מקדש דוד חלק ג סב

זיבה ומשום דפתיכא בהו ש"ז מש"ה אצטריך קרא ותי' שם דזה דמטמא ר"י ש"ז של זב במשא משום דא"א בלא צחצוחי זיבה הוא רק בראה ביום של זיבות דאז יש בו רוב זיבות וחשיב בעין ע"ש, והנה הרמב"ם ז"ל לא חילק בזה וכתב דרוק הזב וש"ז ומי רגליו כ"א משלשתן אב הטומאה דין תורה ומטמא בכ"ש במגע ובמשא כו' ולא חילק ביניהם דרוק מטמא כל ז' והנך רק ביום ראייה ומש"ה כתב דש"ז ומי רגליו תרווייהו נפקי מקרא דוזאת דאע"ג דא"א להם בלא צחצוחי זיבה אצטריך קרא כמו בסתירה

אך יש לעיין דאמרינן בזבחים (ע"ט) רי"א משום ר"ג אין דם מבטל דם ואין רוק מבטל רוק ואין מי רגלים מבטלין מי רגלים דמין במינו לא בטל ואמרינן שם נמי חרסן של זב כו' פעם ראשון ושני טמא כו' בד"א שנתן לתוכו מים אבל לא נתן לתוכו מים אפילו עשירי טמא דמין במינו לא בטל ע"ש ואמאי הוי מין במינו כיון דמי רגלים טמאין מפני שא"א להם בלא צחצוחי זיבה א"כ הכא המי רגלים של הטהור צריכים לבטל הצחצוחי זיבה דמי רגלים של הזב עצמו אי אפשר להם לבטל הצחצוחי זיבה שבהם מפני שבאין יחד בתולדה וכמ"ש המרדכי אבל מי רגלים של הטהור מבטלין הצחצוחי זיבה של הטמא דהא ע"כ להרמב"ם ז"ל לרבנן דס"ל דמי רגלים מבטלין מי רגלים ע"כ המי רגלים של הטהור מבטלין הצחצוחי זיבה של הזב א"כ אמאי חשיב לר"י מין במינו וצ"ע

אמרינן בירושלמי שבת פ"א ה"ד אמר ר' יוחנן ש"ז של עכו"ם טהורה לפי שא"א לשי"ז בלא מי רגלים ע"ש [ועיין בק"ע שם], והנה לר' יוחנן יש לעיין ל"ל לר' יהושע הטעם דש"ז של זב מטמא במשא לפי שא"א בלא צחצוחי זיבה תי"ל לפי שא"א לש"ז בלא מי רגלים ומי רגלים של זב ג"כ מטמא במשא ולהרמב"ם ז"ל אתי שפיר דאף זה דמי רגלים מטמאין הוא ג"כ לפי שא"א להם בלא צחצוחי זיבה א"כ הטומאה היא רק משום צחצוחי זיבה ולפי הירושלמי י"ל דש"ז רק א"א בלא מי רגלים וזה דאמר ר' יהושע דא"א לש"ז בלא צחצוחי זיבה הוא ג"כ בשביל מי רגלים דא"א למי רגלים בלא צחצוחי זיבה ולפ"ז אתי שפיר התוספתא פ"ה דזבין לפי הגירסא אשר לפנינו דש"ז של זב מטמא במשא לפי שא"א בלא מי רגלים ע"ש ולא פליג התוספתא על תלמודא דידן דש"ז מטמא במשא לפי שא"א בלא צחצוחי זיבה [נראה דזה דאמרינן דש"ז של עכו"ם טהורה הוא רק מטומאה חמורה אבל טומאה קלה י"ל דהא ש"ז חשיב משקה כדאמרינן בשלהי מכשירין ובזה אין חילוק אם הוא מישראל או מעכו"ם וכיון דנוגע בעכו"ם שהוא כזב נטמא כשאר משקין טמאין], והנה על הרמב"ם ז"ל יש לעיין כיון דזה דמי רגלים טמאין הוא משום דא"א להם בלא צחצוחי זיבה א"כ זבה נדה ויולדת אמאי מי רגלים שלהם טמא כמ"ש הרמב"ם ז"ל שם בעצמו ואי נימא דגם בדידהו א"א בלא צחצוחי זיבות שלהם דהיינו דם א"כ מי רגלים שלהן ליטמאו לח ויבש דהא דם הנדה מטמא לח ויבש וזו לא שמענו שמי רגלים של זבה חמורין משל זב ועוד יולדת מא"ל הא טומאת יולדת אינו תלוי בראיה כלל [אמרינן בתוספתא פ"ה דטהרות מי רגלים של עכו"ם הולכין אחר הרוב ר' יהודה אומר רביעית בסאתים ע"ש היינו ר"י לטעמיה דמין במינו לא בטל ואין מי רגלים מבטלין מי רגלים מיהו של עכו"ם דאינן אלא מדרבנן בטל רביעית בסאתים וכמו גבי ציר כדאמרינן בחולין (צ"ט) ומשום דאינו אלא מדרבנן כמ"ש בתוס' שם ומזה קשה על השעה"מ שכתב דאף בדרבנן אינו בטל לר"י ורק התם בציר משום דזיעה בעלמא בטל רביעית בסאתים הא במי רגלים של עכו"ם ל"ש זה ומ"מ בטל רביעית בסאתים]

יש לחקור להשיטות דמי רגלים של זב טומאתן בשביל עצמן אי מהני להו השקה לטהרן דהא מהני השקה למי רגלים כדאמרינן בזבחים (ע"ח ע"ב) דמי רגלים מים הם ומהני להו השקה, והנה לפמ"ש רש"י ז"ל שם דמש"ה לא מהני השקה למי חטאת לפי שהן אב הטומאה ע"ש א"כ ה"נ למי רגלים של זב לא מהני השקה אך להתוס' שכתבו שם דזה דלא מהני השקה למי חטאת הוא רק מעלה דרבנן כמו דאין זריעה להקדש יש לחקור במי רגלים של זב אי מהני להו השקה הנה לפי מה דאמרינן בשלהי מקוואות דשתה מים טמאים טבל והקיאן טהורים לפי פי' הר"ש והרמב"ם ז"ל פ"י מהל' ט"א דהטעם הוא משום השקה דהגוף אינו חוצץ א"כ יש לעיין מה דאיבעיא לן בנדה (מ"ג) זבה שנעקרו מי רגליה וירדה וטבלה אי אזלינן בתר עקירה ע"ש הא אפילו אי אזלינן בתר עקירה דלאחר עקירה אין חשובין עוד כגופה ואף דנטהרה נשארו בטומאתן מ"מ ליטהרו בשעת טבילה משום השקה וכמו בשתה מים טמאים וטבל דאין הגוף חוצץ להשקה ונראה מזה דמי רגלים של זב לא מהני להו השקה ויש לעיין מ"ש ממי חטאת דמהני להו השקה מדאורייתא אף שהן אב הטומאה

אמרינן בב"ק (כ"ה) דש"ז של זב מטמא במשא מק"ו מרוק מה טהור בטהור טמא בטמא טמא בטהור כו' ומקשינן שם דקא מייתי לה בין למגע ובין למשא נימא דיו לבא מן הדין כו' והכא לא מיפרך ק"ו דאהני ק"ו למגע ואהני דיו לאפוקי משא וכ"ת למגע לא אצטריך ק"ו דלא גרע מגברא טהור כו', והנה בתוס' רעק"א ז"ל פ"ק דכלים הקשה להרמב"ם ז"ל דש"ז לרואה בכ"ש לנוגע בכעדשה א"כ לא מיפרך ק"ו דאיצטריך אף למגע דבזב ש"ז אף נוגע בכ"ש כשאר מעינות ע"ש, והנה עוד יש לעיין לפי מה דאמרינן בשבת פ"ו דזה דפולטת ש"ז לאחר ג' ימים טהורה הוא דוקא בפי' מן האשה אבל פירש מן האיש מטמאה כ"ז שהיא לחה ע"ש אלמא דלאחר ג' ימים ג"כ עדיין לחה היא א"כ איצטריך ק"ו אף למגע בבא עליה זב ופלטה ש"ז לאחר ג' ימים דמדין ש"ז טהור כשאר פולטת לאחר ג' ימים והכא בזב כיון דהוי מעין דאתי מק"ו מרוק א"כ הוי כשאר מעינות דמטמאין כ"ז שהיא לחה דפולטת לאחר ג' ימים ג"כ הוא לח כדמוכח מההיא דשבת, וצ"ל כיון דלאחר ג' ימים טהור מדין ש"ז ה"נ נטהר מדין מעין אי זה דש"ז של זב טמא הוא משום דאתיא מק"ו מה טהור בטהור כו' טמא בטהור כו' דלאחר ג' ימים אינו עוד טמא בטהור ואף דקודם ג' ימים היה טמא מדין מעין נפקע טומאתו אח"כ אבל למ"ד דש"ז הוא משום דא"א בלא צחצוחי זיבה ודאי פולטת ש"ז של זב טמא כ"ז שהוא לח וכן ש"ז שאין גופו מרגיש וכן ש"ז קטן של זב למ"ד דש"ז של זב ילפינן מק"ו כל הני טהורין דאינן טמא בטהור אבל למ"ד א"א בלא צחצוחי זיבה נראה דאין לחלק, והנה בש"ז של מצורע וכן של בועל נדה אי יש לו מעינות נראה דהוי איפכא דלמ"ד דיליף מק"ו מה טהור בטהור כו' זה שייך ג"כ בהנך אבל למ"ד שא"א בלא צחצוחי זיבה בדידהו ל"ש זה, [אמרינן בפ"ק דזבין לר"י בראה קרי בשני שלו סותר הכל וכתב הר"ש ז"ל שם הטעם לפי שבשני איכא צחצוחי זיבה טפי וחשיב בעיניה לפיכך סותר כל שלפניו ע"ש, והנה יש לעיין כיון דחשיב הזיבה בעיניה וסותר הכל כמי זיבה גמורה א"כ בראה שנים ובשלישי ראה ש"ז יהא חייב בקרבן כמו ראה זיבה כיון דחשיב הזיבה בעיניה ומ"ש לסתור מקרבן וזו לא שמענו דש"ז מחייב בקרבן]

הנה בב"ק שם אמרינן ש"ז של זב מטמא במגע ואינו מטמא במשא דברי ר' אליעזר רי"א אף מטמא במשא ויש לעיין דאמרינן בת"כ הביאו הר"ש ז"ל פ"א דכלים] רא"א והנושא אותן מה ת"ל יכול אין לי מטמא אלא אלו בלבד מניין שכבת זרעו ומימי רגליו ודם הנדה ת"ל והנושא אותם לרבות כל האמור בענין ע"ש ומוכח מזה דס"ל לר"א דש"ז של זב מטמא