מקדש דוד חלק ג נט

כדאמרינן בתוספתא וכמה שהביא הרמב"ם ז"ל בפי"ח שם וכתב ומפני מה לא החמירו במניח ושוכח כמאבד מפני שאינו מצוי תמיד לא גזרו עליו ע"ש ואפילו אי נימא בנפלה מעפורתו ונתחלפו לו שכיח טפי מ"מ לא עדיף ממאבד ולהראב"ד ז"ל כל שלא עבר הלילה או מקצתה אף ברה"י לא חיישינן לטומאה וצ"ע

כתבו התוס' חגיגה (כ"ב ע"ב) דבנפלה מעפורתו וכו' וכן טבל ודרס על בגדי חבר לא חיישינן לטומאת מת כיון דלא שכיחי לא גזרינן ליה ע"ש ונראה דכוונת התוס' להתוספתא דבמאבד ברה"י חיישינן למדרס ולטמא מת ומניח ושוכח ברה"י טמא מדרס וטהור מטמא מת וכתב ע"ז הרמב"ם ז"ל הטעם דמש"ה לא החמירו במניח ושוכח כמאבד מפני שאינו מצוי תמיד לא גזרו ע"ש וס"ל להתוס' דה"נ נפלה מעפורתו דלא שכיח וכיון דלא שכיח לא גזרו עליהן טומאת מת וכדאמרינן בתוספתא

ג) הקשו התוס' חולין (ט' ע"ב) גבי צלוחית שהניחה מגולה ובא ומצאה מכוסה טמא שאני אומר אדם טמא נכנס לשם וכיסה וא"ת דהכא תלינן באדם טמא וכן בפ"ק דפסחים גבי קורדום שאבד בבית ואילו בפ"ק דנדה גבי ככר הנתונה ע"ג הדף תלינן באדם טהור ואומר ר"ת דה"ט הכא ודפסחים משום דגזרו על ספק כלים הנמצאים אבל על ספק אוכלין לא גזרו ע"ש, הנה הכ"מ בפי"ב מהל' מטמאי מו"מ הט"ז כתב רבינו נשאל אמאי הכא תלינן באדם טמא ומטמאינן לכל טהרות שבבית מספק מ"ש מהא דאמרינן בפ"ק דנדה גבי ככר של תרומה שנתונה ע"ג הדף ומדף טמא נתון תחתיה אעפ"י שאם נפלה א"א אא"כ נגעה טהורה כו' והשיב גבי קרדום אמרינן אדם נכנס ונטל הקרדום ועשה בו צרכיו והחזירו לזוית אחרת וה"ז בחזקת רשע ששואל שלא מדעת גזלן הוא והרשע פחות מע"ה שהוא בחזקת טמא אבל בככר אין לומר כן שאין אדם שואל ככר להחזירו בעצמו שאין בדבר תועלת שהרי אינו כלי שיעשה בו מלאכה ואילו נכנס לבית אדם רשע היה נוטלו והולך לו ולפיכך אנו אומרים לא נכנס כאן אלא חבר שחזקתו טהור עכ"ל, והנה יש לעיין דבככר נהי דליכא הוכחה שהוא ע"ה מ"מ ליכא ג"כ הוכחה שהוא חבר וזה שלא גנבו הא אף ע"ה אין חשודים על הגזל כדאמרינן בכולא סוגיא דגיטין (ס"א) ואף לאחלופי לא חשידי רק היכא דאמרה בר בי רב ליכול חמימי ואנא איכול קרירא ע"ש וא"כ הוי רק כסתם בנ"א דאינו ידוע אם חבר אם ע"ה א"כ ידוע שנכנס כאן אדם ואינו ידוע אם טהור אם טמא ואמרינן בטהרות פ"ה מי שישב בר"ה ודרס אחד על בגדיו הולכין אחר הרוב היינו אם רוב אנשי המקום טמאים או טהורין ואמאי לא ניזל הכא בתר רוב, ונראה לפי מה דאמרינן בתוספתא דהמאבד והמוצא בתוך הבית טהור מפני שהוא בחזקת המשתמר וכתב הר"ש ז"ל דלא שכיחי עכו"ם ונשי ע"ה בביתו של חבר ע"ש וע"כ אף ע"ה לא שכיחי דא"כ אמאי הוא בחזקת המשתמר אלא דלא שכיחי טמאים בביתו של חבר והכא בככר של תרומה דמיירי שהיה בבית כמ"ש הרמב"ם ז"ל לא שכיחי שם טמאים והוי לעולם שם רוב טהורין ותלינן בטהור חוץ מהיכא דמוכח שהיה שם ע"ה כגון בקרדום ששאל שלא מדעת אך בזה יש לעיין מ"ש הרמב"ם ז"ל ואילו נכנס לבית אדם רשע היה נוטלו ולפיכך אנו אומרים לא נכנס כאן אלא חבר שחזקתו טהור מאי מהני שהיה שם חבר הא הכא מיירי בככר של תרומה ובגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה וחבר מטמא את התרומה ולגבי תרומה חבר וע"ה שוין ומנין שהיה הנכנס אוכל תרומה וזה ודאי דמסתמא לא אמרינן דרוב החברים הם אוכלי תרומה וצ"ע

והנה בעיקר בסתם בנ"א דחיישינן לטמאים אי החשש הוא שמא זב הוא או רק משום ע"ה הנה דעת התוס' שבת (ט"ו ע"ב) גבי סתם רוקין ששורפין את התרומה דהוא משום רוק של ע"ה וכתבו דגזרו על רוקן שיהיו כזבין וכן דעת רש"י ז"ל בכתובות (כ"ד) גבי הקדר שהניח קדרותיו דהחיצוניות טמאות משום חפופי דבני ר"ה וכתב רש"י ז"ל משום בגדי ע"ה שעוברין עפ"י אוירן ע"ש אך הרמב"ם ז"ל כתב בפי"ג מהל' אבה"ט בסתם רוקין דטמאים הוא משום דחיישינן שמא של זב הוא וכן בפה"מ פ"ז דטהרות גבי הקדר שהניח קדרותיו כו' דאמרינן שם רי"א באגודות הכל טמא [לפי גירסת הרמב"ם ז"ל] וכתב לפי שפעמים מניע הזב הכל ויהיו טמאים בהיסט הזב ע"ש היינו דחיישינן לזב דאין ע"ה מטמא בהיסט ויש לעיין על הרמב"ם ז"ל דחיישינן לזב גמור מההיא דהגנבים שנכנסו לבית דמטמאין רק כ"ח הפתוחים אבל המוקפין צמיד פתיל לא ומשום דחיישינן רק לע"ה ולא לזב וע"ה אינו מטמא בהיסט, ונראה לומר לפי מה דאמרינן בפ"ה דטהרות מי שישב בר"ה ובא אחד ודרס על בגדיו או שרקק ונגע ברוקו על רוקו שורפין את התרומה ועל בגדיו הולכין אחר הרוב ישן בר"ה ועמד כליו טמאים היינו דעל רוקו אין הולכין אחר הרוב ואף דרוב אנשי המקום טהורין ג"כ שורפין וכתב הר"ש ז"ל משום דגזרו על ספק הרוקין חומרא בעלמא ועל הישן בר"ה ועמד דכליו טמאים ולא אזלינן בתר רובא כתב הר"ש ז"ל דישן שאני דחיישינן שמא רוב בנ"א דרסו על בגדיו ע"ש דכה"ג ל"ש למיזל בתר רובא היכא דהרבה בנ"א נגעו דחיישינן שמא אחד מהם טמא א"כ בספק רוקין אף דרוב אנשי המקום טהורין טמא דגזרו על ספק רוקין דלא ליזל בתר רובא א"כ בטמאים גופא אף כי זב הוא מיעוט חיישינן ברוק של זב ובההיא דהקדר שהניח קדרותיו שהוא מפני חיפופי דבני ר"ה דחיישינן לנגיעת הרבה בנ"א ג"כ לא אזלינן בתר רובא וחיישינן לזב אבל בההיא דהגנבים שנכנסו לבית אזלינן בתר רובא ולא חיישינן לזבין ורק לע"ה משום דסתם גנב ע"ה ובעיקר מ"ש הר"ש ז"ל בישן דמש"ה לא אזלינן בתר רוב משום דחיישינן לנגיעת הרבה בנ"א נראה דא"צ לזה דבישן כיון שלא ראה מי שדרס על בגדיו חיישינן שמא אשה דרסה על בגדיו וכמו בגנבים שנכנסו בבית דאמרינן אם יש שם אשה או עכו"ם הכל טמא אף כ"ח המוקף צמיד פתיל ומשכבות ומושבות דשמא נדה היא וכיון דגם נשים הולכות בר"ה הרי יש שם אשה וחיישינן שמא דרסה וכמו בנכנסו לבית כיון שהיתה שם אשה חיישינן שמא דרסה וטמאין המשכבות והמושבות וכן אמרינן בטהרות שם המניח ע"ה בתוך ביתו לשמרו בזמן שאינו רואה את הנכנסין ואת היוצאין הכל טמא ואף המשכבות והמושבות דחיישינן שמא נכנסה שם אשה ודרסה עליהן כמ"ש הר"ש ז"ל כיון דאינו שומרן וכ"ש בר"ה דשכיחי נשים שם כיון דישן חיישינן שמא דרסה אשה על בגדיו, והנה להרמב"ם ז"ל אתי שפיר מה דאמרינן בטהרות בהקדר שהניח קדרותיו כו' דרי"א באגודות הכל טמא ואף הפנימיות וכמ"ש בפה"מ שפעמים מניע הזב הכל ויהיו טמאים בהיסט הזב דבאגודות כשמסיט מקצתו מסיט את כולו ומש"ה גם הפנימיות טמאין אבל לרש"י ז"ל דחיישינן רק לע"ה ואין ע"ה מטמא בהיסט רק במגע מ"ש אגודות ממותרות וכבר עמד בזה הר"ש ז"ל וכתב וקצת קשה מ"ט דר"י דמחלק בין מותרות לאגודה ע"ש ונראה לפרש משום דאגודה חשיב הכל חיבור זה לזה כדאמרינן בפי"ב דפרה הסלים שבקנתל היינו סלים הקשורים זה בזה להוליכן על החמור חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה דהוי חיבור רק מדרבנן ע"ש ומש"ה כי נטמאו החיצוניות נטמאו הפנימיות וס"ל לר"י אע"ג דהכא הוא רק חשש טומאה שמא נגע ע"ה והחיבור הוא רק מדרבנן מ"מ מטמאינן הכל משום חשש זה

ד) בפסחים (ל"ד) פליגי ר"י ור"ל בהיסח הדעת אי רק פסול טומאה או פסול הגוף ואמרינן שם דאי פסול הגוף א"צ עיבוד צורה ונשרף מיד