מקדש דוד חלק ג נח

עליהן את התרומה בי"ח דבר גזרו עליהן רק לתלות ובאושא גזרו עליהן שריפה ע"ש א"כ קודם י"ח דבר היו טהורין לגמרי ובכלל של ו' ספיקות הוא ג"כ כלים הנמצאים א"כ קודם י"ח דבר היו טהורין לגמרי וא"כ ע"כ אין היסח הדעת פוסל אלא מי"ח דבר ואילך אך נראה דהתם בנס חנוכה א"צ להיסח הדעת שהוא חשש טומאה דחיישינן שמא נטמאו רק כיון שהיה השמן ברשות עכו"ם אף שהניחו כלים מלאים שמן ומצאו כלים מלאים שמן מנ"ל שהוא אותו השמן דילמא אותו השמן זלפוה עכו"ם ומלאום שמן אחר דהא אף בישראל אמרינן כה"ג דהמוצא כלי וכתוב עליה תרומה מותרין שאני אומר אשתקד היה מלא תרומה ועכשיו מלא חולין ואף שודאי היתה שם תרומה אמרינן דאחר הוא ואף לקולא אמרינן כן כ"ש לחומרא וכן במקוה שהיא ברשות עכו"ם אפילו היתה בחזקת כשרה פסולה כדאמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פ"ח דמקוואות דאמרינן אותו המים זלפוה עכו"ם ומלאו בקילון ע"ש והשמן של העכו"ם ודאי הוא בחזקת טומאה בכל הטומאות [ועוד כיון דגזרו על שמנן אינו ממשקה ישראל] ורק אותו שהיה חתום בחותמו של כ"ג היה מוכח שהוא אותו השמן שהניחו דהכל משתמר בחותם אחד חוץ מן היין ולא חיישינן לאחלופי ואף למאן דבעי חותם בתוך חותם שייך רק בשולח ביד עכו"ם דטרח לזיופא אבל הכא שהכל היה בידי העכו"ם ל"ש טרח לזיופא ומש"ה אותו הפך היה כשר ומשום היסט עכו"ם לא חיישינן דעדיין לא גזרו טומאה על העכו"ם

אמרינן ביבמות קט"ו המוצא כלי וכתוב עליה ת' תרומה ד' דימוע וכתב רש"י ז"ל ואינו נאכל אלא לכהנים ויש לעיין לכהנים אמאי נאכל הא נפסלו בהיסח הדעת ואפילו אי ס"ל כהתוס' דלא גזרו על אוכלין הנמצאים מ"מ בכלים הרי משנה שלמה בטהרות דהמאבד אם עבר עליה הלילה או מקצתה טמא א"כ הכלי שהתרומה בתוכה טמא דהא הכא אינו ידוע אימתי נאבדה א"כ נטמאת התרומה מחמת הכלי ואפשר דלא חיישינן דנאבדה מאתמול ומסתמא נאבדה ביום שנמצאה אך לא משמע כן מדברי רש"י ז"ל (פסחים ע') גבי סכין שנמצא בי"ד שוחט בה מיד בי"ג שונה ומטביל כתב רש"י ז"ל והא לא חיישינן שמא נאבדה ימים רבים דודאי היום נפלה ממנו דמתוך שבשעת הרגל העם רב אינו שוהה שם במקום נפילתה שלא תמצא ע"ש א"כ רק בזמן הרגל לא חיישינן שמא נאבדה כמה ימים הא לא"ה חיישינן

ב) הנה בכלים הנמצאים כתב הרמב"ם ז"ל בפי"ג מהל' אבה"ט דחיישינן אף לטומאת מת וצריכין הזאה אך בעה"מ פ"ק דפסחים כתב דלא חיישינן בכלים הנמצאים לטומאת מת וכן מוכח מדברי התוס' שם (י"ט ע"ב) ד"ה אין ע"ש, והנה בפסחים י"ט אמרינן דלא גזרו על כלים הנמצאים בירושלים ואמרינן כלים תנינן כל הכלים הנמצאים בירושלים דרך ירידה לבית הטבילה טמאים הא דעלמא טהורין היינו דרק אותן דמוכחא מילתא שהן טמאים הא לא"ה טהורין ואמרינן לטעמך אימא סיפא דרך עלייה טהורין הא דעלמא טמאין היינו דוקא היכא דמוכחא מילתא שהן טהורין שהן דרך עליה מבית הטבילה ע"ש ויש לעיין אי חיישינן ג"כ לטומאת מת מה ראיה מעלייה מבית הטבילה שהן טהורין דהא הרבה טבילות יש בטומאת מת דאין הזאה בלא טבילה דצריך טבילה לקבל הזאה כמ"ש התוס' מגילה כ' א"כ אפשר דזו הטבילה שהטבילוה כשמצא דרך עליה היה קודם הזאת שלישי או שביעי ועדיין טמאה היא ונראה דהרמב"ם ז"ל לשיטתיה אזיל דס"ל בפי"א דפרה דליכא רק טבילה אחת בטומאת מת היינו אחר כל הזאותיו ע"ש א"כ אתי שפיר דלאחר טבילה טהור הוא אבל להתוס' דס"ל דאיכא כמה טבילות בטומאת מת ע"כ ס"ל דלא חיישינן בכלים הנמצאים לטומאת מת

אמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פ"ח דטהרות מ"ג המאבד והמוצא ברה"י טמאין מדרס וטמא מת בר"ה ועבר הלילה טמאין מדרס וטהורין טמא מת ע"ש, והנה זה דבר"ה אף עבר הלילה לא חיישינן לטמא מת לא תקשה על הרמב"ם ז"ל שכתב דבכלים הנמצאים חיישינן לטמא מת ואף אם נמצאו בר"ה דשאני ההיא דתוספתא דמיירי שמצאן המאבד שיודע שקודם שאבדן היו טהורין והחשש רק שנטמאו בשעת אבידה לזה בר"ה לא חיישינן לטמא מת אבל בכלים הנמצאים שמצאן אחר אפשר שהיו טמא מת קודם שאבדן אך הרמב"ם ז"ל פי"ח מהל' אבה"ט ה"ז כתב מי שאבד לו כלי ומצאו ברה"י ה"ז טמא מדרס וטמא טמא מת אבד לו בר"ה כו' אבד ביום ומצאו בלילה או שאבד ביום ומצאו ביום שלאחריו ה"ז בחזקת טמא כו' וכתב הראב"ד ז"ל בתוספתא בר"ה אבד ביום ומצאו בלילה טמאים מדרס וטהורין מטמא מת ברה"י טמא מדרס וטמא מת וכתב הכ"מ דבא להשיג על רבינו שכתב דבר"ה אבד ביום ומצאו בלילה ה"ז בחזקת טומאה ומשמע דקאי ארישא היינו כמו באבד ברה"י דטמא מדרס וטמא מת ע"ש ונראה דס"ל להרמב"ם ז"ל דזה דגזרו על כלים הנמצאים היינו ג"כ דחיישינן שנטמאו בשעת אבידה דהא הכא מיירי שמצאן המאבד דיודע דקודם לא נטמא ולטעמיה אזיל דס"ל דכלים הנמצאים חיישינן לטומאת מת ואין חילוק בכלים הנמצאים בין ר"ה לרה"י, אך ע"כ ס"ל ג"כ דבכלים הנמצאים איכא ג"כ חשש טומאת מת שנטמא קודם שאבדו שהרי כתב בסכין הנמצא בי"ג דשונה ומטביל היינו דצריך הזאה שניה ומשום דעשאו כאילו יום י"ג שביעי שלו היינו דההזאה הראשונה כבר עשו הבעלים ועתה זמנה של הזאה שניה אלמא חיישינן לטומאת מת קודם שאבדו והכא לחשש טומאת מת בשעת אבידה שיהא צריכה עוד הזאה גו"ז לא חיישינן משום דלא חיישינן שמא עבר עליהן הלילה דבשעת הרגל מוצאין מיד כמ"ש רש"י ז"ל או משום דבירושלים בשעת הרגל אין הטמאין מצויין ולא חיישינן שמא נטמאו בשעת אבידה וכנראה מדברי הראב"ד ז"ל שם אך בעלמא בכלים הנמצאים ברה"י או בר"ה ועבר עליהן הלילה חיישינן לטומאת מת משום ב' חששות שמא היו טמאין קודם שנאבד וגם שמא נטמאו בשעת אבידה כך ע"כ צ"ל בשיטת הרמב"ם ז"ל ולבעה"מ דלא חיישינן בכלים הנמצאים לטומאת מת ע"כ זהו רק בנמצא בר"ה אבל ברה"י הא אמרינן להדיא בתוספתא דחיישינן לטומאת מת

והנה הראב"ד ז"ל בפי"ג גבי סכין הנמצא בי"ג כתב בסוף דבריו וז"ל אבל מ"מ רואה אני את רבינו דבירושלים קא מיירי שאין הטמאים מצוים שם שאם נמצא חוץ לירושלים כיון שנמצא בר"ה בי"ד אמאי שוחט בה מיד תי"ל משום מגע עוברים ושבים ע"ש וקשה טובא אמאי חיישינן למגע עוברים ושבים הא אמרינן דהמוצא בר"ה אי לא עבר הלילה טהור לגמרי והכא ע"כ לא חיישינן שמא נאבדה מאתמול דהא מחלקינן בין נמצא בי"ד לנמצא בי"ג וכמ"ש רש"י ז"ל משום דברגל שהרבים מצויין מגביהין אותן מיד לאחר נפילה ועוד יותר קשה שכתב כיון שנמצא בר"ה אמאי שוחט מיד ניחוש למגע עוברים ושבים ומכלל דאי נמצא ברה"י שפיר דמי הא אדרבה בנמצא ברה"י חמיר טפי וכדאמרינן בתוספתא דאם נמצא ברה"י טמא מדרס וטמא מת וכמ"ש הראב"ד ז"ל בעצמו בפי"ח וצ"ע

כתב הראב"ד פי"ח מהל' אבה"ט דאף במאבד ומוצא ברה"י ג"כ איכא חילוק בין עבר הלילה ללא עבר דאם אבד ביום ומצאו בו ביום אף ברה"י טהור ונחלק בזה על הרמב"ם ז"ל שם דברה"י אין חילוק בין עבר הלילה ללא עבר ולעולם טמא ע"ש, והנה יש לעיין הא דאמרינן בחגיגה כ' בנפלה מעפורתו אמר לחברו תנה לי ונתנה לו טמאה וכן נתחלפו כלים של שבת בכלים של חול נטמאו הא בו ביום אף ברה"י לא חיישינן לטומאה ומניח ושוכח קיל טפי ממאבד