינן דחזי בב' בין השמשות דליכא תחלת הלילה בהפסק

אמרינן בזבחים (כ"ט) גבי פיגול אמר ר"א כוף אזנך לשמוע כו' וכי מאחר שהוכשר יחזור ויפסל א"ל ר"ע הרי זב וזבה ושומרת יום כנגד יום שהיו בחזקת טהרה וכיון שראו סתרו אף אתה אל תתמה ע"ז שאעפ"י שהוכשר שיחזור ויפסל וכתב רש"י ז"ל דזב וזבה שפסקו והתחילו למנות ימי ספירן ומנו דו"ה ימים ואח"כ ראו דסתרו והקשו בתוס' הא זה אינו קרוי בחזקת טהרה אלא מיירי בז' שלהם לאחר שטבלו ע"ש ונראה הטעם דלא פי' רש"י ז"ל כן משום דבנזיר (ו' ע"ב) אליבא דרב מתנה ס"ל לר"א דמקצת היום ככולו [ועיין בתוס' שם] א"כ בזב וזבה בז' שלהם לאחר טבילה אין סותרין כמו לר"י משום דמקצת היום ככולו א"כ מה מושיב ר"ע לר"א זב וזבה יוכיחו כו' אף אתה אל תתמה כו' הא אליביה זב וזבה אין סותרין כלל בז' שלהם ולכך פי' רש"י ז"ל דמנה רק דו"ה ימים דלכ"ע סותרין

חקר השמ"ק כריתות ח' בהשמטות בזב וזבה שלא טבלו בז' שלהם וראו בח' אי סותרין את מנינם והביא ראיה מדאמרינן שם דזב שראה ג' ראיות בליל ח' דמביא קרבן ודוקא בליל ח' הא ביום ז' אינו מביא דכל ראיה שהיא סותרת אינה מביאה לידי קרבן אלמא דבליל ח' אין זו ראיה הסותרת ודחה שם דאפשר דמיירי שכבר טבל וכתב דיש מביאין ראיה לזה מפ' בנות כותים ע"ש, והנה התוס' פ' בנות כותים (ל"ו ע"א) הביאו ראיה לזה ממה דאמרינן שם שבוע בתרא לא פסקה כו' אך דחו שם ראיה זו ע"ש, והנה יש להביא ראיה מדאמרינן בפסחים (פ"א) דלא משכחת לה לר"י טומאת התהום דזיבה כיון דס"ל מקצת היום ככולו א"כ אינו סותר אח"כ למפרע ואמרינן שם דלא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד ואמרינן למעוטי מאי למעוטי טומאת התהום דשרץ ומקשינן הניחא למ"ד אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ אלא למ"ד שוחטין וזורקין למעוטי מאי ואמרינן למעוטי טומאת התהום דזיבה ומקשינן לר"י דלא משכחת לה טומאת התהום דזיבה למעוטי מאי ומתרצינן דסבר ר"י אין שוחטין וזורקין ע"ט שרץ ולמעוטי טומאת התהום דשרץ ע"ש ויש לעיין דילמא לעולם ס"ל לר"י שוחטין וזורקין על טמא שרץ ומשכחת לה שפיר טומאת התהום דזיבה בשחט עליו בשביעי שלו קודם שטבל דהא למ"ד שוחטין וזורקין ע"ט שרץ ה"נ על זב בשביעי שלו קודם טבילה כדאמרינן בפסחים צ' ואח"כ ראה ונהי דלר"י מקצת היום ככולו מ"מ לא עדיף לר"י בז' שלו מלרבנן בח' שלו ואי כל שלא טבל סותר אפילו בשמיני כ"ש בז' שלא טבל וראה דסותר וש"מ דלאחר ספירה תו אינו סותר אפילו לא טבל א"כ ה"נ לר"י ב"ז כיון שכלה הספירה תו אינו סותר מיהו אפשר לומר דכה"ג טומאת התהום לא הותרה לו דאמרינן בנזיר ירד לטבול מטומאת מת ונמצא מת שקוע בקרקע המערה שחזקת טמא טמא וכתבו התוס' דהלכה דטומאת התהום הוא רק אם היה קודם בחזקת טהרה ע"ש וה"נ כיון דלא טבל בז' שלו א"כ בשעת שחיטת הפסח היה טמא לא הותרה לו טומאת התהום אך לפ"ז צ"ל דלאו דוקא מטומאה לטומאה אמרינן כן כההיא דירד לטבול מטומאת מת אלא אפילו באותה טומאה עצמה ואפילו טומאה שאינה מונעתו משחיטת הפסח כההיא דהכא דהא ס"ל שוחטין וזורקין על זב בז' שלו כל שהוא בחזקת טומאה לא הותרה לו טומאת התהום וצ"ע בזה

הנה בכריתות שם גבי ראה ג' ראיות בז' שלו דלא מייתי קרבן משום דכל ראיה שהיא סותרת לא מייתי לידי קרבן כתב השמ"ק ספק בידינו אם נאמר נמי כן אם ספר יום או יומים ואח"כ ראה ג' ראיות אם יביא קרבן עליהם אם שביעי דוקא אבל ביום ד' או ה' או ו' מביא שפיר קרבן עליהם או שמא לאו דוקא שביעי דה"ה בשאר ימים אם החזיק בספירה יום או יומים עכ"ל ולכאורה קשה מאי מספקא ליה הא משנה ערוכה פ"ק דזבין בראה שתים ובשני הפסיק ובשלישי ראה אחת דפטור מן הקרבן ומוכח דאף אם ספר רק יום אחד מ"מ אין הראיה של אח"כ מחייבו בקרבן וצ"ל להשמדק דאיכא ב' דברים חדא דלחיוב קרבן בעינן רצופין שלא יפסיק ביום בין הג' ראיות ואיכא נמי כל ראיה שהיא סותרת לא מייתי לידי קרבן א"כ בראה שתים ובשני הפסיק ובג' ראה אחת התם אין הטעם משום דכל ראיה שהיא סותרת כו' אלא משום דליכא ג' ראיות רצופין דאיכא הפסק יום ורק בראה ג' ראיות רצופין בד' או בה' או בו' דאז הפטור רק משום דכל ספירה שהיא סותרת כו' בזה מספקא להשמ"ק אם זה רק בז' שלו או אפילו קודם אך מהרמב"ם ז"ל נראה שהם דבר אחד שכתב פ"ג מהל' מחו"כ כל ראיה שהיא סותרת אינה מביאה לידי קרבן כיצד ראה ב' ראיות והפסיק יום או יומים והרי מונה ז' ימים נקיים ובתוך הז' ראה ראיה של זוב אינה מצטרפת לשנים אלא סותרת כו' ע"ש אלמא אף דהיכא דליכא ג' ימים רצופין ג"כ הטעם דאינו מביא קרבן הוא משום דכל ראיה שהיא סותרת אינה מביאה לידי קרבן. והנה יש לחקור בראה שני ימים ובשלישי ראה קרי וברביעי ראה ראיה שלישית אי חייב בקרבן ונראה דתלוי בזה דלהשמ"ק דלבד דראיה שהיא סותרת אינה מביאה לידי קרבן איכא נמי דין דצריך רצופין ליכא הכא קרבן שהרי אין כאן ג' ימים רצופין אך להרמב"ם ז"ל דכל הטעם הוא רק משום דכל ראיה שהיא סותרת אינה מביאה לידי קרבן הכא הראיה השלישית אינה סותרת שהרי לא מנה רק יום אחד ובאותו היום ראה קרי וש"ז סותר יום אחד א"כ אין בידו ספורים כלל א"כ הראיה השלישית אינה ראיה שסותרת

כתב השמ"ק שם דמשמע דבליל ח' לאו ראי' שסותרת היא דלאחר ז' נקיים אף קודם טבילה אינה סותרת וכתב וכן אשה שטבלה ושמשה ונמצא טבילתה פסולה למפרע לא אמרינן פולטת ש"ז שהיא תפלוט תסתור ע"ש ומשום דלאחר ז' נקיים אינה סותרת אפילו אי לא טבלה וכתב דיש לדחות ראיה זו די"ל דאיירי הכא בליל ח' אחר טבילה ע"ש, והנה יש לעיין בשלמא בראה זיבה בליל ח' קודם טבילה