מקדש דוד חלק ג נה

דזה דירקבו הוא בדבר שאין דרכו להבלל אבל בדבר שדרכו להבלל שורפין מפני התקלה וכתב דהרמב"ם ז"ל גירסא אחרת היה לו בהירושלמי וגורס להאכל במקום להבלל והיינו שנאכל כמו שהוא חי ע"ש, ולפרש הירושלמי לפי גירסא שלנו נראה דהנ"מ בין דבר שדרכו להבלל ובין דבר שאין דרכו להבלל הוא דבדבר שדרכו להבלל כגון משקין או חטין בחטין אם ישכח ויאכל מהם ודאי יבוא לידי תקלה שיאכל ודאי איסור שהרי ודאי יש שם איסור שהאיסור נבלל בההיתר אבל דבר שאין דרכו להבלל כגון שנתערב סאה בסאין אפילו אם ישכח ויאכל ג"כ הוא רק ספק אם יאכל איסור כה"ג לא חיישינן

והנה להרמב"ם ז"ל יש לעיין איך משכחת לה תרומה תלויה מדאורייתא דאם נגע באחד מב' חביות וא"י באיזה מהם להרמב"ם ז"ל כה"ג שניהן נשרפין כיון דודאי אחת מהן טמאה ונראה דמשכחת לה בנגע באחד מב' חביות אחת של תרומה ואחת של חולין דכה"ג אף להרמב"ם ז"ל אין נשרפין דזה דוקא היכא דודאי יש שם תרומה טמאה שהיא בשריפה אבל הכא דאפשר שאין כאן תרומה טמאה כלל הוי כשאר תלויות ומ"מ ל"ש הכא ברה"י ס"ט כיון דודאי אחת מן החביות טהורה כה"ג לא ילפינן מסוטה דלענין אי ילפינן מסוטה אין נ"מ אם הוא חולין או תרומה, עוד נראה לומר דאם היה הספק בהכשר אם הוכשרה התרומה או לא זה ל"ש למגמר מסוטה ולומר ברה"י ס"ט בר"ה ס"ט דאין הספק בעצם הטומאה רק אם הוא ראוי לקבל טומאה א"כ משכחת לה כה"ג תרומה תלויה מדאורייתא

הנה הרי"ט אלגאזי פ"ה דבכורות הקשה להשיטות בדעת הרמב"ם ז"ל דכל דין ס"ט ברה"י הוא רק מדרבנן ומדאורייתא ספיקי טומאות הם כשאר ספיקי איסורין דמה"ת לקולא ואף היכא דאקבע טומאה כגון שרץ וצפרדע ואינו יודע באיזה מהם נגע אע"ג דבעלמא אקבע איסורא אסור מה"ת שאני טומאה דאיכא חזקת טהרה ואוקי חזקת טהרה לבהדי אקבע איסורא והוי כספק השקול וכל הספיקות מדבריהם א"כ איך משכחת לה להרמב"ם ז"ל תרומה תלויה מדאורייתא דדרשינן הראויה לך שמור כו' כיון דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא א"כ ראויה לך היא ואמאי פטור משמירתה ע"ש ונראה דזה דבתרומה בעינן ראויה לך שמור היינו ראויה לך בתורת מצות אכילת תרומה ונהי דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ומותר לאכול תרומה תלויה הוא רק כמו אכילת שאר חולין אבל אם יש מצוה באכילתה דתרומה טמאה ליכא מצוה באכילתה כיון דפסולה היא ובפסול ל"ש מצוה כמו שאר קדשים פסולים דאמרינן בפ' דם חטאת גבי כשרה שבלעה מפסולה דליתי עשה דכשרה ותדחה ל"ת דפסולה אבל הפסולה בעצמה ליכא בה עשה כלל א"כ בתלויה אי איכא מצוה באכילתה אדרבה כיון דהוי ספק אי איכא מצוה וכיון דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ליכא מספיקא חיוב מצוה וזה דבעינן בשימור תרומה שתהא ראויה לך היינו ראויה לשם מצות אכילת תרומה

ז) גרסינן פ"ד דטהרות אלו ספיקות שטהרו חכמים כו' ספק משקין ליטמא טמא ולטמא אחרים טהור כו' והנה בגליון הרא"ש ז"ל שם כתב וא"ת כיון דבמשקין יש טומאה וטמא הספק בהן אמאי לא חשיב ליה לעיל גבי ו' ספקות ששורפין עליהן את התרומה ולימא על ז' ספיקות שורפין את התרומה כו' ע"ש ונראה מזה דס"ל דספק משקין ליטמא טמא היינו דטמא אף בר"ה דאי רק ברה"י וכשאר ספיקי טומאות מה שייך דלתני ז' ספיקות דשורפין דהנך ו' ספיקות דשורפין היינו דשורפין עליהן בין בר"ה בין ברה"י וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל דספק משקין לטומאת עצמן אינן כשאר ספיקי טומאות דילפינן להו מסוטה שכתב בפה"מ שם מ"ט גבי ספק משקין ליטמא טמא כיצד טמא שפשט רגלו לבין משקין טהורין ספק נגע ספק לא נגע כו' היתה ככר טמאה בידו וזרקה לבין משקין טהורין ספק נגע ספק לא נגע כו' וכתב הרמב"ם ז"ל והביא המשל באיש טמא וככר טמא להודיענו שאין הבדל בין היות הספק נופל במי שיש בו דעת לישאל או שאין בו דעת לישאל הנה ספק המשקים לענין אם נטמאו בעצמן טמא עכ"ל דס"ל דזורק חשיב אי"ב דעת לישאל הרי ס"ל להדיא דבספק משקין לטומאת עצמן אף אי"ב דעת לישאל טמא ואינן כשאר טומאות ונראה דיצא זה להם מדקתני ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור א"כ כמו לטמא אחרים טהור בכל ענין בין בר"ה בין ברה"י ה"נ ליטמא טמא בכל ענין דאי ליטמא דינן כשאר ספיקות ל"ל למתני כלל ליטמא טמא לתני רק ספק משקין לטמא אחרים טהור

ונראה ראיה לדבריהם דבספק משקין אין דנין מדיני ס"ט בר"ה וברה"י דאמרינן בירושלמי שלהי חגיגה גבי משעבר הרגל מעבירין על טהרת העזרה ומטבילין את כל הכלים ומקשינן שם הנהו כלים דאיטמו במאי אי בשאר טומאות אף כל הכלים צריכים טבילה ומסקינן דאיטמו בספק משקין ומקשינן תמן תנינן ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור ומשנינן כאן לקודש כאן לתרומה חומר הוא בקודש ע"ש וקשה נהי דחומר הוא בקדש דספק משקין אף לטמא אחרים טמא בהם מ"מ הא עזרה ר"ה לטומאה כדאמרינן בפסחים א"כ יהיו טהורים מדין ס"ט בר"ה כיון דהוי ספק משקין הוי כספק שרץ ספק צפרדע שנגעו באחר דבר"ה ספיקו טהור ונראה מזה דבמשקין ליכא דין ר"ה ורה"י כלל דליטמא טמא בכל ענין ולטמא אחרים טהור בכל ענין ולקדש חומר הוא בקדש דלטמא אחרים הוי כמו לטומאת עצמן

אמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פ"ד דטהרות השרץ שנמצא צף על שפת הבור של גת לתרומה ספיקו טמא ולפועלין ספיקו טהור והקשה הר"ש ז"ל מזה על התוספתא דהעריבה שהיתה טמאה טמא מת וככר של תרומה כרוך בסיב או בנייר נתון לתוכה וירדו גשמים ונתמלא ונותר ה"ה צף ע"פ המים ספק נגע בצדי העריבה ספק לא נגע ספיקו טהור אלמא דאף לתרומה מטהרין ס"ט צפה ע"פ המים ע"ש ולהרמב"ם והרא"ש ז"ל אתי שפיר דודאי אף לתרומה מטהרין ס"ט צפה ושאני הכא בשרץ שנמצא צף על שפת הבור של גת דלתרומה היינו להכשיר היין לתרומה דנימא שלא נטמא א"כ הו"ל ספק משקין לטומאת עצמן ולזה טמא בכל ענין וכמו דטמא בר"ה ואף בדבר שאי"ב דעת לישאל ה"נ בצפה ולפועלין היינו בהחשש שמא נגעו הפועלין בהשרץ בזה מטהרינן משום טומאה צפה וזה דקתני לתרומה היינו להכשיר היין לתרומה משום דלחולין אף היין טהור שזהו מן הספיקות שטהרו חכמים ספק החולין וכתב הרמב"ם ז"ל היינו לאוכלי חולין בטהרה שכל הספיקות טהורין לגבן ואי"ל אלא טומאה ודאית ע"ש ועוד דבשרץ צף על שפת הבור ספק נגע בהיין לבד שהוא טומאה צפה הוי ג"כ אי"ב דעת לישאל ומ"מ מטמאינן ומוכח כהרמב"ם ז"ל דבמשקין אף אי"ב דעת לישאל ספיקו טמא אך נראה דזה דבמשקין בכל ענין טמא ודאי זה אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא ודאי אין חילוק בין משקין לאוכלין דאשכחן כמה חומרות שהחמירו חכמים במשקין, (כתב הרמב"ם ז"ל פי"ד מהל' אבה"ט ה"ח וכן אם נכנסו משקין שהם טמאין מספק לאויר החבית הרי החבית טהורה והמשקין שבתוכה טהורין שאינן מתטמאין אלא מן החבית ע"ש והוא מהתוספתא פ"ה דטהרות ועיין בכ"מ שם וקשה ל"ל טעם שהמשקין שבהחבית טהורין לפי שאין מתטמאין אלא מחמת החבית הא אף אם מתטמאין מחמת המשקין טמאין ג"כ טהורין דהא ספק משקין לטמא אחרים טהור כמה שפסק הרמב"ם ז"ל שם וכל התוספתא שם אזיל למ"ד דספק משקין לאוכלין טמאים ולכלים טהורים ע"ש ולפיכך הוצרך לטעם שאין המשקין