מקדש דוד חלק ג ה

אמרינן בטהרות פ"ב מ"ו השלישי שבתרומה מטמא משקה קדש ופוסל לאוכלי קדש כו' היינו דאוכלי קדש שנגעו נפסלים רק עצמן אבל משקה קדש נטמאים לטמא אחרים ויש לעיין הא ליכא משקה קדש רק משקה בית מדבחייא א"כ ללוי דאמר בפסחים דמשקה בית מדבחייא דכן לטמא אחרים קשה מהאי מתני' וליכא למימר דהאי קדש הוא חולין שנעשו ע"ט הקדש דהא להיות רביעי בעינן קדש מקודש כדאמרינן בחולין ל"ה א"כ כיון דאם היה אוכל אינו נפסל ממה שנגע בשלישי א"כ אם הוא משקה אינו נטמא דרק כל הפוסל את הקדש מטמא משקה קדש להיות תחילה לקדש כמ"ש הר"ש ז"ל שם אבל אם היה אוכל אינו נפסל ה"נ אם היה משקה ועוד דבמתני' שם סיימינן דהאי שלישי שבתרומה מיירי בנעשו ע"ט הקדש ע"ש א"כ האי אוכלי קדש ומשקה קדש הוא בקדש ממש וצ"ע

ב) אמרינן בחגיגה (כ"ה) שונין אין הקדש ניצול בצמיד פתיל ובתוס' שם הביאו ראיה דתרומה ניצולת בצמיד פתיל מדאמרינן בפ' הניזקין דמפקידין תרומה אצל ע"ה במוקף צמיד פתיל ע"ש ונראה מזה דס"ל להתוס' דזה דאין הקדש ניצול בצמיד פתיל אין זה רק באהל המת כ"א בשאר הטומאות כן דכ"ח מתטמא מגבו לענין קדש דהא במפקידין תרומה אצל ע"ה לענין מגע ע"ה הוא [וכ"כ הט"א שם כ"ו על התוס' בהגבאין שנכנסו לבית כו' דאי אפשר דמיירי התם לקדש דהא קתני דאין מטמאין כ"ח המוקף צמיד פתיל ואין צמיד פתיל לקדש ואפילו כלי ריקם אינו ניצול בצמיד פתיל ע"ש ועיין בק"א שם, והנה לפ"ז אתי שפיר מה דאמרינן במתני' שם אחוריים ותוך ובית הצביטה לתרומה ולא לקדש דאמרינן בבכורות (ל"ח) דזה דכלים שנטמאו במשקין נטמא אחוריו לא נטמא תוכו הוא משום דטומאת משקין דרבנן שויוהו רבנן ככ"ח דאם נטמא גבו לא נטמא תוכו ע"ש וא"כ כיון דלקדש אף כ"ח נטמא גבו נטמא תוכו א"כ ה"ה בטומאת משקין בשאר הכלים דשויוהו רבנן ככ"ח וא"כ לפ"ז מה דאין כ"ח ניצול בצמיד פתיל ומה דאחוריים ותוך ובית הצביטה לתרומה ולא לקדש הוא מעלה אחת ובזה מתיישב מה שהקשו בתוס' אמאי לא חשיב לה זה דאין הקדש ניצול בצמיד פתיל גבי מעלות ולפ"ז כיון דחשיב התם אחוריים ותוך ובית הצביטה לתרומה ולא לקדש וזהו ג"כ משום דאין הקדש ניצול בצמיד פתיל א"כ אי אפשר לחשבן לב' מעלות

אך מרש"י ז"ל נראה דלא ס"ל דלקדש כ"ח מיטמא מגבו שכתב שם במתני' בהנושא את המדרס נושא את התרומה ולא את הקדש דמיירי כשנושא את המדרס נושא כ"ח שאינו נוגע באוירה ע"ש דס"ל דאם נוגע באוירה טמא משום נושא את המדרס וקשה דא"כ ל"ל לטעם דאינו נושא את הקדש משום מעשה שהיה כדאמרינן שם בגמרא תי"ל כיון דלקדש כ"ח מיטמא מגבו א"כ נטמא אעפ"י שאינו נוגע מאוירו ונראה מזה דס"ל לרש"י ז"ל דזה דאין צמיד פתיל לקדש הוא רק באהל המת אבל במגע אינו מתטמא מגבו וכן נראה דהמעלה דאין הקדש ניצול בצמיד פתיל אין זה דכ"ח מיטמא מגבו דהא בחגיגה (כ"ה) על הא דאמרינן דאי אפשר להביא יין ושמן של קדש מגליל לירושלים משום דרצועה של ארץ העמים מפסקת מקשינן וניתי בכ"ח המוקף צמיד פתיל ומשנינן משום דאין הקדש ניצול בצמיד פתיל ע"ש וקשה אכתי ליתי בכלי אבנים המוקף צמיד פתיל דהא אף כלי אבנים מצילים בצמיד פתיל כדאמרינן בפ"י דכלים והכא ל"ש דלקדש מטמא מגבו הא כלי אבנים אי"ל טומאה כלל ומוכח דזה דאין צמיד פתיל לקדש היא מעלה אחרת לגמרי ואינו משום טומאת הכלי דנטמא מגבו אלא שאין הכ"ח המוקף צמיד פתיל מציל על מה שבתוכו לקדש וחשיב מה שבתוכו כמונחין באהל המת וכמו אוכלין שגיבלן בטיט דאין מצילין ע"מ שבתוכן וחשיב מה שבתוכן כמונחין באהל המת וזה שייך ג"כ בכלי אבנים המוקף צמיד פתיל דאין מצילין ע"מ שבתוכן לקדש אך זה שייך רק באהל המת ולא בטומאת מגע

ג) עוד ממעלות הקדש שאונן ומחו"כ צריכים טבילה לקדש ולא לתרומה והתוס' שם כ"א דייקו ממה דאמרינן צריכים טבילה דמשמע רק טבילה ולא הערב שמש וכן דייקו מההיא דזבחים (צ"ט) דלא בעי הערב שמש ע"ש ואע"ג דזה דצריך טבילה הוא משום היסח הדעת וא"כ הוא חשש טומאה דאורייתא דבעי נמי הערב שמש כתב הט"א שם דהוי רק סרך טבילה כדאמרינן ביומא גבי ביאת מקדש כדי שיזכור טומאה שעליו, עוד כתבו התוס' שם דכל טומאה דרבנן א"צ הערב שמש והביאו ראיה מההיא דפרה דכל הטעון ביאת מים מד"ס מטמא את הקדש לאחר ביאתו מותר בכולן וכן מההיא דביצה (י"ח) דכלי שנטמא בולד הטומאה מטבילין אותו בי"ט משום דא"צ הערב שמש ע"ש וכן בשקלים פ"ח בפרוכת שנטמאת בולד הטומאה מטבילין אותה בפנים ומכניסין אותה מיד ושנטמאת באב הטומאה מטבילין אותה בחוץ כו' מפני שהיא צריכה הערב שמש ומשמע דבולד הטומאה א"צ הערב שמש והקשו בתוס' שם דמעובדא דר"י בן קמחית שסיפר עם עכו"ם אחד בשוק כו' משמע דטומאת עכו"ם בעי הערב שמש ועוד משפופרת שחתכה לחטאת משמע דטומאת ע"ה בעי הערב שמש אע"ג שהוא רק מדרבנן וכן מהא דמטמאין הכהן השורף את הפרה דבגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת משמע דטעון הערב שמש דאל"ה ליכא היכרא לצדוקים ע"ש ונראה לענ"ד לומר דלאו כללא הוא דכל טומאות שהן מדרבנן א"צ הערב שמש וההיא דפרה דכל הטעון ביאת מים מד"ס כו' דקתני לאחר ביאתו מותר בכולן מייתינן לה בסוטה (ל') ודייקינן מינה דאין שני עושה שלישי בחולין וכתב רש"י ז"ל דכל הטעון ביאת מים מד"ס היינו אוכל אוכלין טמאים ושותה משקין טמאים והבא ראשו ורובו במים שאובים כו' שהצריכום טבילה כולהו בתורת שניים הטעינום ומש"ה אין מטמאין את החולין דאין שני עושה שלישי בחולין ע"ש וכדקתני במתני' כל הטעון ביאת מים מד"ס מטמא את הקדש ופוסל את התרומה משום דהו"ל שני ונראה דהטעם דלאחר ביאתו מותר בכולן וא"צ הערב שמש אינו משום דאינו אלא מדרבנן אלא משום דבעלמא אב הטומאה או ראשון לאחר טבילתו נעשה שני כדאמרינן פ"ד דטבול יום דמגע טבול יום הוא שלישי משום דהטבול יום עצמו הוא שני וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' אבה"ט אחד טבול יום מטומאה חמורה כגון שטבל מזיבות כו' ואחד טבול יום מטומאת שרץ כל הטעון הערב שמש ה"ה כשני לטומאה עד שיעריב שמשו ע"ש דכיון שטבל קלשה טומאתו ונעשה רק שני וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפה"מ פ"ב דטהרות מ"ד דלאחר שטבל ירד מדרגה מן הטומאה ע"ש א"כ באותן טומאות דקודם טבילה היה רק שני א"כ לאחר הטבילה הוא פחות משני דאי אפשר לו להיות לאחר הטבילה כמו קודם הטבילה דלאחר הטבילה קלשה טומאתו ואי אפשר לאדם ולכלים להיות בטומאה פחות משני כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"י מהל' אבה"ט ה"ח ולא יהיה האדם ולא הכלים שלישי ולא רביעי לעולם לא מד"ת ולא מד"ס ע"ש ומש"ה לאחר שטבל דירד ממדרגת שני שהיה קודם נטהר לגמרי דפחות משני ליכא באדם וכן ההיא דביצה דכלי שנטמא בולד הטומאה וכן ההיא דפרוכת שנטמאת בולד הטומאה דהיינו שנטמאו במשקין דהמשקין תחילה והם שני דלאחר טבילה נטהרו דפחות משני ליכא אף בכלים אבל טומאת עכו"ם וכן טומאת ע"ה שהן אב הטומאה מדרבנן וכן בגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת שהן אב הטומאה צריכים הערב שמש דלאחר טבילה הן נעשין שני כשאר טבול יום ואין נ"מ בזה בין טומאה דאורייתא לטומאה דרבנן: