מקדש דוד חלק ג סג

במשא אך מהתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פ"י דפרה מ"א משמע דס"ל לר"א כתלמודא דידן דאינו מטמא במשא דאמרינן שם הסיט את השרץ ואת הנבלה ואת ש"ז ר"א מטהר ר"י מטמא דס"ל לר"א דלא חידשו דבר בפרה וכיון דבעלמא אין מטמאין במשא ה"נ לפרה ע"ש וקשה הא כיון דכל אדם הוא כזב לענין חטאת כדאמרינן במתני' שם א"כ ש"ז אמאי אינו מטמא במשא [ובנבלה כתב הר"ש ז"ל דמיירי שאין בה כזית] ונראה דר"א לטעמיה דאין ש"ז של זב מטמא במשא [כתב התי"ט פ"ק דכלים להרע"ב דאף זיבה לנוגע שיעורו כעדשה ע"ש ויש לעיין א"כ איך ס"ל לר"י דש"ז של זב מטמא במשא לפי שא"א בלא צחצוחי זיבה הא בצחצוחי זיבה ליכא כעדשה]

ג) בנדה (ל"ד) איבעי לן ראיה ראשונה של מצורע מהו שתטמא במשא מקום זיבה מעין הוא או דילמא לאו מעין הוא והקשו בתוס' שם דתפשוט דלאו מעין הוא דאי מעין הוא ל"ל קרא שהזוב טמא דהא מיד שראה משהו של ראיה שניה מיד נעשה זב למ"ד זוב מטמא במשהו דלא בעי כחתימת פי האמה ומשהו שני לטמא כדין מעין דאי אפשר לטפה שלא תתחלק לשני משהויים ע"ש, והנה בנדה מ"ג איבעי לן עכו"ם שהרהר וירד וטבל את"ל בתר עקירה אזלינן הנ"מ לחומרא אבל לקולא לא או דילמא ל"ש ועוד איבעי לן זבה שנעקרו מי רגליה וירדה וטבלה את"ל בתר עקירה אזלינן הנ"מ ש"ז דלא מצי נקיט לה אבל מי רגליה דמצי נקיט לה לא או דילמא ל"ש ובתרווייהו סלקא בתיקו ע"ש א"כ לא הוי מצי למפשט האיבעיא אי מקום זיבה מעין הוא מדאצטריך קרא לזובו שהוא טמא ותי"ל דבמשהו ראשון נעשה זב ומשהו שני הוי מעין דהא אי אזלינן בתר עקירה אפילו לקולא א"כ כשיצא ממנו משהו ראשון שנעשה ע"י זב המשהו השני כבר נעקרה דלטומאת האדם ודאי אינו נעשה זב עד שיוצא לחוץ כדאמרינן בגמרא דאינו מטמא בפנים כבחוץ א"כ עקירת המשהו השני היתה קודם שנעשה זב ואי אזלינן בתר עקירה אפילו לקולא הוא טהור א"כ זה תלוי רק בהאיבעיא הראשונה אי אזלינן בתר עקירה לקולא דזוב הוי כש"ז דלא מצי נקיט לה וכיון דהוא איבעיא ולא אפשיטא אי אזלינן בתר עקירה אפילו לקולא א"כ אי אפשר למיפשט ג"כ האיבעיא אי מקום זיבה מעין הוא

בנדה ל"ג בעי רמב"ח פולטת ש"ז מהו שתסתור בזיבה רואה היתה וסותרת או דילמא נוגעת היתה ולא סתרה אמר רבא כו' נהי נמי דסתרה כמה תסתור תסתור ז' דיה כבועלה כו' והביא הרא"ש שם בשם ר"ת דרב"ח לא מבעיא ליה אלא באשה שבא עליה זב ופלטה דהא אמרינן דיה כבועלה ובועלה אין ש"ז סותר בו אלא משום דא"א בלא צחצוצי זיבה ע"ש, והנה יש לעיין דא"כ אפילו פלטה לאחר ג' ימים ג"כ תסתור דהא אף לאחר ג' ימים ג"כ עדיין לחה היא כדאמרינן בשבת פ"ו וכיון דזה דסותרת בפולטת כשבא עליה זב הוא רק משום צחצוחי זיבה דאית בה א"כ מאי נ"מ בין תוך ג' לאחר ג' דזה דבעינן ראויה להזריע הוא רק בש"ז ולא בזיבה א"כ לאחר ג' ימים ג"כ תסתור ואפשר לומר לפי מה דאמרינן בת"כ גבי ש"ז סותר יכול אף מי רגלים יסתרו ת"ל זאת היינו משום דאף מי רגלים א"א להו בלא צחצוחי זיבה וכמ"ש הכ"מ א"כ רק צחצוחי זיבה דפתיכי בש"ז סותרין א"כ לאחר ג' ימים כיון דהש"ז אינה ראויה עוד להזריע אין עוד תורת ש"ז עליהן אף הצחצוחי זיבה אינן סותרין דהוי כמו פתיכי במי רגלים דאינן סותרין והנה לפ"ז זב קטן שראה ש"ז אינו סותר אף יום אחד אע"ג דא"א בלא צחצוחי זיבה כיון דהש"ז שלו אינו מטמא הו' כמו פתיכי במי רגלים דאינו סותר

הנה לפי' ר"ת דפולטת ש"ז דסותרת מיירי בבא עליה זב ומשום צחצוחי זיבה צ"ל דאף על הצחצוחי זיבה חשיבא רואה דאי נוגעת אמאי סותרת דבאיש ש"ז דפתיכי בהו צחצוחי זיבה סותר משום דחשיב רואה עליהן ואף דאין אשה מטמאה בלובן צ"ל דרק בלובן שלה אינה מטמאה אבל על לובן של איש כיון דרואה היא מטמאה, והנה לפ"ז לר"י דאי"ל בפ"ק דזבין דרואה ש"ז בשני סותר הכל לפי שאז הרבה זיבה פתיכי בש"ז וחשיבא בעיניה כמ"ש הר"ש ז"ל שם א"כ בבא עליה זב בשני שלו ואח"כ פלטה סותרת הכל ויש לחקור בז' שלה שבא עליה זב בשני שלו ופלטה כמה סותרת כיון דחשיב כהזיבה בעיניה א"כ סותרת כל ז' או כיון דאמרינן דיה כבועלה ובו לא משכחת לה שיסתור יותר מב' ימים

חקר המשנה אחרונה במקוואות גבי נכרית שפלטה ש"ז מישראל טמאה כו' בגדול שבא על הקטנה פחותה מבת ג"ש וי"א ופלטה אם הש"ז מטמא כיון דלאו בת ביאה היא ואע"ג דנכרית שפלטה ש"ז מישראל טמא שאני נכרית דבת ביאה היא והביא ראיה מדאמרינן בנדה פולטת חי"ל משום משמשת דילמא איירי בגדול הבא על הקטנה דמשום משמשת ליכא ומשום פולטת איכא אלמא דאף משום פולטת ליכא ע"ש אך נראה דקטנה שפלטה ש"ז מגדול ודאי הש"ז טמא ומ"ש לחלק בין נכרית שפלטה ש"ז של ישראל ובין קטנה משום דנכרית בת ביאה היא הא בשבת (פ"ו) איבעי לן בש"ז במעי בהמה אי פלטה לאחר ג' ימים אי טמאה הא בתוך ג' ימים ודאי טמאה ולא גרע קטנה מבהמה ורק בזה יש לחקור בגדול שבא על הקטנה ופלטה אי חשיבא רואה כשאר פולטת דקי"ל רואה היא וסותרת בזיבה ואפשר דזה שייך רק בבת ביאה דנעשה הש"ז כדמה כמ"ש הרמב"ם ז"ל אבל בשאינה בת ביאה הוי הש"ז רק כמונח בקופסא ואינו שייך בה ראיה ואינה סותרת ואינה מטמאה בפנים כבחוץ ולא הוי אלא נוגעת (הנה לפי מה דאמרינן דפולטת ש"ז רואה היא יש לחקור אי משתלחת חוץ לב' מחנות כמו בעל קרי דמשתלח חוץ לב' מחנות דהוי טומאה יוצא מגופיה]

ד) אמרינן במגלה ובת"כ בזב וזבה שראו בז' שלהם אחר הטבילה דסתרו ומטמאין למפרע מ"מ אין מטמאין כ"ח בהיסט ודרשינן לה מקרא דכתיב יטהר טהור מלטמא כ"ח בהיסט וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' מטמאי מו"מ זב וזבה גדולה שטבלו ביום ז' שלהן לא יתעסקו בטהרות עד לערב שמא יראו טומאה ויסתרו כו' אעפ"י שהן עושין מו"מ למפרע אין מטמאין כ"ח בהיסט מאחר שטבלו אעפ"י שחזרו וראו טומאה וסתרו הכל וכל כ"ח שהסיטו עד שלא ראו טהור עכ"ל ונראה מדבריו דכ"ח שהסיטו אחר שראו טמא ויש לעיין כיון דלטומאת כ"ח בהיסט אין סותרין עוד שכבר טהרו לענין זה א"כ להוי האי ראייה כראייה ראשונה של זב דאינו מטמא כ"ח בהיסט ונראה לומר להרמב"ם ז"ל הטעם כיון דזב בראיה ראשונה אינו מטמא כ"ח בהיסט וכיון דהראייה ביום ז' לאחר טבילה סותרת לענין כל דבר חוץ מלענין כ"ח בהיסט א"כ לענין הטומאה של הראייה הראשונה שלו סתר הכל כיון דע"י הראייה זו לא היה מטמא כ"ח בהיסט וכיון דהראייה הראשונה שלו ע"י סתירה זו נשארה בהקפה מצטרפת עם הראייה שראה עתה ונעשה עתה זב בעל ב' ראיות דמטמא כ"ח מכאן ולהבא בהיסט אך בזה יש לעיין כיון דזה דמטמא כ"ח מכאן ולהבא הוא משום דנעשה עתה זב בעל שתי ראיות א"כ ליצטרך בדיקה דראייה שניה אינה מטמא באונס ונראה דהכא א"צ בדיקה משום דהטעם משנזקק לטומאה אין בודקין אותו אמרינן בנזיר משום דרגלים לדבר וכתב רש"י ז"ל שרגלים לדבר שלא בא מחמת אונסו אלא מחמת זיבה ממש א"כ הכא נהי דלענין טומאת כ"ח חשיב ראייה שניה מ"מ כיון דלשאר דברים סתר הכל ועדיין זב הוא מחמת ראיותיו הראשונים א"כ איכא רגלים לדבר דהא לסתור לשאר דברים א"צ בדיקה ומשום דרגלים לדבר

הקשו בתוס' נדה, (ע"א ע"ב) על רש"י ז"ל בפסחים