מקדש דוד חלק ג ו

והנה זה דאונן ומחו"כ צריכים טבילה לקדש אמרינן בזבחיים (צ"ט) שהוא דוקא לאכילה ולא לנגיעה דלאכילה עבוד רבנן מעלה לנגיעה לא עבוד רבנן מעלה ע"ש והנה כתב הרמב"ם ז"ל רפי"ג מהל' אבה"ט גבי בגדי אוכלי חוליהן בטהרה מדרס לאוכלי מעשר אבל אוכלי חוליהן בטהרה והן הנקראים פרושים אינם כזבין אפילו לתרומה ה"ז הפרוש טהור אפילו אם נגע בה בגופו ע"ש היינו דהפרוש עצמו אינו מטמא תרומה רק בגדיו וכתב שם אח"כ מי שהיה טהור לתרומה והסיח לבו מלאכול נטמא בהיסח הדעת ואסור לאכול תרומה עד שיטבול פעם שניה ע"ש, והוא ממתני' דטהרות פ"ז מ"ח, וקשה הא פרוש שאינו אוכל תרומה לא עדיף ממי שהסיח דעתו מלאכול בתרומה אע"ג דעדיין הוא אוכל חולין בטהרה ומ"מ צריך טבילה ואמאי פרוש אינו מטמא תרומה וצ"ל דזה הסיח דעתו מלאכול בתרומה דטעון טבילה הוא רק לאכילה ולא לנגיעה ונראה דס"ל להרמב"ם ז"ל דהסיח דעתו מלאכול בתרומה הוי כמו אונן ומחו"כ לקדש שהוא ג"כ משום היסח הדעת ומ"מ צריכים טבילה רק לאכילה ולא לנגיעה, והנה הכ"מ שם הביא בשם מהר"י קורקוס שהקשה על הרמב"ם ז"ל שכתב בהסיח דעתו מלאכול בתרומה דטעון טבילה ולעיל ס"פ י"ב כתב גבי אונן ומחו"כ כו' והסיחו דעתם ושמא נטמאו והוי דוקא לקדש והרי אף לתרומה צריכים טבילה כמ"ש כאן וכתב הכ"מ ולי הדבר פשוט דהתם לא הסיחו דעתם מטהרת גופם קאמר אלא שהסיחו דעתם מלאכול קדש שה"ה אסורים לאכלו אנו חוששים שמא הסיחו דעתם גם מטהרת גופם וצריכים טבילה אעפ"י שאומרים שהם יודעים שלא הסיחו דעתם מטהרת גופם והיא מעלה בקדש עכ"ל ודברי הכ"מ צ"ע דהא אף זה דהסיח דעתו דצריך טבילה לתרומה ע"כ ג"כ מיירי שהסיח דעתו רק מאכילת תרומה ולא מטהרת גופו דהא בהסיח דעתו מלאכול בתרומה כתב הרמב"ם ז"ל שצריך רק טבילה ולא הערב שמש ובהסיח דעתו מטהרת גופו כתב שם דצריך טבילה והערב שמש א"כ אכתי מאי נ"מ בין תרומה לקדש ע"כ נראה לענ"ד דהחילוק הוא בזה דרק בהסיח דעתו מלאכול בתרומה לגמרי חשיב היסח הדעת אבל אם בדעתו לאכול תרומה למחר או ליום פלוני אין זה היסח הדעת מאכילת תרומה כיון דרוצה לאכול ביום פלוני שומר עצמו מטומאות המטמאות אותו שלא יוכל לאכול אז בתרומה ובאונן ומחו"כ שהם רוצים לאכול קדש אלא שאסורים עתה כיון שמותרים לאחר שיגיע זמנם ודעתם לאכול אז אין זה היסח הדעת דהא קי"ל כב"ה דטבולת יום ארוך א"צ טבילה לתרומה ואף דכל הס"ו ימים שהיא טבולת יום אסורה לאכול בתרומה לא חשיב היסח הדעת להצריכה טבילה אח"כ לתרומה ורק בקדש הוי מעלה כיון דאסור עתה לאכול קדש חשיב לה היסח הדעת להצריכו טבילה

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' מו"מ ה"ד יולדת שטבלה אחר ז' של זכר כו' ה"ה בכל ימי טוהר כטמא שטבל ועדיין לא העריב שמשו וא"צ טבילה אחרת בסוף ימי טוהר כו' בד"א שהיא כטבול יום לענין תרומה ומעשר אבל לקדשים ה"ה כראשון לטומאה שעדיין לא טבל כו' ומטמאה את הקדשים כוולד הטומאות כו' ויראה לי שמאחר שהיא מטמאה את הקדש שהיא צריכה טבילה אחרת בסוף ואח"כ תגע בקדש ואעפ"י שא"צ טבילה אחרת לאכילת תרומה ע"ש והיינו כמתני' דשלהי נדה היושבת על דם טוהר כו' חזרו לומר ה"ה כמגע טמא מת לקדשים שהוא ראשון והקשה התי"ט על הרמב"ם ז"ל הא בגמרא שם אמרינן דמתני' אבא שאול היא דס"ל טבול יום תחילה לקדש אבל הרמב"ם ז"ל פסק בהל' אבה"ט כרבנן דטבול יום רק פוסל את הקדש א"כ קשה אמאי כתב כאן שהיא ראשון ע"ש והנה בפי' חזון נחום כתב דזה שכתב הרמב"ם שהיא כראשון לטומאה אין זה שהיא כשאר טבולת יום שכל טבול יום הוא ראשון לטומאה כאבא שאול ודקדק מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בד"א שהיא כטבול יום לענין תרומה אבל לקדשים ה"ה כראשון לטומאה שעדיין לא טבל כו' ומוכח דראשון לטומאה שטבל אינו תחילה לקדשים, וכתב דרק ביולדת החמירו עליה שתהא ראשונה וכמו לב"ש דעשאוה אף כטמא מת אף דזה אינו בשאר טבול יום אלא ביולדת החמירו הואיל דהוחזקה בדמים ע"ש אך נראה דאין זה דביולדת החמירו דטבול יום שלה חמיר משאר טבול יום רק הואיל וטבולת יום ארוך היא חיישינן לטומאה חדשה וזה מוכח להדיא ממ"ש יראה לי שמאחר שהיא מטמאה את הקדש שהיא צריכה טבילה אחרת בסוף ואח"כ תיגע בקדשים ואי זה שהיא תחילה לקדשים הוא משום שהיא טבולת יום א"כ מה שייך שבשביל זה תהא צריכה טבילה אחרת ומוכח דס"ל להרמב"ם דבטבולת יום ארוך חיישינן לטומאה חדשה משום היסח הדעת ומש"ה צריכה טבילה דס"ל דעד כאן לא פליגי ב"ש וב"ה התם בטבולת יום ארוך אי צריכה טבילה הוא רק לתרומה אבל לקדשים לכ"ע צריכה ולב"ש שהיא כטמא מת לקדשים אין זה מחמת שהיא טבולת יום רק משום חשש טומאה חדשה וס"ל להרמב"ם ז"ל דבזה פליגי דב"ש חיישי אף לטומאת מת וב"ה חיישי רק שמא נגע באב הטומאה ולא חיישי לטומאת מת (ומה דאמרינן בגמרא מתני' אבא שאול היא י"ל דהרמב"ם ז"ל מפרש לה כמהרש"ל שם דקאי אדלעיל על חולין שנעשו ע"ט הקדש דמטמא שנים ופוסל אחד כמ"ש רש"י ז"ל חולין (ל"ה) ע"ש]

והנה ז"ש הרמב"ם ז"ל דהסיח דעתו מלאכול בתרומה דצריך רק טבילה ולא הערב שמש כן נראה מדברי רש"י ז"ל יבמות (ס"ט ע"ב) דאמרינן שם בת כהן שנישאת לישראל ומת טובלת ואוכלת בתרומה לערב וכתב רש"י ז"ל דמש"ה טובלת משום ששימשה ע"ש ול"ל לרש"י ז"ל לאוקמא ששימשה ועדיין לא טבלה לשימושה תי"ל כיון דעד עתה היתה אסורה לאכול בתרומה שהיתה נשואה לישראל אין לך היסח הדעת מאכילת תרומה גדול מזה ומש"ה צריכה טבילה לאכילת תרומה וזה שפי' שהוא משום שימושה הוא משום דקתני טובלת ואוכלת תרומה לערב ואי משום היסח הדעת א"צ רק טבילה ולא הערב שמש, והנה בטבולת יום ארוך זה דלב"ש צריכה טבילה לתרומה אף שהוא ג"כ משום היסח הדעת נראה דס"ל לרש"י ז"ל שצריכה ג"כ הערב שמש שכתב רש"י ז"ל בנדה שם צריכה טבילה ליל שמונים לתרומה מפני שטבול יום ארוך היא והסיחה דעתה מן התרומה ואם ישראלית היא טובלת לביאת מקדש ע"ש וקשה מאי רבותא שהיא צריכה טבילה לביאת מקדש הא אף אדם טהור אינו נכנס לעזרה אא"כ טבל כדאמרינן ביומא ואי אמרינן דצריכה אף הערב שמש אתי שפיר דטהור א"צ הערב שמש לביאת מקדש

ד) אמרינן בחגיגה (י"ח) טבל לחולין הוחזק לחולין אסור במעשר טבל למעשר הוחזק למעשר אסור בתרומה טבל לתרומה הוחזק לתרומה אסור לקדש טבל לקדש הוחזק לקדש אסור לחטאת טבל לחמור מותר לקל ע"ש ואמרינן שם בגמרא טבל ועלה מחזיק עצמו לכל מה שירצה וכתבו התוס' שם דהיינו כ"ז שהוא לח ע"ש ונראה מזה דדין הוחזק לזה או לזה חל עליו לאחר ניגוב דאי חל עליו קודם כשעלה מן הטבילה מה שייך שיחזיק עצמו אח"כ לכל מה שירצה הא כיון שלא החזיק עצמו בשעת טבילה הוי כטבל ולא החזיק דהוי רק טהור לחולין וזה דאם החזיק עצמו לקל א"י להחזיק עצמו לחמור אף כשעודנו לח הוא משום דלא שייך בזה חזרה וכיון שנתכוין בשעת טבילה לקל א"י לחזור בו ולכוין אח"כ לחסור וזה דרגלו אחת במים אפילו החזיק עצמו לקל מחזיק עצמו לחמור אין זה מדין חזרה אלא דכל שרגלו אחת במים עדיין טבילה היא כדאמרינן בחגיגה שם א"כ נהי דהטבילה של קודם היתה לדבר קל עתה היא טבילה חדשה לדבר חמור ונראה לומר